וזו כבר תחילתה של שגרה. שבוע שלישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון של בת ים באונ' ת"א:
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של ענבל המאירי :
התחלנו בהקראה של קטעים קצרים (שנכתבו בעקבות השיעור שעבר) ביחס להיות אמן ולתפקיד האמנות (נכתבו דברים יפים, למשל, על התשוקה לעניין, על הצגה בו זמנית של הגלוי והסמוי, על האפקט הרגשי של יצירת אמנות על הצופה/הקורא.ת, על היציאה מן הכלל והאפשרות לבטא "יצירות שדבוקות לך במחשבות או בחלומות הכי מטורפים", ועוד). המשכנו בתרגיל כתיבה בזוגות (בעקבות הרנגה היפנית, כתיבה שהחיבור בין החוליות שלה נוגע לנימה של רגש ולאו דווקא של תוכן). כל אחד כתב שתי שורות והעביר לבן/בת הזוג שכתבו שתי שורות בתגובה (יצא מפתיע, במיוחד התחושה שלמרות שמדובר באנשים וקולות שונים נוצר טקסט שאי אפשר לזהות בו מי כתב.ה בו מה). בחלק השני של השיעור צללנו לתוך ספרות גותית ולרוח האימה (עם עורבים, ערפדים, טירות אפלות...), וקראנו ביחד את "הדיוקן הסגלגל" של אדגר אלן פו. התחלנו להעלות שאלות - על המספר (הלא מהימן במיוחד), על היחסים בין דיוקן לדמות המיוצגת בו, על טשטוש הגבולות בין האמנות לחיים, על שורת הניגודים שהסיפור מעלה. עלו גם לא מעט שאלות על הז'אנר, על חייו של אדגר אלן פו ועל דיוקנאות באמנות אז את השבוע הבא נפתח בפרזנטציות קצרות (5 דק' על... שכל אחד יציג).
במגמת פילוסופיה:
בכיתה י' המשולבת (פילוסופיה וספרות ) של יעל איזנברג ועומר בן דוד
פתחנו את היום בשיתוף התרגילים מהשבוע שעבר, במסגרתם התלמידים והתלמידות הציגו בכיתה את סיפורי בריאת העולם על פי מיתולוגיות של עמים שונים. כולן/ם עבדו יפה בכיתה ובבית והם מגיבים זה לזו בפירגון. החלטנו לעבוד בתקופה הקרובה על מיומנויות למתן משוב עמיתים, כדי להעמיק את הדיון בעקבות התרגילים ולערב בו את הכיתה כולה.
המפגש השלישי שלנו הוקדש למבוא היסטורי ליוון העתיקה. עומר הכין מבוא עשיר ומרתק, שהקיף תחומים רבים: המאפיינים הגאוגרפיים והטופוגרפיים של התיישבות העמים היווניים, נקודות ציון חשובות ביחסים עם עמי הסביבה ובין הערים היווניות לבין עצמן, התפתחות הכתב, הכסף, ההיסטוריוגרפיה, שיטות ממשל, טכנולוגיות לוחמה... דיברנו לא מעט על הלוחמה היוונית והשפעותיה על הזהות התרבותית בערי יוון. בהיבט הזה של השיחה במיוחד הכיתה מצאה את עצמה מתמודדת עם שאלות על מושג ההיסטוריה עצמו: על האינטרסים המעורבים במבט ההיסטורי, על הקושי ליצור הבחנה ברורה בין ההיסטורי למיתולוגי (למשל בנוגע לאופי הספרטני). דיברנו על החברה האתונאית, ועל התנאים הכלכליים והפוליטיים שבתוכם התעצבה תרבותה. תיבלנו את השיחה על תולדות התיאטרון והקשריו הפולחניים במיתוסים על לידתו והרפתקאותיו של האל דיוניסוס. עסקנו בהולדת הדמוקרטיה, בשיחה שהיוותה מעין מבוא לפוליטיקה האתונאית שתעסיק אותנו מאוד בחודשים הקרובים. גם על אלכסנדר מוקדון דיברנו... המון דברים! עכשיו כשאני רואה כמה קשה לי לתמצת את כל זה לכדי סיכום שבועי אני עוד יותר מתפעלת מהעבודה שעומר עשה, כשיצר מהלך מאורגן ובהיר שעובר בין כל כך הרבה תחומים.
חששנו שהשיעור העמוס והפרונטלי-ברובו יעייף את התלמידים, אבל הם/ן עמדו בו בצורה מעוררת התפעלות, היו פעילים, שאלו והעירו הערות ממש עד סוף המפגש. אנחנו לומדים להכיר את הכיתה המיוחדת הזאת, שמתאפיינת בינתיים בסקרנות חוצת תחומים, בידע כללי מרשים, בהזדהות לא טריוויאלית עם האתוס הספרטני ובמוסר עבודה גבוה מהצפוי.
בכיתה יא' של ד"ר אושי שהם קראוס
שיעור מאוד מגוון בכיתת הפילוסופיה אתמול.
התחלתי בעבודה על טקס. אלא שבחרתי לא לתת מיד בתחילת השנה טקסט מקורי של הוגה. נתתי לתלמידים טקסט מספר המבוא המונגש לפילוסופיה "החור שבבייגל" שכתבתי ופורסם בעבר.
המשימה: לעבור על החלק שמסביר מהי אפיסטמולוגיה, מה זה "רציונליזם", מה זה "אמפיריציזם" ולייצר מערכי שיעור שיסבירו את החומרים האלה לילדים בכיתה ד'.
הרציונל: החובה להסביר לאחרים מחייבת הבנה עמוקה יותר
התלמידים עבדו על החומרים והציגו חומרים מגוונים. כל צוות בהתאם לאופיו, יכולותיו וקשיים שלו.
אחרי ההפסקה הצגתי, באופן מקצור, את המהלך של דקארט, מהמבוכה ההכרתית שלו ועד לקוגיטו.
זה היה ממש שלד.
בהתחלה היה קשב מלא, אבל לאט לאט התחלתי לאבד את חלקם.
עצרנו וסיימנו בכייף של דיבייטים: התלמידים מולי ומול עצמם.
בכיתה יב' של ד"ר עליזה אברהם:
שוב פתחנו בהצגת סוקרטס.
שוב קיימנו את התנסות הדיאלוג. הפעם עם שלוש תלמידות ועם עלמה. ועם נושאים חדשים לשם גיוון.
אח"כ, תוך כדי שאילת שאלות מנחות והפניה למקומות הרלוונטיים בטקסט, חילצנו מה'אפולוגיה' מאפיינים של סוקרטס ושל החיים הפילוסופיים: שיטת הדיאלוג האלנכי, חיי החקירה ובכללם מאפייני החקירה המדעית (למשל פירוק לגורמים של טענות סבוכות), מחויבות לאמת, וערך היושרה של סוקרטס.
אחרי העבודה צמודת הטקסט המראנו לדיון (די מונולוגי מצידי אבל מלווה בהקשבה ערה) בשאלה האם מוטב לסבול או לגרום עוול; ביתרונות וחסרונות הגישה הסוקרטית/דיוגנוסאית של 'איש טוב לא יקרנו רע'; ובשאלה איך הגישה הזו מתיישבת עם תפישת האקרסיה.
בחצי השעה האחרונה אפשרתי להן להתחיל לכתוב את מטלת הבית הראשונה (עד עמוד) שעסקה בביטוי דעתן אודות הגישה של 'איש טוב לא יקרנו רע' תוך שימוש בדוגמאות.
Comments