שבוע 13 בבית החינוך באונ' ת"א. זה מה שהתרחש אצלנו השבוע:
במגמת ספרות:
בכיתה יא' של ענבל המאירי :
אחרי שניסינו להיזכר מה קרה בפרק א' של "האף", עברנו על מאפייני הסיפור הריאליסטי ומאפייני הסיפור הפנטסטי והדגמנו אותם דרך ההתרחשויות בפרק. הדיון במאפיינים התגלגל גם לשיחות אחרות. למשל, נטיית הספרות הריאליסטית לחקות את הלשון הרווחת במציאות עוררה דיון על סלנג, השימוש בו, התרגום שלו, היכולת לזהות אנשים על פיו, ההתיישנות שלו, ובכלל על השפה כישות חיה ומשתנה. אח"כ יצאנו לתרגיל כתיבה שמשלב בין היסודות הריאליסטיים ליסוד/ות פנטסטי/ים - בשלב הראשון דרך תיאור דיווחי כמו אובייקטיבי, אח"כ דרך חוויה ותובנה הקשורה אליה ובסוף דרך שילוב אלמנט פנטסטי, ומי שרצו הקריאו.
בחלק השני של השיעור התעוררה התהייה איך מעבירים סיפור מופרע כל כך למדיומים אחרים, אז ראינו קטעים קצרים מהפקות של "האף" - מתוך ההצגה של שי פיטובסקי ומתוך סרט אנימציה קצר, והמשכנו בקריאה צמודה (ומומחזת) של פרק ב', עד לרגע שבו מאיור קובליוב מגיע למערכת העיתון ומבקש לפרסם מודעה...
בכיתה יב' של רנה ורבין
פתחנו בכתיבת חיבורים קצרים על ביבר הזכוכית, מתוך התמקדות בהבדלים בין תום ולורה, האח והאחות, ביחס שלהם לאם וזה לזו, לחיי החוץ, לעבר ולהווה. לאחר הכתיבה כולן קראו בקול את תשובותיהן היפות, והרחבנו בדיון לאחר כל הקראה.
מאחר שהיינו בנוכחות חלקית, בגלל מגוון חוליים שונים, החלטתי לא להמשיך הלאה לקריאת יצירה חדשה, ולאחר החזרה מההפסקה צפינו ב'יסמין הכחולה', סרטו של וודי אלן בהשראת טנסי ויליאמס.
למרבה הפלא הן לא מאד אהבו את הסרט, על אף ההתפעלות מהמשחק והאמת היא שגם אני בצפייה החוזרת הזאת התרשמתי פחות מהזכור לי מצפייה ראשונה. הסרט הותיר את כולנו בתחושה די מדוכדכת, חוסר יכולת נשית ונצלנות גברית תקפו אותנו מכל כיוון בשיעור הזה. לא היה זמן להרים את המורל, ובחוץ כבר היה שוב סגרירי וקר, אז רק נפרדנו בחיבוקי ניחומים ובהבטחות להמשך מעודד יותר בשנה החדשה.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה י' של אושי שהם קראוס
אתמול בכיתת הפילוסופיה שני חלקים לשיעור. חלק ראשון מוקדש לתרגול קריאה לא פשוט, קשה אפילו ומתסכל. בחלק השני אנחנו מתרעננים פילוסופית.
החלק הראשון הוקדש לפסקה השלישית בתועלתיות של ג'ון סטיוארט מיל. נתקענו די מהר בקריאה. חסר לנו ידע נוסף. לא ידענו מי היה אפיקורוס (המוזכר בפסקה) ולא ידענו מה מאפיין את חשיבתם של תלמידיו.
חוסר הידיעה הביא אותנו לחיפוש רמזים ראשונים בוויקיפדיה. ואכן, מצאנו את המשותף בין אפיקורוס למיל וזיהינו את האופן שבו הראשון השפיע על השני.
השאלה שעלתה לדיון היתה האם ההדוניזם שמציג מיל (עוד לא הגענו לממד הכללי של ההדוניזם הזה) "חזירי" או לא. הדיון היה מרתק, אבל הגיע למבוי סתום.
המחלצת היתה טליה ברמן , מנהלת בית החינוך, שזרקה שאלה פשוטה, מתבקשת ולא קלה. "אתם מדברים על הנאות", אמרה טליה, "כאילו שכולכם יודעים מהי הנאה. אבל אתם באמת יודעים?"
נוצר דיון חי ומרתק עד ההפסקה.
בחלק השני המשכנו לצפות בסרט מטריקס. סיימנו את הסרט, בעוד אני רושם לעצמי את הנושאים הבאים לדיון בשבוע הבא:
דטרמיניזם, חופש רצון והיכולת להשפיע על החיים
פילוסופיה טרנס הומניסטית, סייבורגיזציה והשאלות האתיות העולות ממנה
מקומה של הבינה המלאכותית בחיינו, מקומה של טכנולוגיה, מהי תכלית ומהם אמצעים, בהקשר זה.
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
המפגש הוקדש לחזרה על "תורת המידות" של ברוך שפינוזה. התחלנו מדיון במושג ה"עצם" וברקע ההיסטורי עמוס המשמעויות שלו. שוחחנו על האופן הייחודי בו מסביר שפינוזה את המושג, וכיצד באמצעות כמה אקסיומות וכללי היסק מוכיח שפינוזה כי אלוהים, כישות אינסופית ומוחלטת, הוא הכרחי. לצד זאת, חזרנו על ההשלכות של קביעתו המפורסמת של שפינוזה על-פיה "אלוהים הוא הטבע", ועל הזעם שעוררה קביעה זו בקרב הקהילות הדתיות (וגם בקרב כמה מחברי הכיתה).
בחלק השני של המפגש שוחחנו על התורה הדטרמיניסטית ועל שאלת הרצון החופשי. הזכרנו את העיקרון הקאנטיאני "חייב גורר יכול" (Ought implies can) ובקישור האינטואיטיבי כמעט שאנו מניחים בין שיפוט מוסרי לאפשרות בחירה.
בהמשך הדיון שוחחנו על האופן בו שפינוזה מתמודד עם קושי זה, והמשכנו עוד למושג "אהבת אלוהים השכלית", החותם את הטקסט של שפינוזה. עכשיו אנחנו מוכנים לביקורת האמפיריציסטית, שתגיע בשבוע הבא.
Kommentare