השבוע ה 26 במיני קמפוס שלנו באונ' ת"א:
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של רנה ורבין:
אחרי שיחת פתיחה קצרה על המצב ורמת החרדות (לא מאד גבוהה) התמקדנו בסיפור ה'טפט הצהוב', מאת שרלוט פרקינס גילמן. אחרי שסיפרתי קצת רקע, ישבנו בחוץ בשמש והקראתי להן ברצף, עם דילוגים קטנים והרחבות קטנות מדי פעם (על שורש המילה היסטריה, על טיפולי דיכאון, על ג'יין אייר ונשים בעליית הגג, על לובוטומיה וכו'). הן הגיבו לסיפור בהתרגשות גדולה וזעזוע, חלקן ממש בצווחות וחלקן בייאוש שקט.
אחת התלמידות סובלת מדיכאון והתחילה טיפול פסיכיאטרי לא מזמן, והרגשתי שהסיפור עורר בה חרדה. ניסיתי לשכך אותה בדיבור על השיפור ברפואה בימינו ואיך פעם הטיפולים היו שגויים וכושלים, בניגוד לימינו... אבל גם דיברתי על הערנות שצריכה להיות לכל אחת מאיתנו לעצמה ולמצבה, ושאנחנו בתקופה שבה לא סומכים יותר רק על הרופאים מתוך אמון מוחלט ושכל אחת צריכה לפתח הבנה לגבי מה נכון לה ומה לא.
דיברנו גם על דיכאון אחרי לידה, ועל הריונות וחתונות של חברות ללימודים בנות גילן. בהפסקה נכנסנו לכיתה לאכול והמשכנו בדיון חופשי עד סוף היום. הקראתי להן פוסט שאורין מוריס כתב הבוקר על ברוס וויליס ותפקידו כגבר בתקופת משבר הגבריות של שנות השמונים. דיברנו על חלוקת תפקידים בבית בימינו, על ההורים שלהן והמודלים אצלן בבית, על החברה החרדית (אחות של אחת מהן מתחתנת עם חרדי ועוברת לירושלים), ואיכשהו הגענו גם לעסוק בדימוי גוף וניתוחי חזה מתוכננים, ובוויל סמית והסטירה באוסקר.
בכיתה יא' של ענבל המאירי :
לקראת כתיבת מבחן הבית רציתי שנקדיש זמן לשאלות עקרוניות של עצם הדיאלוג שלנו עם אמנות, גם כצופים וקוראים וגם כיוצרים. אז התחלנו עם ארבע הדקות הראשונות של "יומן" של פרלוב.
לפני הצפייה סיפרתי לתלמידים קצת על פרלוב ועל "יומן", הסרט התיעודי-אישי הראשון שנעשה בארץ, שנוצר עקב משבר שחווה פרלוב שהרעיונות שלו לסרטים לא התקבלו על רקע סרטי התעודה המגויסים שנעשו עד אז.
המון נושאים עלו לדיון דרך הדקות הראשונות של "יומן": המבטא הזר (שלקח אותנו לשיחות על מיינסטרים ושוליים ועל כור היתוך ומחיקת זהות), פתיחת החלון כאקט של מודעות שמעורר שאלות של איך מתבוננים במציאות ומה גוזרים מתוכה (הבניית המציאות ולא המציאות כשלעצמה), הבגדים שהחליפה מירה אשתו בשוט אחד (כדוגמה להפתעות שהתיעוד מזמן לנו), תשומת הלב להוספת הצליל והקול (שנחווה כסמן נוסף לכך שבכל פעולת תיעוד יש יד מכוונת), הצורך להחליט אם לאכול את המרק או לתעד אותו (שלקח אותנו לשיחות על ההבדל בין החוויה עצמה לבין הכתיבה על אודותיה או התיעוד שלה), הכנסת סוגיות חברתיות ופוליטיות לתוך סיפור אישי, וגם תהייה עקרונית ביחס ליומן שאחת מאיתנו העלתה (אמרה שאנשים כותבים במצבים קשים אז מי שיקרא יכול לחשוב שכך נראו החיים עצמם, אז דיברנו על הפנייה לכתיבה במצבי משבר וגם על המודעות גם של כותבי יומנים לקהל של קוראים).
המשכנו עם קטע קצר מתוך "קרום" של חנוך לוין, של צפייה בסרט שמהווה בריחה מהחיים עצמם ובעקבות הצפייה שום דבר לא משתנה בחיי הדמויות (וגם כאן, דיברנו על אמנות שמותירה בנו חותם, שמעוררת בנו מחשבות חדשות, רצון לשינוי, לצאת לפעולה בעולם), וקראנו גם קטע קצר מתוך הספר של דורי מנור "שרב ראשון", המתאר תחושה של התגלות שחווה בנעוריו למשמע שיר של אפולינר (שהמורה שלו לצרפתית קראה בשיעור) שאת רוב המילים שלו בכלל לא הבין, והתובנות שהחוויה הזו עוררה בו ביחס לשירה ולתפקידה. אח"כ עברנו לשבת בחוץ, (היה יום מקסים) והתחלנו לכתוב את החלק הראשון של מבחן הבית (לחבר חידון אמריקאי ל"אודיסאה" או ל"האף"), וגם דיברנו קצת על החלק העיקרי שלו - "מסיבת ארוחת הערב" (שבה ייפגשו דמויות מיצירות שונות) - ועל אפשרויות שונות לגשת אליו (ליהיא הציעה לעצב הזמנה לאירוע, לינוי תהתה אם להזמין לארוחה זוגות וליצור עימותים אפשריים שייעשה בהם שימוש בקטעי דיאלוג הקיימים ביצירות).
במגמת פילוסופיה:
בכיתה יב' של עומר בן דוד
פתחנו את המפגש בחלוקת מבחני הבגרות לאחר הבדיקה וההתרגשות הייתה גדולה! של כולנו. שמחתי לקרוא את מרבית הבחינות, שהיו מעמיקות וחכמות, ושיקפו היטב את הדרך הארוכה שעברו חברי הקבוצה מתחילת הלימודים ועד עתה.
הבגרות מאחורינו, ונותר לנו להשלים את כתיבת העבודות המסכמות. בהתאם, השיעורים הנוכחיים מוקדשים בעיקרם לעבודה על כתיבה. התלמידים נמצאים בשלבים שונים של הכתיבה, לחלקם כבר נושא מגובש וטקסטים, אחרים עדיין לא התחילו לכתוב; שחררתי את אלו שהצליחו להתקדם יותר בעצמם לעבודה עצמאית, ונשארתי עם היתר לעבודה על מיקוד הנושא. לאחר מכן נפגשנו שוב בקבוצה וסיכמנו את הדיון שלנו בבחירה נכונה של נושא לכתיבה, ובכתיבת פתיחה לעבודה, אותה ביקשתי להגיש לשבוע הבא. נמשיך בעבודה לאחר חופשת פסח.
בכיתה יא' של טל יחזקאלי
התחלנו את השיעור בסבב קצר וכולן בחרו לשתף על המטלות, המבחנים והעומס שעומד לפתחן, לא פשוט להיות תלמידת י״א. הן שיתפו אותי ואחת את השניה, וגם חלקו חוויות מהמתכונת באזרחות שעשו יום לפני.
הן גם הביעו כעס גדול על הסגירה של מגמת דרך רוח החל מהשנה הקרובה.. המתח ונפילת המתח (אחרי המתכונת..) הקשו על הריכוז ועל השיעור אבל השתדלנו מאוד, והצעתי להן את האפשרות של לצלול לתוך הפילוסופיה, גם כדי לשכוח מעט מהלחץ והמתח של היומיום. אחרי הקדמה קצרה על אפלטון, וסרטון מתוק שמדגים את משל המערה, נכנסנו היישר לקריאה - חילקנו תפקידים וקראנו את משל המערה מפרק ז׳ של הפוליטיאה.
הקריאה הייתה קצת קשה אבל הצלחנו לשמור על ריכוז יחסי, ואפילו לסיים. המחשנו עם ציורים וסרטונים את המבנה המורכב שמשורטט שם, והתחלנו לתהות על המשל הזה, איך והאם הוא קשור לחיינו, ונשמעו כבר ביקורות ראשונות.
חופשת פסח כבר לפנינו אבל נקווה שהשלשלאות מהמשל של אפלטון עוד ימשיכו להדהד עד המפגש הבא..
בכיתה י' של אושי שהם קראוס
אתמול בכיתת הפילוסופיה התחלנו להכין את הקרקע ללימוד רולס. הנושא היה צדק. התחלנו בנוסחת הצדק של אריסטו, וניסינו למלא אותה בתוכן.
הלך ונוצר שיעור מעניין שהורכב מדיון פילוסופי שלאט לאט הפך למעין שיעור העשרה: מה זה צדק חלוקתי, מה זה מס הכנס, מה ההבדל בין מס פרוגרסיבי לבין מס רגרסיבי, מה זה מס הכנסה ומהו מע"מ.
ועוד ועוד.
עלינו ונגנו בקטנטנה במושגים כמון קפיטליזם, סוציאליזם וסוציאל דמוקרטיה.
עד...שהתלמידים הותשו כמעט.
בהמשך הם קיבלו תרגיל שאמור לתת להם ציון לסוף השנה.
הם היו צריכים לייצר מיני חוקה למדינה ריאלית (לא אוטופית) לפי תנאים שהגדרתי.
התלמידים עבדו יפה והגישו לי חומרים לבדיקה.
את החלק האחרון הקדשנו לתרגיל שהמציאה עמיתתי, ענבל, המורה לספרות.
הצעתי לכתוב מיני סיפורון בעל שלוש פסקאות. התחלתי כל פסקה במשפט חובה וסיימתי חלק מהן במשפטי סיום (חובה).
התוצאות משעשעות ויצירתית.
Комментарии