שבוע 14 של לימודים בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. אצלנו ממשיכים בכל הזום:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של יונתן שילה דיין - אתמול המשכנו עם המומנטום הפמיניסטי של שבוע שעבר. במהלך המפגש הקודם התרשמתי שהשיח המגדרי מעניין גם את הבנים בכיתה וכמובן שרלוונטי עבורם, אז בחרתי להקדיש את חלקו הראשון של המפגש לטור של צפי סער מסוף השבוע בעניין מקומם של גברים במאבק הפמיניסטי. היתה שיחה ערה שנגעה גם בסוגיות פנים-פמיניסטיות ובמשמעות זיהויים של נשים וגברים כ'פמיניסטיים' - מה התכולה של ההגדרה הזו, וכן הלאה.
בחלקו השני של המפגש חזרנו לנתיב הלימודים הראשי שלנו עם המפגש בין התועלתן לדאונטולוג. בשלושה סבבים חילקתי את הכיתה לחדרי דיונים בהם הם דנו בדילמות מוסריות ושיתפו אחר כך את הכיתה כולה בתוכן השיחה.
החלוקה והחזרה יצרו תנועה דינאמית, שהיתה עדיפה בעיני על פני העלאת שלוש הדילמות בפורום הכיתתי בזו אחר זו.
בכיתה יא' של נעמי הררי:
איך נראית אשה פמיניסטית? האם תתכן סתירה בין מאבק פמיניסטי למאבק באפלייה על רקע אחר? אלו שתי השאלות העיקריות שדנו בהן בעקבות צפייה בסרט ״לא ממושמעות״ שעוסק במחאה פמיניסטית כנגד תחרות מיס-יוניברס בלונדון, 1970.
כפי שציפיתי המעבר ממטפיסיקה כבדה ולעיתים בלתי נתפסת אל נושא שהוא חלק מחיי היומיום בעולם הפוסט-מודרני של המאה ה-21, הקל על השיח המקוון. כפי שהנחיתי את הבנות, עלינו לשמור על ערוץ דיון פילוסופי ולהימנע ככל יכולתנו להפוך את שיעורי הפמיניזם לצבר קוריוזים של אפלייה מגדרית. תוצר לוואי מבורך של בחירה בנושא כגון זה יהיה אימון השריר הפילוסופי בתוך היומיום. מקווה שנספק חדר כושר טוב לכך.
כשהעמיק הדיון שוחחנו על הצדקות אפשריות לקיומה של תחרות יופי ועמדנו על כוחו של הרגל חברתי, טיעוני חירות הנשים לעשות כרצונן ובעיקר הדגשתי את הטיעון על ״טבע נשי״ ו״טבע גברי״ מהותני. בתוך כך קראנו מעט ב״שעבוד האשה״ למיל והנחתי את התשתית לקריאה בדה-בובואר. שאלות נוספות שהעלו התלמידות: האם אפשר להיות עקרת בית מטופחת ועדיין להיות פמיניסטית? האם יש פסול בביטוי ״אישה עוצמתית״? האם לגיטימי לדרוש מאשה להתנהג בצורה מסויימת אם היא מצהירה על עצמה כפמיניסטית (אגב דיון על הסרת שיער מהרגליים...) והאם נכון לעבור על החוק במאבק צודק? בסוף, במבוכה קלה, שאלה אחת התלמידות את השאלה המבריקה״ מה זה בכלל ״גבר״ ו״אשה״? הבטחתי חקירה מעמיקה והוספתי בצניעות שאינני יודעת את התשובה.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של ענת שרון בלייס:
לכבוד "המחיקות" התרבותיות בארה"ב: לא ללמד אודיסאה, למחוק שמות של נשיאים ממוסדות כי החזיקו עבדים , להחרים יוצרים גברים שונים ועוד, עסקנו ב"מינסטריון האמת" בספר 1984 של אורוול. אותו מקום שבו העובדים משכתבים את ההיסטוריה ואוצר המילים כדי לחנך מחדש ושלוט במחשבה של האזרחים.ניסינו להבין מה בין הטקסט שנכתב על רקע קומוניזם ונאציזם לבין שכתוב היסטורי של היום, שנעשה בדמוקרטיה, בשם הפוליטיקלי קורקט או תיקון עוולות היסטוריות.
האם זה נכון , האם לא. הרוחות סערו קצת כי אין תשובה אחת...
בכיתה יא' של חיה גלמן :
להתעכב דווקא על הצדדי והלא מתוכנן, לפעמים דווקא שם קורים הדברים החשובים. (ואולי לא רק לפעמים). "על טרקטור עם תאילנדים, בדרך לדירה" – זה היה המשפט שפתח את תרגיל הכתיבה בתחילת המפגש שלנו.
מאיפה המשפט הזה? בתחילת השיעור חסרה לנו שי שנמצאת בימים אלה בדרום ומתנדבת בחקלאות. כששלחנו לה הודעת ווטצאפ – היכן את? זה מה שכתבה לנו "בטרקטור עם תאילנדים, בדרך לדירה".
אז החלטנו לעשות לה מחווה קבוצתית ולכתוב בהשראתה את התרגיל שלנו. וכששי הצטרפה לשיעור באיחור, במקום "נזיפה" היא זכתה למחווה – כל התלמידות הקריאו לה את הטקסטים שכתבו בהשראתה. כי ככה זה אצלנו, הופכים כל רגע להזדמנות לכתיבה. הרבה ממתקים מלאי חרוזים והומור נוצרו מההשראה הזו, ולא פחות מכך, ההבנה שכל רגע בחיים יכול להפוך השראה לטקסט ספרותי.
זו גם הזדמנות לספר שהיא לא התלמידה הראשונה בכיתתנו שיוצאת לדרום להתנדבות - עלמה שלנו, הצליחה אפילו להנחות את ערב השירה שהתקיים ביום חמישי האחרון, מהדרום. כמה מרגש לחשוב שגם כשהן רחוקות ועסוקות, הן לא מוותרות על השיעור.
ועכשיו למתוכנן - הפעם זכינו לשתי הרצאות שהעבירו שתי תלמידות. אחת לימדה אותנו את סונט 130 של שייקספיר והשנייה את "האורן הבודד" מאת היינריך היינה. השיעורים היו מרתקים ומלאי השראה וכל אחת מהן הצליחה להעניק לשיר שבחרה משמעויות רעננות ואקטואליות הקשורות בפמיניזם, ריחוק ובידוד וכו'. אבל יותר מכל, שמחתי לראות כיצד כל טקסט שהן עוסקות בו, מתחיל להדהד להן טקסטים קודמים שהן מכירות.
הקורפוס מתרחב ועימו ההבנה האינטרטקסטואלית שלהן. תענוג, כבר אמרתי היום?
Komentar