השבוע ה 28 למניין שבועות הלמידה בבית החינוך במכללה האקדמית אורנים. רואים כבר באופק את סיומה של שנת הלימודים הראשונה בבית החינוך והאמת, למרות הסיטואציה המוזרה אליה נקלענו נראה כי עברנו יחד כברת דרך ארוכה.
הנה זה מה שהתרחש אצלנו אתמול:
בכיתת הפילוסופיה של נעמי הררי:
השיעור אמש הוקדש לחיים הראויים לתפיסתו של סוקרטס. עוד לפני שהכרנו את מרכיבי החיים הללו הכינו התלמידות מצגת בה המחישו באמצעים שונים (טקסט / תמונה / סרטון) את תפיסת האושר שלהן. לא ״מה עושה אותי מאושרת?״
אלא ״מהו אושר אנושי לשיטתי?״
הנה לקט נבחר מדבריהן:
נועה – "לדעתי מה שמאפיין חיים מאושרים הוא מציאת שלווה ונתינה (לאו דווקא חומרית). יתר על כן לדעתי חיים מאושרים חייבים חיות חיים עם מציאת משמעות כלומר משהו שגורם לך לרצות לקום בבוקר ולעשות משהו שאתה
אוהב כמו לעבוד בעבודה שאתה אוהב או לשמח את המשפחה שלך וכו'.
רותם - איני יודעת מהם החיים המאושרים מבחינתי, אך הייתי תופסת אותם כחיים עם תשוקה אליהם, חיים עם משמעות שלשמה יש לחיות. הרגשה שיש לך תכלית בעולם הזה ושלחייך יש מטרה. ולפי מה שאני מאמינה אדם לא יגיע לתכליתו
ולמשמעותו בחיים אלא אם יכיר את עצמו ויהיה שלם וכן עם עצמו כך שזה תנאי לחיים מאושרים בעיניי.
נעמה - לדעתי, קבלה עצמית מאפיינת חיים מאושרים. בן אדם שלא יקבל וישלים עם מי שהוא לעולם לא יהיה מאושר באמת. אם לא תאהב את עצמך, איך תוכל לאהוב מישהו אחר? מי שלא שלם עם עצמו לא יוכל לחיות את החיים במלואם.
תמיד משהו יעצור אותו והוא לא ירגיש באמת חופשי עד שישלים עם מי שהוא ויאהב את עצמו. לוקח המון זמן לקבל את מי שאתה ובאמת להיות בסדר עם זה, אבל לדעתי זה התהליך החשוב ביותר שכל גבר, אישה ומה שביניהם צריכים לעבור בחייהם.
רק כשתאהב את עצמך ותהיה שלם עם מי שאתה תוכל לחיות חיים מאושרים.
זו למעשה התשתית של מטלת ההערכה לסמסטר זה. בהמשך השיעור קראנו באפולוגיה את עיקרי תפיסת האתיקה של סוקרטס, תוך המשך למידת סיפור חייו הממחיש אותה, ודרך זה דיברנו על תיאוריה פילוסופית ובאיזו מידה היא מובילה לפרקטיקה.
זו שאלה שמטרידה את התלמידות לא מעט, והסיפור של סוקרטס מפרה את הדיון בה.
מתוך האפולוגיה עלו שאלות כמו למה אנחנו מפחדים למות, ומה ההבדל בין מוות לנשיקה ראשונה, פקודה בלתי חוקית בעליל ומי הסמכות שתאשר לנו את האמת בהעדר אלוהים?
בשיעור הבא נחבר את עמדותיו של סוקרטס לעמדותיהן וזה יהיה חלק מציון הסמסטר.
בכיתת הספרות של חיה גלמן :
פתחנו את השיעור בהקראה של החיבורים שכתבו התלמידות על עקדת יצחק. המשימה שלהן היתה לכתוב חיבור על עקדת יצחק לפי גישתו של אאורבך, ולהכריע בו האם לדעתן אכן מדובר בטקסט עם שכבות עומק והאם דרך המסירה שלו
משקפת את החוויה האנושית המתוארת בו, ועד כמה הוא ריאליסטי לפי הפרמטרים שהגדרנו בשיעור קודם. והפלא ופלא, שני החיבורים הראשונים שהוקראו על-ידי התלמידות הביעו עמדות מנוגדות לחלוטין. ואז, החל דיון מרתק בין התלמידות
ובתוך כך חידדנו את ההבנה של המושגים: פרספקטיבה בטקסט; חזית ורקע; ריאליזם בטקסט; פערים ועוד. התחלנו להבין יותר לעומק למה הכוונה טקסט ריאליסטי וכיצד הריאליזם משתקף דווקא ואולי בעיקר באופן המסירה, יותר מאשר בפרטי העלילה.
לאט לאט מבינים עוד שכבה בחיבור הקסום הזה שבין ה"איך" ל"מה" בספרות. בחלק השני היינו צפויים להצטרף להרצאה מקוונת פתוחה של סיגל על הסיפור "ילדה בקפה" לרונית מטלון, אך הדיון כל-כך ריתק אותן שהן התלבטו מאד האם להמשיך אותו,
או להצטרף להרצאה ולהמשיך בשבוע הבא. לבסוף החלטנו להרוויח מכל העולמות והצטרפנו להרצאה המרתקת של סיגל. התלמידות נהנו מאד ואת הדיון הכיתתי נמשיך בשבוע הבא.
Comments