שבוע שלישי של השנה הרביעית בבית החינוך שלנו במכללת אורנים. בואו לרגע, כנסו לכיתות:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' המשולבת של רותם וגנר ועומר בן דוד
החלק הראשון של המפגש היה מעין קידה עמוקה לידע – העברנו מבוא להיסטוריה של עמי יוון ולספרותם בלווית מצגת. החלק ההיסטורי נפרש מהאלף השני לפני הספירה ועד אלכסנדר הגדול במאה הרביעית לפני הספירה ושקיעתה של יוון. הרחבנו במיוחד בפרק שבין המאה השמינית – אימוץ הכתב האלפביתי - ועד תור הזהב במאה החמישית: הדמוקרטיה האתונאית, היצירה בתחומי האומנות, הספרות והתיאטרון והפילוסופיה. בתוך כך התייחסנו להופעתן של הסוגות הספרותיות העיקריות: האפוס, השירה הלירית והדרמה; ייחודו של האפוס ההומרי, דוגמא קצרה לשירה לירית בדמותה של סאפפו וצמיחתה של הדרמה מתוך הפולחן הדיוניסי. לתלמידים היו שאלות רבות וההרצאה הלכה והתארכה, לחלקם היא היתה מפרכת מדי וחלקם עקבו בעניין.
במהלך ההרצאה חילקנו בינינו את פרקיה אבל פה ושם סיכלנו בינינו את תחומי הדעת, ונדמה שזה אִפשר תיאור מפולש של היחסים שבין היסטוריה, פילוסופיה, אומנות וספרות.
בחלק השני התפזרנו לחברותות וחילקנו ביניהן שלושה מיתוסים: דמטר ופרספונה, פרומתאוס ופנדורה, נרקיסוס ואכו.
מכיוון שכל חבורתה עסקה במיתוס אחד מתוך השלושה ביקשנו שיכינו את הצגתו במליאה, וכן שידונו בכמה היבטים: איזה תופעות המיתוס מסביר, וכן, מה מאפיין את גיבוריו ואת יחסי הכח ביניהם.
בלימוד בחברותות ובמליאה היה ניכר שהסיפורים מלהיבים ומעוררים מחשבה – ההצגה של המיתוסים במליאה דרשה הבנה שלהם והם עשו זאת יפה, חלקם בהיסוס וחלקם בשטף ולעיתים תוך "תרגום" תרבותי משעשע – למשל הקטה, אלת הצמתים הוצגה כמין ווייז.
הספקנו לדון בהסבריות של המיתוסים, ובשאר השאלות רק מעט. נסגור את הקצוות של הדיון בתחילת השיעור הבא.
בכיתה יא' של קובי אסולין
התחלנו את. הדיון בחזרה על תורת האידאות של אפלטון , הקשר בין אובייקט כייצוג מופחת של האידאה במציאות, מה מניע את אפלטון בדיונו, מה דמות האידאה , ההיררכיה של איגרות. לאחר מכן עברנו למשל המערה ופרקנו אותו לפרטיות (מטפורות), ניסינו להבין מה הכבלים האפשריים במשל, למה השמש (פילוסופיה) לא מתאימה שם לכולם. לאחר מכן קיימנו דיון ער מה אפשר ללמוד מתפיסתו של אפלטון על יחסו לדמוקרטיה, הסכנות שהוא מזהה בה ורתיעתו ממנה. החלק השני של השיעור ביקשתי מהתלמידים לקרוא שני עמ' ההגיון הראשון של דקארט, להעמיד נקודות משל עצמם ואז לקיים דיון משווה ומרחיב בזוגות.
לאחר מכן קיימנו דיון על אופן הכתיבה האישי והנארטיבי של דקארט, למה הוא מתחיל בחושים, מהי מתודולוגיית הספק שלו עד לשימוש בחלום.
נתראה.
בכיתה יא' של יעל אבוקרט קליין
התחלנו במסגרת של התקופה המודרנית וכתבנו את שלושת איפיוניה על הלוח 1. מעבר מתפיסת "ידיעה מתוך התגלות" לתפיסת ידיעה מתוך תבונה. 2. תופעת החילון, התשובות נמצאות אצל האדם בעל התבונה ואין צורך לתיווך הכמרים או הדת. 3. מעבר לתפיסת עולם מכניסטית, המתייחסת לעולם כסוג של מכונה הכפופה לחוקיות אוניברסאלית.
הזכרנו שוב את היומרה המודרנית, ובה הוגים ומדענים חשו שהם בשיא הקדמה ורצו להגיע לתשובות אולטימטיביות.
פתחנו את המקראה ומאיה הקריאה את השיר הפותח בה "יש המממשים" של שימבורסקה.
ערכנו דיון קצר, איזה סוג של אנשים רוצים לפעול לפי "אמיתות שאין בלתן" ובורחים מספק, ומה היתרונות בחיים שבהם אנו יודעים מה נכון, ו"משליכים למגרסה עובדות שאין בהן צורך?" מדוע היא מקנאה בהם? וכמובן שאלנו מדוע למרבה המזל הקנאה חולפת ומה החסרונות והויתורים שיש בחיים כאלה.
חזרנו לקאנט וליומרה המודרנית למצוא את הדרך ואמיתות שאין בלתן...
קראנו את כותרת הספר: "הנחת יסוד למטאפיסיקה של המידות" ומשם הגדרנו למילון מה זה מטפיזיקה, ודיברנו על שאיפתה לגלות את הטבע האמיתי של העולם, מעבר לנראה ולמה שניתן לגלות מנסיון וחקירה מדעית. על ענפי המטאפיסיקה- האונטלוגיה והפיסטמולוגיה.
אחר כך הקראתי הגדרה ל"עובדה" והגדרה ל"ערך" הבחנו בין עובדות שהן דברים של ממש, לערכים שהם שווי או מידת חשיבות של משהו, המבוסס השקפות עולם. באופן די צפוי עלתה מצד התלמידים הנקודה שעל עובדות אפשר להתווכח וניסיתי להסביר שהויכוח על עובדות הוא ויכוח מטאפיסי ראוי. אבל לפני כן צריך להבין את ההגדרה של "עובדה". זאת אומרת, אם שניים רבים ולכל אחד יש נרטיב משלו, השאלה האם התרחש במציאות ריב עובדתי אובייקטיבי , והאם אנו יכולים לגלות את האמת האובייקטיבית לגבי הריב, או שמא קיים רק נרטיב אלו שאלות מטפיזיות שראויות להישאל, אבל לפני כן אנו צריכים להגדיר מה זה תרחיש אובייקטיבי, מה זו עובדה. לעומת ערך. בעוד שתמיד חשבנו שעובדה היא אובייקטיבית וערך הוא תלוי השקפת עולם, הדיון המטאפיזי שמטיל ספק בממשות של עובדות, קורא תיגר על "המובן מאליו". ועכשיו אם נחזור לקאנט, ולכותרת הספר שלו, מה שהוא ירצה לעשות הוא לקרוא תיגר מהצד ההפוך. זאת אומרת לקחת "מידות", ערכים, ולטעון שהן לא תלויות נקודת מבט אלא שיש איזו חוקיות לגביהן שנמצאת אי שם וצריך לגלות אותה, לנסח אותה, עד כדי שאם נמצא אותה היא תהיה נכונה לכל בר תבונה.
בכיתה יב' של יונתן דיין:
בנוכחות כמעט מלאה, חצבנו את דרכנו אל המרחב הצמיגי של האבסורד. אחרי מבוא קצר על קאמי, ניגשנו לקריאה במיתוס של סיזיפוס. התלמידות קיבלו מקבץ של עמודים מתוך הספר ובהם מקטעים ממוקדים לקריאה עצמאית. כל אחד ואחת נדרשו לבחור משפטי מפתח מתוך האפוריזמים השונים ולנסות להסביר דרכם (בכתב) את מושג האבסורד על פי קאמי. בשונה מהפעם הקודמת, הפעם יותר תלמידות נרתמו לאיסוף ולכתיבה. בחלקו השני של השיעור, ובעזרת נוכחות מעשירה של נויה, אספנו את משפטי המפתח, ניתחנו אותם על הלוח, דיברנו אותם, ומי שהסכימ.ה חלק עם היתר את ההסבר הכתוב המלא. היה דיון ער, דומה שהתלמידים הצליחו בסופו של דבר לשהות במרחב האבסורד, בפער שנפער בין העולם האדיש, הבלתי מובן, לבין הכמיהה "המטורפת" של האדם להבין, להסביר ולהעניק משמעות. לדברי נויה, התלמידים הבינו מתוך עצמם את ההתאבדות הפילוסופית. נשארנו עם השאלות, את התשובות השונות לאבסורד (שהות בתוכו, אמנות או התאבדות) נבחן בשבוע הבא.
במגמת הספרות:
בכיתה יא' של איריס אליה כהן:
שיעור שלישי שנפל על יום הזיכרון לרצח רבין, במקרה לגמרי הסתנכרן עם שירו של וולט וויטמין, הו רב חובל. דיברנו ארוכות על מלחמת האזרחים בארה"ב ובעולם בכלל, סיבות, תובנות וגם תקוות, אי אפשר שלא אחרי השבוע שהיה, ורצח לינקולן, שהיה כידוע הסיבה לכתיבת השיר. הדמיון והתאריך צימררו את כולנו. שי קראה את השיר המקורי וערכנו השוואות בין התרגומים של נעמי שמר לזה של בן יוסף. דיברנו על מישלב לשוני, הנחנו מושגים כארכאיות, סינתזה, שדה סמנטי, מטאפורה ועוד. ביקשתי מהנערות לענות בכתב על שאלות סיכום, אבל אני מרגישה שיש עוד פער בין המצופה בבגרות ליכולת שהפגינו אתמול. אני רוצה להתחיל להקנות מבנה תשובה סדור.
בשיעור השני התחלנו לצפות ב"אחי איפה אתה" של האחים כהן, שמשתמש באודיסיאה כרפרנס מרכזי. סרט מבריק ומומלץ מאד.
Comments