מכללת אורנים 08.10.2019

בוקר טוב,

שבוע רביעי של לימודים בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים – זה מה שהתרחש אצלנו בתחילת השבוע:

בכיתת הפילוסופיה של נעמי הררי:

שיעור הפילוסופיה אתמול היה דהירה נטולת בלמים. משום החופשות שהיו ויהיו החלטתי לעצור את רצף השיעורים הסדור בכניסה ההדרגתית לתוך לימודי האתיקה, ולתת להם טעימה מפמיניזם. תכננתי לגזור את העמדה

הפמיניסטית של דה-בובואר מתוך חירות רדיקלית של סארטר ועל הדרך להרוויח קצת אקזיסטנציאליזם. אלא שכאמור מרגע שעלינו על הרכבת היה קשה מאוד לעצור אותם, וכך נותרנו עם קריאה מתוך ׳המין השני׳ בלבד.

הם היו צמאים לשמוע על גיוון בתוך הפמיניזם - ליברלי, תרבותי ורדיקלי, על החברה הטרנסג׳נדרית שלי ומה שלימדה אותי על המהותנות שבמגדר (זה אחרי שהגדירו יפה ובעצמן את ההבדל בין מין למגדר - שאפו סימון!),

וכמובן להשמיע לבטים אישיים-תיאורטיים בסוגייה. כשלעצמי נזכרתי עד כמה הנושא בוער עבורם ושמחתי על ההזדמנות להכיר עוד פן של הקבוצה שאני כבר מתחילה לאהוב. הם לא מקשים עלי, מודה.

בכיתת הספרות של חיה גלמן:

החיים, הסיפור והטאבו

לתכנן שיעור זה דבר טוב, אבל לשיעור יש דינמיקה משלו אשר לא בהכרח אוהבת לציית לתכניות שהוכתבו מראש. אז תכננתי...

אני מקפידה כמעט בכל שיעור לפתוח בתרגיל כתיבה. "משם לכאן" אני קוראת לזה. זה מאד מסייע לנו לעשות מעבר מ"רעשי" היום שחלף לשיעור שמתחיל בשעה יחסית מאוחרת ודורש אנרגיות של חשיבה ושל ריכוז.

הכתיבה מבקשת מאתנו איכויות שונות מהדיבור בקול.  היא מכנסת אותנו פנימה לחיבור בין עולם פנימי של מחשבות, תחושות וחוויות לייצוגו כטקסט. היא מפנה מקום לתודעה טקסטואלית, לרגישות למילים ולכוח שלהן.

אנחנו רגילים לדבר את עצמנו לדעת מבלי לעזור לרגע ולבחון את השימוש שלנו במילים, אך כשיושבים לכתוב, מלוא אנרגיית הקשב מכוונת באמת למילים. את השיעור פתחנו בתרגיל כתיבה בהשראת הסיפור של קורטזאר

שקראנו בשיעור שעבר – "כשניגשתי לאסוף את כל סיפורי..." המשימה היתה לכתוב על שבירת טאבו ועל התגובה של הסביבה לכך. הטקסטים היו מרשימים ומרגשים. הם היו שונים מאד אך בכולם ניכר הצורך של כותביהם

לפרוץ את גבולות העצמי. הייתה בהם כנות מדהימה וניכר היה שאצל כל אחת הם נוגעים בסוגייה אישית שמאד מעסיקה את עולמן. בחלק השני של המפגש קיימנו דיון על כוחה של הספרות ועל מקומה החשוב בפריצת גבולות.

ראינו את כוחו של הטקסט במנגנון האנושי המבקש לשבור מוסכמות, לחשוב אחרת ולפרוץ פרדיגמות שנתקבעו לאורך שנים.

חזרנו לטקסט של קורטזאר וחילצנו ממנו אסטרטגיות של כתיבה וגילינו כיצד בחירה במילים או באופן כתיבה פועלת אחרת על חוויית הקריאה שלנו. עסקנו במונח זיכרון שמופיע בטקס ושאלנו את עצמנו, מה לדעתנו חשוב יותר,

האמת ההיסטורית הביוגרפית, או, החוויה שנצרבה בזיכרון שלנו? נפרדנו כשהשאלה הזו נשארת פתוחה. 

תודה וגמר חתימה טובה!