מכללת אורנים 10.05.2021

שבוע 25 של לימודים בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. זה מה שהתרחש אמש בקמפוס אורנים:

במגמת הפילוסופיה:

בכיתה י' של יונתן שילה דיין:

אמש נעלנו את לימודי חטיבת ניטשה עם צפייה מלהיבה בסרט 'וויפלאש' בהמלצתו של קובי אסולין, שגם טקסט קצר שכתב בנושא סייע מאד בניהול הדיון לאחר הצפייה. הסרט מיטיב להמחיש רעיונות ניטשאנים מובהקים עליהם למדנו, ביניהם מוסר האדונים מול מוסר עבדים, ביקורת הנצרות, הרצון לעוצמה, סוגיית ההתגברות על העצמי וכינון העצמי, ושאלת האושר והסבל. בנוסף, לאחר שהשיעור הקודם שלנו פוצץ בסופו, סרט על מורה קשוח הגיע ממש בעתו :)

בכיתה יא' של נעמי הררי:

סיכמנו וחתמנו את פרק הלימוד על האתיקה של דאגה לזולת של גיליגן, וגלשנו ממנה לתורתה של קת׳רין מק׳קינון. אצל גיליגן פרטנו את שלבי ההתפתחות שהיא זיהתה בעזרת מחקר ההפלות באתיקה של דאגה לזולת, ודרך חזרה על שלבי ההתפתחות המוסרית באתיקה של צדק השוונו ביניהם. בסיום החלק הזה שוחחנו שוב על החשיבות של הענקת שפה לאתיקה נשית, התלמידות תהו בשאלה לאיזו שפה אתית הן מתחברות יותר ומכאן כמובן המשכנו לדיון על מגדר כעניין מהותני או נבחר.

את השיעור השני פתחנו בסיפורה של כרמלה בוחבוט שירתה בבן זוגה שהתעלל בה שנים קודם לכן. דרך השינוי בתפיסת המשפט לגבי הגנה עצמית, נכנסנו בשערי הפמיניזם הרדיקלי. שוחחנו על דיכוי ושליטה, ההקשר שלהם למיניות ומשפט ואיך לא-הביטוי העכשווי שלהם בתנועת me too. לתחושתי רק נגענו בקצה המזלג, והנה סוף השנה נושף בעורפנו.

במגמת הספרות:

בכיתה י' של ענת שרון בלייס:

קראנו אתמול בשני שירים שעוסקים בדמותה של סינדרלה. "לכלוכית" של לאה גולדברג שבו הגיבורה נעשית שחורה מהפיח במטבח ולבסוף מתה ובשיר "סינדרלה במטבח" של דליה רביקוביץ, שמתייחס לשיר של גולדברג אבל מציע פרשנות אחרת:

המטבח הוא למעשה הממלכה האמיתית כי שם היא לבד  ויש לה חירות הדעת ודימיון. שוחחנו על נשפים, גברים ונשים - התווכחנו לגבי עצמאות נשית - ולבסוף ראינו סרט תעודה על לאה גולדברג וכיצד הביוגרפיה שלה השפיעה על כתיבתה.

בכיתה יא' של חיה גלמן :

אתמול קיבלנו החלטה משותפת על הנושא השנתי לשנה הבאה - ייצוגי מגדר בספרות. אחר כך קראנו יחד את פרק 23 מהאודיסיאה וכבר בקריאה הזו ניכר היה שהבנות כבר החלו לקרוא דרך המשקפיים המגדריות. בדיון עלו א מעט תהיות לגבי ההמתנה של פנלופה, אבל בעצם הבנו שיש כאן נאמנות זוגית משני הצדדים. גם אודיסיאוס שלוקח לו עשר שנים מתום המלחמה לשוב לביתו, אינו "מועד" בדרך ושומר אמונים לזוגתו ואינו מוותר על השיבה הביתה גם כשהחלופות המוצעות לו מפתות מאד. הבנו שיש כאן נאמנות בזוגיות שאיננה כה אופיינית לשאר סיפורי התקופה.

מלבד זו תהינו שוב על האופן שבו הומרוס מעמיד את כל פרטי הסיפור על בקדמת הבמה ובשוויון ערך. וניסינו להתחיל לברר מה הופך את האודיסיאה לטקסט אלמותי שיכול לרתק קוראים בכל גיל.