ימי ראשון יהיו תמיד 1+1 – תזכו לקרוא את שמתחולל אצלנו גם בבית החינוך באונ' בר אילן וגם בזה הצפוני יותר במכללה האקדמית אורנים. שם פתחנו את השנה בשבוע שעבר בסערה גדולה שהאמת, לא שככה אמש:
הנה תשפטו בעצמכם.ן :
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של קובי אסולין
פתחנו בשיר שנרי התנדב להביא כחלק ממסורת של הבאת שירים בפתיחת השיעור, נרי הביא שיר של להקה בשם שאזם שעוסק בחוויה של להיות פליט שחור בארץ, לאחר מכן ערכנו דיון קצר בחוויה משני צידיה, של האדם השחור והישראלי הלבן.
לאחר מכן בעקבות הרעש שהיה בשיעור הקודם (27 תלמידים) ערכנו דיון פילוסופי במשמעות המוסרית והאפיסטמולוגית של רעש זה עבורנו. בהמשך השיעור עברנו לדיון וקריאה באפולוגיה של אפלטון, התייחסנו לרלוונטיות של הדיון, למהלך הסוקרטי ולמשמעות וחשיבות הטענה של סוקרטס שהוא יודע שאינו יודע. לאחר ההפסקה המשכנו קצת בדיון ואז עברנו לנושא של רטוריקה. עמדנו על חשיבות המפגש הראשוני עם הדובר, על שפת הגוף וחשיבותה להעברת המסר וכן מה היא דורשת .
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
הגענו לשיעור השני עם תחושה נוחה וביתית. נכנסנו ישר לעניינים והפעם סידרנו את הכיתה בצורת ח. בשיעור הראשון התחלנו תרגיל קריאה על הטקסט "כל חייך עליך ללמוד איך לחיות" של סנקה.
ובהמלצת חיה נתתי להם "ללוש" את הטקסט לפני שאני מכוונת לאן שאני רוצה. בקשתי שיבחרו משפט ויכתבו מה שעולה בעקבותיו. בין לבין עלה דיון ער בנושא השפה, שהיא גברית, והאם כדאי/ראוי/אפשרי לשנות את זה.
עלו דעות מאוד יפות והתפתחו חונטות מגניבות בין הפמיניסטיות לבין הבנים בצד המקביל של הח', שחלקם העלו דעות פתוחות ורגישות וחלקם נהנו מזריקת פצצות למרכז הדיון.
היה מעניין עד שאחר כך נשארו גם בהפסקה בכדי לדון על הנושא, אבל הרגשתי שהמאסיביות של הכיתה מאלצת אותי למצוא פתרון לניהול דיון באופן שלא ישבית לחלוטין את הספונטניות של השיחה ומצד שני יאפשר למגוון הקולות להשמע.
בפועל בחרתי בכל פעם לבקש שקט ולהיות שוטרת אחר כך שאלתי אותם מה הם מציעים ובהמלצת אחת התלמידות רשמתי שמות לפי תור זכות הדיבור אבל זה לא הרגיש לי טוב. מצד שני ספונטניות דיבור זה פשוט בלתי אפשרי.
בשיחת הסיכום של הצוות העליתי את זה ונתנו לי כמה רעיונות שיכולים לעזור לי בעניין זה.
חוץ מזה חזרנו להקראת הטקסט של סנקה, ודיברנו על כך שעוד לפני שאנו קובעים מה נכון, מה מוסרי, איך צריך לחיות, האמירה המרכזית כאן היא שבני האדם הם שצריכים תמיד לשאול את השאלות האלה.
בניגוד לחתול ש"יודע" איך להיות חתול ונוהג כמו חתול, אצל בני האדם השאלות "מה זה להיות בנאדם, ומהו אדם ראוי ואיך אני רוצה לחיות" צריכות להנחות כל החיים. דיברנו בקצרה בהשראת היידגר שהאדם הוא יצור שמגשים, האל גמור כי הוא מושלם החיות מתוכננות באופן ספציפי והאדם שמכיל אלמנטים משניהם נמצא במקום של פיזיות חייתית אך גם רוח ויכולת לחשוב וליצור וזה שם אותו במקום שהוא אחר לגמרי וייחודי לו, ובמקום הזה יכולה ואמורה צריכה להתרחש חשיבה והגשמה.
בכיתה יא' של יונתן דיין:
את המפגש אמש התחלנו עם שיר של צ'סלב מילוש ('משמעות'), ששואל על ההתוודעות ל'בטנה של העולם', לצד השני שמבעד לדברים ולתופעות, מעון הפשר האמיתי. יחד ניסינו להבין מדוע צ'סלב סבור שצריך למות על מנת לפתור את הבלתי פתור ולהשיג את הבלתי מושג, להגיע אל לב המשמעות, אל האמת. משם צללנו יחד לפוליטיאה, עם משל המערה, אחרי מינימום של הקדמות. הדיון במשל היה קולח, כצפוי, כשתמיד האתגר שלי במצבים האלה הוא לנסות ולווסת, לוודא שהשיח בין התלמידים אכן פוגש את התכנים שאני מבקש ללמד. בשלב כלשהו שאלנו את עצמנו על המפגש עם האמת וכול האמת, האם הוא מיטיב בהכרח, האם הוא בהלימה עם הטוב.
נזכרתי בשיר של אולב האוגה ('אל תבוא אלי עם כל האמת'), ומתוכו השורה: "אל תביא לי את הים כשאני צמא". האם המפגש עם האמת ראוי שיהיה מותאם ליכולת ההכלה של האדם. אחרי ההפסקה המשכנו את הדיון ועברנו למבוא לתורת האידיאות.
למרבה הפלא, ולמרות השעה, הרעיון עורר בהם עניין.
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
סיכמנו את הדיון שלנו מהמפגש הקודם, בפילוסופים הקדם סוקראטיים, והמשכנו הלאה אל המטאפיסיקה האפלטונית. הכיתה כבר למדה את המשלים של אפלטון, כך שאת מרבית הדיון הובילו חברי הקבוצה, וביחד נזכרנו בתורת האידיאות וביטוייה במשלים. נעמה, שעבודת הגמר שלה עוסקת בנושא, תרמה מהידע שלה.
הספקנו לדון גם בביקורת של אריסטו על תורת האידיאות, ואגב כך - נפגשנו בשורשים הקדומים של בעיית הגוף והנפש: רעיונות מופשטים, תחושות ומחשבות, אלו דברים קיימים, אנו טוענים. אבל קיימים באיזה אופן? מה בדיוק טיבם?
מהן האידיאות האפלטוניות? האם אריסטו צודק בביטולן, בקביעתו כי "אין צורה ללא תוכן"?
הדיונים לאורך המפגש היו סוערים. הרבה סקרנות, הרבה חוסר נחת. שאלות קשות אלו, ולא מעט ביקורת. כך למשל, רותם הפגינה בוז מסוים כלפי השיטה הפילוסופית, כלפי היכולת לנמק טענה פילוסופית בצורה משכנעת.
את עבודת הגמר שלה היא כותבת על ויטגנשטיין, וניתן כבר לראות את השפעותיו מבעד לחצי הביקורת שלה.
לא עלה בידינו לפתור את השאלות המבלבלות שעלו במפגש באופן מניח את הדעת, וטורדנות מסוימת ליוותה את הדיון עד לסופו. הטורדנות הזו, כך אני מקווה, היא שתתגלה לנו כמניע המרכזי לחקירה המטאפיסית.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של איריס אליה כהן:
אחרי משחק הכרות נוסף והזכרת שמות (זהו, זוכרת את כולן, אבל זה לא חוכמה, רק 13 בנות) קראנו שני שירים נפלאים וחכמים ומתריסים ועצובים, יש לומר, של סיגל בן יאיר ויודית שחר והשיחה התגלגלה למהו קפיטליזם, נאו קפיטליזם, קפיטליזם חזירי ועבודות שקופות, תנאי עבודה, ויחד עם זאת, השכלה, בחירה והיכולת לראות את חצי הכוס (השיר) המלאה. באותה נשימה הסברתי להן , דרך השירים, את הנושא שבחרתי להן השנה, רב קוליות, מעמד, תרבות וגאוגרפיה.
סקרנו אמצעים אומנותיים כמו משלב לשוני, חריזה פנימית, נימה וטון, דימוי מוביל, מעגליות ועוד.
סיכמנו את השיעור השני עם תרגיל כתיבה שהבנות הוזמנו להמשיכו בבית. כתיבת דיאלוג או מבט מהצד על "עובדת שקופה" כמו אלו המתוארות בשירים.
יצאתי שמחה ומלאת התפעלות מהבנות שלי
בכיתה יב' של חיה גלמן :
פתחנו את השיעור בתרגיל ה"משם לכאן" שלנו – כתיבה אינטואיטיבית במשך חמש דקות שמטרתה להתנתק מכל מה שהיה עד עכשיו ולפנות את האנרגיה והמיקוד לשיעור. לאחר מכן ביקשתי מהתלמידות לבחור משפט אחד מתוך הטקסט שכתבה ולשתף. כתבנו את המשפטים על הלוח ובתרגיל הבא ביקשתי מכל אחת לבחור משפט אחד, ולא זה שהיא כתבה, ולהתחיל ממנו טקס נוסף, כאשר במהלך הכתיבה היא נדרשת לשלב לפחות עוד שני משפטים מהלוח.
התוצאות הראו לנו עד כמה המילים כלי שמתמלא במשמעות שאנחנו נותנות לו. מקסים היה להקשיב לטקסטים הכל-כך שונים שמורכבים בחלקם ממשפטים ממש זהים.
לאחר מכן, חזרנו לנושא השנתי שלנו - ייצוגי מגדר בספרות. כתבתי במרכז הלוח את המילה "מגדר", וסביבה הוספנו את כל המילים שעולות לנו בהקשר שלה. לאחר מכן, כל תלמידה התבקשה לבחור מונח/ערך אחד מהלוח ולבדוק יחד כיצד הוא מיוצג ברומן שלנו – תבונה ורגישות לג'יין אוסטן וקיימנו דיון. את השיעור השני הקדשנו לעבודה עצמית (ובסיומה שיתוף בקבוצה), כל תלמידה התבקשה לבחור קטע מתוך הרומן שעוסק בסוגיה מגדרית שמופיעה על הלוח ולנתח אותו באמצעות הסוגייה.
Comments