המגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה י' של נגה וייס ויונתן דיין
המפגש אתמול נפתח עם מחשבת התועלתנות של ג'ון סטיוארט מיל. הפננו אליהם את השאלה איזו משרעת של תחושות וחוויות מוכרת להם מחייהם. את התשובות המגוונות ניסינו לסווג בהתאם לחלוקה המוכרת בין כאב והנאה. הסתכלנו על הטענה שהטבע שיעבד את האדם לשני אדונים: הנאה וכאב. מה זה אומר להיות משועבד לכאב? ולהנאה? התלמידים דיברו יפה ומעניין על חלוקות המשקל בין כאב להנאה בחיים.
המשכנו קצת הלאה עם ההמשגה וניסינו להישאר מעוגנים בחיים שלהם והאופן שבו הם פוגשים שאלות שיש בהן היבט מוסרי.
בחלק השני נגה פרסה את השאלה מהי שירה ומהו הערך בכתיבת שירה בכלל וכתיבת שירה בימינו. היא לקחה אותנו אל השיר הספק מתריס של לאה גולדברג שנכתב בתשובה לשאלה "מדוע לכתוב שירה לירית בימינו?". בהמשך עברנו לדבר על פרשנות. מה מקומה? מתי היא לגיטימית? למי מותר לנסח פרשנות ולהשמיע אותה? נגה הציגה בפני הכיתה מספר כללים/עקרונות שמהווים תנאים הכרחיים לפרשנות שירה. לקראת השעה שבע התלמידים התחילו לאבד ריכוז. אנחנו מבינים בשלב הזה של השנה, שבחלקים האלה של השיעור הכיתה הספציפית הזו כבר לא במצב של קליטה וצריך להישען יותר על אנרגיות של עבודה (כתיבה, דיון בקבוצות..). השלב הפרונטלי צריך להתמקד בחלק הראשון של המפגש, ואולי ממש מיד לאחר ההפסקה לזמן קצר. זה מגביל, אבל נראה שאלה התנאים ועם זה נעבוד
בכיתה יא' של רותם וגנר ועומר בן דוד
שיעור ללא רתם, שחסרה לנו. פתחנו במבוא לתורה התועלתנית: שוחחנו על יסודות התועלתנות בפילוסופיה היוונית, על אבי גלגולה המודרני - ג'רמי בנת'ם (ועל פוחלצו, כמובן), ועל ג'.ס.מיל - ילד הפלא של הזמר התימני, לא, בעצם - של התועלתנות, שניסח כתב הגנה יעיל ומעודכן לתורתו של בנת'ם, ששימש לו כמורה. למדנו על הנימוקים שמציע מיל לעיקרון היסוד התועלתני, וגם על האופן בו הוא מתמודד עם הביקורת הראשונה המוזכרת בטקסט כנגד תורתו, המאשימה אותה בהיותה נהנתנית. הרי אם המוסר פירושו הגדלת האושר, והאושר פירושו הנאה והיעדר כאב, יוצא שהדרך המוסרית ביותר לכלות את חיינו היא באכילה מתמדת של פיצה, לא? מיל ניסה לשכנע אותנו אחרת.
במפגשים הקרובים, לצד הקריאה במקורות באתיקה, נעסוק גם ביצירתו של שייקספיר. אנחנו מחכים למבוא שתציג לנו רתם, בשבוע הבא, ובינתיים צפינו בהפקה הקולנועית של קנת בראנה ל'מהומה רבה על לא דבר' - חגיגה של התאהבויות, תחפושות, מזימות ושנינוניות, כיאה לקומדיה השייקספירית (תודה לקובי ובניו בע"מ על הסיוע בהשגת הסרט).
הספקנו לצפות בחצי הראשון, ונשלים את הצפייה בשבוע הבא. התגובות בכיתה היו מעורבות - היו שהתלוננו על האופי הטלנובלי של היצירה, שנראתה להם ילדותית. אחרים, שחיכו בלהט ללמוד על שייקספיר, יצאו להגנתו. תמיד נחמד, בקבוצה הזו, להשחיז טענות וטעמים.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה יב' של קובי אסולין
אנחנו בשלבי סיום מתישים את קאנט. התחלנו בקריאה חופשית אצל ירמיהו יובל על הקטיגוריות אפריורי, אנליטי, אפוסטריורי, סינתטי. לתלמידים היה לא פשוט להבחין בין אפריורי לאנליטי , אפשר להבין זה פשוט נקודת מבט שונה כמעט על אותו דבר .
המשכנו בדיון תוך עיסוק בדוגמאות שונות שהמחישו עד כמה הזיהוי של מה שהוא אנליטי אינו כה פשוט מבחינה לשונית. לאחר מכן המשכנו לדון בצירופים האפשריים של קטגוריות אלו ובעיקר בצירוף הסבוך והמעניין מכולם הסינתטי-אפריורי , קטגוריה שנבנה שלה הוא המפתח להבנת המהפכה של קאנט. בעיקר להבנת רעיון הטרנסצנדנטליות שעומד ביסוד התיאוריה שלו.
היה קשה לשכנע את התלמידים ל"פתוח" את הראש לרעיון, ניסיתי לעשות זאת דרך הדוגמה המפורסמת של קאנט, 7+5=12. בחלק השני בפגישה ניסיתי לכוון את התלמידים לנושא עבודת הגמר, לאפס מבחינת לוח זמנים הציפיות, לראות איפה הם עומדים. הלחץ של הבגרויות עושה את שלו ונראה כי הפניות הנמוכה שלהם משפיעה.
בכיתה יב' של יעל אבוקרט קליין
הייתי חולה אז לא נפגשנו באורנים. קבעתי מבעוד מועד עם התלמידות שישתבצו לטבלה שעל פיה אפגש פרטני עם כל אחת בזום בנוגע לעבודת החקר שלה. התלמידות במצב שונה בנוגע לעבודה במנעד שמתחיל מ"לא בחרתי מובאה" ועד "הגשתי כבר עבודה בשנה שעברה". היה מרתון של כמעט 3 שעות שאחת נכנסת ואחת יוצאת...נפגשתי עם כל אחת לעומק, וכיוונתי לפי הצורך שלה. היה מאוד יעיל ואני ממש שמחה שעשינו את זה.
במגמת הספרות:
בכיתה יב' של הודיה בונן אלק:
התחלנו תקופה חדשה בכיתה, ההכנה לבגרות שמתקרבת ודוחקת בנו לסיים את החומר. החלטנו לסיים את "בדמי ימיה" בדילוגים, כאשר התלמידות קוראות בבית ובכיתה אנחנו מאירות רגעים חשובים מסוימים שחשוב להתעכב עליהם.
הנושא המרכזי הפעם היה "מעוות שלא יוכל לתקון", הבנו איך עגנון מייצר אוירה של עיוות ושל אותות מבשרי רע, שמסמנים לנו שהקשר הזה אינו יכול לתקן את העבר.
השאלה המתבקשת מאליה נידונה בכיתה, מדוע תרצה חותרת ופועלת ללא הרף לחתונה עם עקביה? האם התאוריות של פרויד הן הסבר מספק? שמנו לב שוב לשמות אצל עגנון, ובפער בין רצון לריצוי אצל תרצה.
הרגשתי אתמול שהבנות הפנימו את אופן הקריאה שאנחנו מתרגלות, והבינו שאירועים צדדיים לכאורה מאירים עוד צד בדמות. למשל נאמר שהתמונה שנפלה מהשולחן, היא תמונת אמו של עקביה מנעוריה. מה שיכול להעיד על ההיקשרות לאם ועל הרצון להקפאת הזמן, בלשון הנובלה, "כאילו חלף הזמן ללא דבר".
הגענו לסיום ולרגעים החשובים ביותר. הופעתו של לנדא שמתואר כעשו, בניגוד לעקביה-יעקב. הפונקציה שלו ברומן וההדגשה של דחייתו על ידי תרצה. המניפולציות שתרצה מפעילה את סובביה כדי להתארס לעקביה ומחלתה שמתדרדרת עד למצב שהיא שוכבת על ערש דווי, בדמיון לאמה לאה. (רעיון רומנטי שכבר ראינו ב"תבונה ורגישות"). למחלת האהבה הזו עקביה אינו יכול להישאר אדיש.
הסיום מכמיר הלב השאיר את כולן בתחושת החמצה. תרצה מבינה שעקביה לא נועד לנישואין, שנעשתה טעות אותה לא ניתן עוד לתקן. היא מבינה שהיא מהווה מכשול, מביטה בשני "אבותיה" בסיום ומשתוקקת לבכות בחיק אמה.
כמובן, הופתענו גם לגלות יחד שכתיבתה היא למעשה תרפיה ועיסוק, בזמן שעקביה כותב את ספרו היא כותבת את זיכרונותיה. כלו זיכרונות תרצה, ובשיעור הבא ננסה לסכם את הדרך שעברנו כאן ולפתור קצת שאלות בגרות בנושא.
Comments