השבוע ה 15 בבית החינוך למדעי הרוח בקמפוס אורנים. האומיקרון השתולל גם השבוע ואילץ אותנו לעבור למצב מקוון. אבל אל דאגה, גם כאן חוללנו פלאים:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של קובי אסולין
נפגשנו אתמול לשיחת זום, היה צריך קצת לעורר את החברה אבל לאט לאט זה קרה. תכננתי בתחילה לשלב לא מעט הפסקות התאוששות בדיון-זום אבל בסופו של דבר יצא בלא משים שהפגישה התחלקה לדיון של שעה וחצי שוטף, הפסקה ואז דיון משלים של שעה וקצת. המשכנו את הדיון בקאנט, בחנו לעומק את נושא האוטונומיה והטרונומיה,. ההבדל בין ציווי מותנה לקטיגורי, הכללים המעשיים שקאנט מציע.
משם עברנו לדוגמאות שונות וכן קיימנו דיון בהבדל המוסרי בין פעולה אקטיבית למחדל שגם לו יש תוצאות מוסריות. לאחר ההפסקה ולקראת המבחן הגדול בתום חופשת הזום עשינו חזרה מהירה על נושא התועלתנות וכן התלמידים התבקשו לענות על תרגיל בו נדרשו לנתח האם יש לקיים מנקודת מבט תועלתנית תחבורה ציבורית בשבת. אין כמו תרגיל לייצר אדרנלין מחודש בכיתה. החבר'ה נכנסו לעניין למרות חרדות של כמה מהם שזה מתימטיקה ולא בשבילם, בשבוע הבא נשוחח עליו ונראה כיצד משתלב בדיון של קאנט. בסה"כ למרות שזה זום התחושה היתה שהצלחנו להפיק לא מעט.
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
נפגשנו השבוע בזום, אין מה לעשות העניין הטכני עושה את שלו. לא היה נורא אבל היו כל מיני עיכובים בשל כך. התחלנו את השיעור בחזרה על ההתחלה של מסגרת "הפוליטיאה" שלמדנו בשיעור שעבר, והמשכנו. הדו"ח שגלאוקון דורש מסוקרטס על הטענה שלו שהצדק משתלם לאדם וגם ראוי בפני עצמו.
סוקרטס מתבקש להצדיק זאת אחרי כל מה שעלה ממשל טבעת גיגס, ועוד להתייחס עקרונית לשאלה האם זה יחול גם על הצדיק המושלם- זה שלא גורם עוול אף פעם ולצד זה יצא לו שם של רשע עליו הוא ישלם מחיר, והרשע המושלם- זה שיעשה רע ויזכה לשם טוב והוקרה. בקשתי מהןם לכתוב פסקה על כל דבר חשוב שירצו לומר או להגיב על סוגיה זו. הןם התקשו להיצמד לבקשתי לכתובו משהו סדור שרק יקריאו ללא הסבר, וכל אחת רצתה להסביר ולהדגים. הצמדתי אותם להקראה בכל זאת.
עברנו בקצרה למשל האותיות, שסוקרטס מעלה כי מבין שמתבקש להצדיק כאן עניין כבד ורציני. ועכשיו סוקרטס הולך לבנות מדינה ולשאול שאלות פילוסופיות ופרקטיות לגבי התהוותה וטיבה של המדינה כגוף גדול שאחר כך ישווה לאדם הפרטי.
בקשתי מהןם לכתוב שאלות פילוסופיות ופרקטיות שיש לשאול לפני הקמת מדינה. ואחר כך חילקתי לקבוצות בהן התבקשו לבחור 5-10 שאלות משני הסוגים ולענות עליהן. קבוצה אחת בחרה 5 שאלות לדון עליהן תקתקה ועברה לשיחות אחרות.
אחת נהנתה מאוד מהדיון ונשארה בתכנים.
סיימנו בדיון ער משותף של כל הכיתה על שאלות מהותיות לגבי מי האוכלוסייה שתרכיב את המדינה. בסוף השיעור איכשהו הןם היו הכי ערניות.
בכיתה יא' של יונתן דיין:
לאור העובדה שהכיתה שלי מפגינה חיוניות למידה שונה לחלוטין בזום מזו שאני מורגל בה במפגשים פנים אל פנים, החלטתי לשמוע בעצת עמיתי ובחרתי להכין עבורם עבודה אישית למשך השיעור ולנצל את שעות המפגש לשיחות אישיות.
אז בצער מסוים על כך שהוראת שפינוזה האהוב עוברת עלינו בעיקר ממרחק, בכל זאת המשכנו היום עם תפיסת האל השפינוזיסטי, דרך קריאה בחליפת מכתביו, והצלבת הדברים עם ההגדרות שהעמיד בפתח הפרק הראשון באתיקה שעניינו - אלוהים.
בשבוע הבא נמשיך עם דמות האדם כפי שהיא משתקפת מתוך העיסוק בהיפעלויות הנפש ויחסי הגוף-נפש, ונקנח בעוד שבועיים עם שאלת חופש הרצון והמתח הדטרמיניסטי.
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
חזרנו לזום, לעת עתה. חששתי מהמפגש, ממידת הנכונות וההיענות. אכן התנענו לאט, אבל הופתעתי לטובה, לאורך המפגש: אומנם כולם הביעו את מורת רוחם מהחזרה לשגרה המקוונת, אבל לצד זאת התגייסו ועשו מאמץ.
כמעט כל הקבוצה נכחה, כולן במצלמות פתוחות. מה שהתחיל כחזרה מנומנמת על הטענות האסתטיות של יום, תפס תאוצה ונעשה לדיון פעיל, מרובה משתתפים, במהלך המפגש. לא ממש כמו בכיתה, אבל גם לא לגמרי שונה.
דיברנו על המאפיינים האמפירציסטיים בחקירה האסתטית של יום, ושאלנו גם אודות מגבלותיה. לאחר ההפסקה עברנו ל"עקרוני המוסר" של יום, במהלך דומה: ניסינו להתחקות אחר הדרך בה מבקש יום ליישם את הנחותיו המטאפיסיות, ולפתור את שאלות הפילוסופיה בשיטה אמפירית. אגב כך, נחשפנו גם לשלושה דיונים מעניינים במוסר, הניצבים בפתח הטקסט של יום: ביקורת הרלטיביזם; הדיון בדבר מקורו של המוסר, אם הוא בשכל הוא ברגש; והביקורת של יום כנגד האגואיזם של הובס.
בשלב הזה, לטעמי, הדיון הגיע לשיאו: היו שהגנו בתוקף על היות האדם אגואיסט חסר תקנה מטבעו, היו שדחפו לצד השני והשתכנעו בטענותיו של יום לקיומו של רגש אלטרואיסטי.
לקראת 19:30 סיימנו, לאחר מפגש אינטנסיבי, עמוס בקריאה ודיונים. שאלתי את הקבוצה כיצד, מבחינתם, ניתן להנעים את חווית הזום ככל הניתן. אספתי מספר רעיונות משלהם, הודיתי על שיתוף הפעולה, שבאמת שימח אותי, ובזאת נפרדנו.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של איריס אליה כהן:
התחלנו את השיעור עם שיחה קלילה עם החולות והמחלימות והמבודדות, והתחלנו לצפות בסרט 'לילות קיץ' של אוהד מילשטיין, סרט שהוא בעיקרו שיחות אב ובנו על כל מיני נושאים: פחדים, חששות, התרגשות, מוות, זיכרונות, אהבה ועוד.
התעכבנו על שתי סצנות, הסצנה הראשונה הייתה עלייתו של הילד, עלווה, לכיתה א'. בעקבות הסצנה הזאת נתתי להן תרגיל כתיבה על הפעם הראשונה. הפעם הראשונה בכיתה א', הפעם הראשונה שנסעתן לחול וכו... הבנות כתבו תרגילים נפלאים, אוריה כתבה על הפעם הראשונה שהעפילה לראש קיר הטיפוס, גיה על הפעם הראשונה שמת לה מישהו קרוב, היה זה סבא שלה, שירה כתבה על הפעם הראשונה שנסעה באוטובוס, הפעם הראשונה שהייתה לבד בחדר עם החבר ועוד.
באמת תרגילים נפלאים ומרגשים. עשינו כאמור סבב הקראות, לא כולן רצו לקרוא בקולן וחלקן שלחו לי את מה שכתבו בוואצאפ האישי עם או בלי אישור שאקרא בקול.
החלק השני היה אפילו מרגש יותר, כי תרגיל הכתיבה היה לכתוב על פחד או חשש שהיה או שעדיין יש לכן, בעקבות הסצנה מהסרט שבה משוחח עלווה עם אביו על החששות לקראת העלייה לכיתה א'. גם בחלק הזה כתבו הבנות תרגילים נהדרים על החשש לאבד חברות, החשש מכישלון בתחרות, החשש לא להיות מובנת, פחד גבהים ופחד ממדרגות נעות .... נתתי להן עוד תרגיל אחד צידה לשבוע, להתבונן על דרך מסוימת שחוזרת על עצמה (מסלול הנסיעה מבית ספר לבית, הליכה לאורך שביל אהוב וכו) לחקור אותו, להתבונן בו, אפילו ללמוד אותו, ואז לכתוב עליו. מחכה לתוצרים. חג שמח ואהבה!
בכיתה יב' של חיה גלמן :
אהבה נכזבת, בגידות, תחמנות, קנאת נשים, תשוקות הומוארוטיות אונס ומוות בטרם עת – נשמע כמו סדרה בנטפליקס? אז זהו, שלא. מדובר בסיפור המיתולוגי של נרקיסוס ואכו מתוך מטמורפוזות של אובידיוס.
תוך קריאה משותפת של הסיפור הקסום גילינו שמאז הסיפור העתיק הזה, לא השתנה הרבה, הסיפור חושף בין היתר, לא מעט מפגמי החברה האנושית בכל הקשור לשליטה של הארוס באדם.
בקריאה ראשונה כולנו התרכזנו בסיפורו של נרקיסוס, העלם יפה התואר והיהיר שמתאהב בבואתו עד שמת והופך לפרח המים היפה שכולנו מכירים כנרקיס, ולא נתנו דעתנו על כך שהסיפור בכלל נפתח באונס. האונס של ליריאופה, אמו של נרקיסוס, מופיע בטקסט ממש כבדרך אגב, בשורה לאקונית, והקוראים חולפים על פניה בדרך לליבת העלילה על אכו ונרקיס. מדהים עד כמה צורת כתיבה זו מלמדת על שכיחותו של האונס בחברה הקדומה.
באשר לתפיסות המגדר השונות שעולות מן הטקסט, הופתענו לגלות עד כמה התשוקה ההומוארוטית מתוארת בטקסט הקדום בשוויון נפש ואין התייחסות מיוחדת לגביה, מה שגרם לנו להסיק שלא היה מדובר ב"תופעה" חריגה בחברה המתוארת בטקסט. סוגיית הנרקיסיזם בסיפור עוררה מחשבות על טקסטים אחרים כמו תמונתו של דוריאן גריי לוויילד, פיגמליון לאובידיוס ואפילו לאפולוגיה ולסוקרטס.
Comments