מכללת אורנים 22.03.2026

שבוע 21 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים.

בין אזעקה לאזעקה, הצלחנו, לקיים מפגשי זום מיוחדים ורלוונטיים עם האוצרת החיפאית ולריה גסלב.  היתה זו גם ההזדמנות הראשונה מאז שנת 2019 לכנס במשותף את כל בתי החינוך שלנו הפועלים ברחבי הארץ.

ולריה סיפרה לנו על מה אמנים יכולים לעשות במצבי חירום? ואיך אמנות יכולה לסייע לציבור שנמצא בחרדה?

הצלחנו לצאת לשעה קלה מגבולות המדינה ולקבל שיעור מרומם נפש מיפן, על האמן Koki Tanaka  שבעקבות אסון פוקושימה שהתרחש ביפן ב 2011 עשה שימוש מרתק באמנות, הרחיב את גבולותיה והפך אותה לחיונית ולמקור לגאווה לאומית.

למדנו באמצעות היצירות שלו ששינוי אמיתי מתחיל בקשרים העדינים בין אנשים ובין קהילות ואיך מסיבת תה ולינה משותפת בגלריה נחשבות לפעולות אמנותיות? כמו גם סעודת מלכים ממנות אוכל לשעת חירום.

היה מרתק ומעורר השראה.

בכיתה יב' של נגה וייס ויונתן דיין

אתמול במהלך המפגש השלמנו את סריקת הטקסטים עבור התלמידים והתלמידות לקראת כתיבת עבודות החקר במהלך חופשת הפסח ובתקופה שאחריה. בהתחשב בזמן הדוחק ובמדיום המקוון המוגבל, נאלצנו להסתפק בשלושת השבועות האחרונים ב'הזמנת קריאה' בלבד. הכוונה בעיקר לטקסטים הפילוסופיים אותם 'דגמנו' אותם בצניעות (מונטיין, פרום, השל) במטרה לחשוף את הגרעין בעל הערך מתוכם ולהזמין להמשך קריאה עבור מי שיבחרו בכך. בשבוע שעבר קראנו אצל פרום, על אהבת אדם. הפעם קראנו אצל אברהם השל על אהבת אדם-עולם או אדם-אלוהים. קראנו מתוך פרקים בספרו 'אלוהים מבקש את האדם'. החלק הראשון עסק בנשגב. ביסוד האלוהי בעולם. העולם על צדדיו המסתוריים, ספק אפלים, מעוררי תמיהה. השל מבכה את מצבו של האדם המודרני ביחסו אל העולם (ידיעה כאמצעי לשימוש), ואין ירידת משמעותה של האמונה. משמע לא רק הנסיגה באמונה, אלא בנסיגת ערכה של האמונה. בעצם האמונה, עבור השל, היא הדרך היחידה לתקווה, לאפשרות לאהבה. מבעד לכל מסך הפוזיטיביזם ביחס כלפי העולם לא נותר לאדם דבר באפשרות להרחיב את עצמו. כל מה שהוא מרחיב הוא את ידיעתו את העולם במובן של שימוש. החלק השני שקראנו, המשלים אולי, עוסק בפליאה כאפשרות ליחסים עם העולם, יחסים של יראת כבוד והתפעמות, המותירים את העולם על כנו. ניסינו להבין יחד, במהירות, מה עושה הפליאה לאדם, כיצד היא מרחיבה את נפשו. אחרי ההפסקה חזרנו לעגנון, לדבר בסופו של הסיפור. קראנו את הפיסקה המתארת את מות מרים ואחר כך חלקים מתוך מה שעובר על רפאל לאחר מכן. קראנו את הקטעים לאורן של פסקאות נבחרות מתוך הטקסט הפילוסופי שהביא יונתן בחלק הראשון. המטרה הייתה כפולה. להראות לתלמידים דוגמה לאופן שבו קוראים יחדיו שני טקסטים, שמעצם הנחתם זה לצד זה כבר נוצר דיאלוג, כבר מתרחשת הארה הדדית, עליה אנחנו רוצים לדבר בעבודות החקר שלנו. בדוגמה דברנו על האופן שבו בא הנשגב בא לידי ביטוי בטקסט וגם על רגעים המכילים יסודות של 'פרספקטיבת פליאה', של רפאל וגם שלנו הקוראים.