נודה על האמת, אמש, היינו באופוריה. כ 40 תלמידים חדשים הצטרפו אלינו למחזור ד' של בית החינוך. אולם המליאה בפתיחת הערב היה גדוש מפה לפה וזה גרם לנו להתרוממות רוח גדולה. התפזרנו לאחר מכן לכיתות וזה בדיוק מה שהתרחש שם:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' המשולבת של רותם וגנר ועומר בן דוד
פתחנו את השיעור בהצגה קצרה של עצמנו ובהצגת התבנית מול קבוצה גדולה ונרגשת. והתחלנו ללמוד.
עומר פתח בהצגת רקע היסטורי להופעתה של הפילוסופיה במאה השישית לפני הספירה כתחום דעת מובחן ובפילוסופים המרכזיים בהם נעסוק: סוקרטס, אפלטון ואריסטו.
מכאן פנינו לפילוסופים הפרה-סוקרטים, ולמוקדם שבהם, תאלס ממילטוס, ועסקנו בשאלה איך ניתן להבין את המשפט שהותיר אחריו תאלס: הכל מים, כתחילתה של הפילוסופיה? מה גרם לאריסטו לראות במחשבה של תאלס את נקודת ההתחלה להתפלספות? תוך דיון משותף עם התלמידים – שהיו פעילים מאד והעלו רעיונות יפים - הצבענו על החיפוש אחר משהו שעומד מאחורי כל הדברים, שמסביר את כל התופעות, ועל ההתבוננות בעולם עצמו, בניגוד למיתוסים שמציעים הסברים שנשענים על ישויות שאינן שאובות מנסיוננו האמפירי.
הרחבנו את הדיון לשאלת היחס שבין מיתוס לפילוסופיה, הראשון מספק הסברים שמבוססים על סיפור ואילו תאלס טוען טענה, ועמדנו על הקירבה שבין החשיבה הפילוסופית לחשיבה המדעית.
מכאן עברנו לפילוסוף קדם סוקרטי נוסף – פיתגורס. הספקנו לעסוק בקצרה בתשובה שנתן פיתגורס לשאלת היש – המתמתיקה כעיקרון שבאמצעותו ניתן להסביר את עולם התופעות.
לאחר ההפסקה הצגנו בקצרה את המשוררת ויסלבה שימבורסקה והקראנו בקול את השיר שמיים. התלמידים התחלקו לחברותות - קבוצות קטנות של עד ארבעה תלמידים לדיון ולימוד – וכל חברותה דנה בשיר על פי שאלות מנחות.
רב החברותות נראו פעילות וכשנאספנו למליאה דנו בשיר יחד וכל חברותה העלתה את הרעיונות והמחשבות לדיון המשותף. פתחנו בניסיון להבין למה השיר פותח בשמיים. עלו תשובות רבות וטובות. מכאן עברנו לשאלה מה קורה בין הדוברת בשיר לבין השמיים במהלך השיר ולמה מה שהתחיל בתמונה פתוחה ורחבה של השמיים הולך ונעשה סגור וממלכד. לבסוף ניסינו להבין מה קורה בסופו המפתיע של השיר - ההסתלקות של הדוברת מההבחנה בין שמים וארץ, והפניה אל פרטי הזהות האישיים, המסוימים, כלומר אל מה שמגדיר את האני.
בדקות האחרונות שאלנו מה דומה ומה שונה בין תאלס לשיר של שימבורסקה – לכאורה שניהם מתחילים בשאלה דומה וגם תשובותיהם אינן כה רחוקות – תאלס מתחיל במים ושימבורסקה בשמיים. אלא ששימבורסקה הולכת ומפרקת את הקביעה שצריך היה להתחיל בשמיים, ומגיעה לנקודת מוצא אחרת לחלוטין – האני. בסופו של השיר מתברר שיש אני מרגיש, ופרטיו המזהים שקולים כנגד ארץ ושמיים. אצל תאלס יש טענה על העולם, ואין אני.
לסיום, ביקשנו שלקראת השיעור הבא יכתבו פסקה קצרה על עצמם, שפותחת במילות השיר: "מזה היה צריך להתחיל:". בתחילת השיעור הבא נערוך היכרות והם יקריאו את מה שכתבו וכך נתחיל להכיר אלו את אלו.
בכיתה יא' של קובי אסולין
התחלנו אתמול את הפגישה הראשונה שלנו, כן היתה התרגשות הדדית, במפגש מליאה בו פגשנו את התלמידים החדשים, קיבלנו נאום ציוני מליאור (כל מילה בסלע) על חשיבות מדעי הרוח בצוק העיתים בו אנו נמצאים. לאחר מכן התפזרנו לכיתות . התחלתי את הפגישה בהצגה של הציפיות שלי השנה. הדגשתי שמעבר ללימודי הפילוסופיה אני רואה כמהותי חינוך לחשיבה ביקורתית בכלל, חינוך לקריאה וכתיבה של טקסטים וממילא פיתוח יכולות של פרשנות הדגשתי דיבורי זה לא פחות חשוב מהתוכן הפילוסופי. הסברתי שהשנה נתמקד המטפיסיקה ותורת הידיעה אבל במקביל נבצע חסרה על האתיקה שלמדנו, נעשה הרבה תרגילי קריאה וכתיבה בכיתה.לאחר מכן התחלתי בהסבר קצר על המטפיסיקה מהי, מה מהחיים אותה מהמדע, מה השפה של המטפיסיקה, מה אפשר לצפות ממנה, ומה כדאי לא לצפות ממנה. לאחר מכן התחלתי בכמה דוגמאות לשאלות שיהיו בדיון. שאלת גוף לנפש, דטרמיניזם ורצון חופשי ושאלת משמעות הקיום. בשאלת משמעות הקיום ביקשתי מהתלמידים לקרוא לעצמם קטע של קירקגורד, לומר כל אחד במילה מה התחושה הרגשית שעולה מן הקריאה בהם, לנסות לתמצת את העמוד שקראו לכדי מספר שורות. בזה סיימנו. הייתה תחושה מאוד נעימה של רצון מצד התלמידים להתפתח השנה, נתראה
בכיתה יא' של יעל אבוקרט קליין
הגענו לכיתה אחרי המליאה, חיבוקים התרגשות ושמחה, ואפילו שקד הביאה כמתוכנן זיקוק ועוגה ! התחלנו את השיעור בהדלקת הזיקוק (המאסיבי) לכבוד הזכות לחזור וללמוד פילוסופיה, ולהולדת השנה החדשה שאנו עדיין לא יודעות איך קוראים לה. (שנה שעברה- שנת חצקרן- קבלה את שמה בסוף, והנה אנו בונות ויוצרות שנה חדשה שאין לדעת...כי לא נכנסים פעמיים לאותו הנהר) חילקנו עוגה, כיף לראות את כולןם, תענוגות... נינה סורגת, תמר מציירת, רז נשכב על השולחן עם משחק טלפון ביד (וכולו קשב ונוכחות! שזה מדהים לכן יש לו אישור מיוחד ממני, התגעגעתי לנוכחות הבלתי נתפסת שלו עם המסך) אסף מולי עייף מהבית אך מנסה לשמור על עירנות וכולו עונה על שאלות מתוך חצי שינה בשיא הרצינות והרלוונטיות, מאיה נעה בין השלטת סדר להערות אינטלגנטיות מתפרצות, ועוד ועוד ועוד... כל אחת ואחד.
אחר כך אמרתי שנעשה סבב שיתופים של מה שהיה לנו בחופש.. על הרצפה הנחתי כרטיסיות המחולקות לצבעים וקטגוריות: 1) מהנה/ גורם סבל/משמעותי 2) תלוי בי (בחירה שלי) /לא תלוי בי (גורל) 3) טוב/רע/נייטרלי. 4) כרטיסייה סגולה שהיא הג'וקר לכל צורך (ובצבע של הסמל הקבוצתי שלנו- חציל)
בקשתי שיבחרו חוויה לשתף בה, מהנה או משמעותית או משהו שגרם להן סבל ולפני שיספרו שיקטלגו אותה לפי הקטגוריות, והן שיתפו וקטלגו. מה שהיה לי מיוחד, הוא שכולןם שיתפו וספרו ולקחו את המקום שלהןם, כולל כמה תלמידות שלא ידעתי איך קולן נשמע בשנה שעברה. הן גדלו ושמחתי להבחין בכך.
בשיעור שאחרי ההפסקה הסברתי להן על מבנה הלימודים והציונים בשנתיים הקרובות. חילקתי את המקראות של אתיקה- הנושא שנמשיך איתו השנה. הצהרתי בפניהןם שהןם עוד יתגעגעו לסוקרטס וליוונים שהןם ירדו עלים כל השנה. עברנו על נושאי אתיקה הנדרשים לבגרות, ועשינו חזרת הזכרות על האתיקה של סוקרטס, אפלטון אריסטו. ציינתי שהאתיקה של היוונים מתחילה באופי האדם, ומהשאיפה לשכלל אותו וולהצטיין ב"היות אדם". המוטיבציה של היוונים להתפלסף אתית היא כדי להיות מאושרים ולחיות טוב, וכי כל חיינו עלינו ללמוד איך לחיות, כפי שאמר סנקה במקראה של שנה שעברה. ובשיעור הבא, נלמד את תורת המוסר המודרנית ונמצא שם מוטיבציה אחרת לתורות מוסר.
בכיתה יב' של יונתן דיין:
השנה נפתחה עם שמחה בלב, נוכחות נאה וכיתה עירנית. על מנת לעורר את הקבוצה חזרה אל לימודי הפילוסופיה אחרי הפסקה ארוכה ובחלוף שנת חריקת שיניים מטפיזית, בחרתי לפתוח עם יחידת האקזיסטנציאליזם. אחרי מבוא ראשוני צללנו יחד אל טקסט של סארטר, והתחלנו לחוש את ולדבר על כובד נשיאת אחריות האדם על עצמו ועל היות האדם. היה לחברים מה לומר ומה לשאול וטוב שכך. אל תרגיל הכתיבה ולמידת העמיתים לא הספקנו להגיע, ראיתי בזה אות חיובי למידת העניין שהם גילו ולרצון לדון ולדוש.
במגמת הספרות:
בכיתה יא' של איריס אליה כהן:
החזרה ללימודים הייתה מרגשת ומלאת חיבוקים. חזרנו ללימודים במשנה הכוח והדיוק. פתחנו בסקירת תוכנת הלימודים לשנה הקרובה, ולאחריה ערכנו משחק שמות, שבו כל אחת מתבקשת לספר שלוש אנקדוטות על השם הפרטי שלה. היה מצחיק ונהדר.
בשיעור השני התפנינו לשמחת הכתיבה של שימבורסקה. קראו את השיר פעמיים, בפעם הראשונה הן הקשיבו לי תוך מעקב אחרי הכתוב, בפעם השנייה בהאזנה בעיניים עצומות. דנו בכותרת, בתמונות העולות מן השיר, במרחב הסמנטי שלו. ביארנו ודנו במושגים העולים מהשיר: ארספואטיקה, אמביוולנטיות ודואליות. סיפרתי להן קצת על קורפוס היצירה של שימבורסקה. (ממש בקטנה) וסיימנו בשיתוף חוויות כתיבה של כל אחת ורגשות אמביוולנטיים.
Comments