שבוע 26 של לימודים בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים. זה מה שהתרחש אמש בקמפוס אורנים:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של יונתן שילה דיין:
אז אחרי סיכום משמח של יחידת ניטשה ופגרת שבועות, חזרנו ללמידה מבורכת עם הנחת יסודות ראשוניים ללימוד תיאוריית הצדק של ג'ון רולס. דיברנו על הקשרים בחיים בהם אנחנו משתמשים במושגי הוגנות וצדק, כיצד זה בא לידי ביטוי ביחסים בין-אישיים וביחסים שבין אדם לחברה ולמוסדות המדינה.
בהמשך דיברנו על חוקים וכללים צודקים ובלתי צודקים, וכן על אכיפה צודקת ובלתי צודקת של חוקים צודקים. מעניין במיוחד היה לחשוב יחד על דרכים שונות לדאוג לצדק חלוקתי בסיטואצית חיים פשוטה, חשיבה ממנה הגענו למקומה של האמנה החברתית, יתרונותיה והמחירים שלה. כל זה היה בגדר הכנה, בעוד שבועיים ניפגש עם רולס עצמו ועם רעיון מסך הבערות.
בחלק השני של השיעור קיימנו חשיפה לעבודות גמר לשתי הכיתות יחד, הילדים היו קשובים והביעו עניין, משער שלפחות 10 תלמידים יפנו אלינו עם התעניינות ראשונית.
בכיתה יא' של נעמי הררי:
פתחנו על סבב ״מה נשמע״ מתבקש מאירועי השבועיים בהם לא התראינו, וניכר היה שהתלמידות בעיקר שמחו לסיים אותו מהר ככל הניתן. מדובר בקבוצה הומוגנית יחסית, שדומה לשאר הקבוצות שהן חלק מהן, והורגשה בעיקר רוויה משיח כזה.
בשיעור הראשון חזרנו על תורתה של קת׳רין מק׳קינון, הרחבנו והעמקנו את תמונת העולם שרואה לנגד עיניה גישת הפמיניזם הרדיקלי, תוך התייחסות מתמדת לקושי שבקבלת רדיקליות באשר היא. סיימנו את השיעור עם אפשרות ההתנגשות בין פמיניזם רדיקלי לפמיניזם ליברלי (ותרבותי).
בשיעור השני התארחו בכיתתנו בנות מגמת הספרות, וגם (בוידאו) דר. עופר קצ׳רגין (ידידי ממכללת אורנים) בהרצאה על תפיסות צדק (מגדרי) דרך הספר והסדרה ״סיפורה של שפחה״. ההרצאה (ולא פחות מכך המרצה) עוררו מגוון תגובות, חלקן אמוציונליות, ומתוך כך עלה שיח ער ומעניין. שוב נוכחתי עד כמה חשוב להביא לתוך הכיתה עמדות ביקורתיות כלפי אלו שאני מביאה בתור תזות מרכזיות. ריח סיום באוויר, והוא כמעט חריף בעצב שלו.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של ענת שרון בלייס:
קראנו אתמול שיר של טאהא מוחמד עלי "נקמה" שעוסק בזיכרון הגירוש מהכפר במלחמת העצמאות ומהי נקמה עבורו. הוא מפרק את הרגש הזה וכותב עליו בצורה אירונית כדי להנכיח אנושיות במקום שנאה.
המשכנו עם חיה בהרצאה על עבודות גמר.
בכיתה יא' של חיה גלמן :
"על מה היה הסכסוך, באק? - אדמות?"
"אולי, אני מתאר לי - אני לא יודע."
"אז טוב, מי זה שירה?" [...]
"אלוהים, מנין לי לדעת? זה היה כל-כך מזמן."
"אף אחד לא יודע?"
"הוא, כן, באבא יודע, אני מתאר לי, ואחדים מהזקנים האחרים, אבל הם לא יודעים עכשיו בגלל מה הסכסוך התחיל."
עם הקטע הזה, מתוך הרפתקאותיו של האקלברי פין של מארק טוויין, פתחתי את השיעור. דווקא עכשיו כשלכאורה יש רגיעה במצב, הרגשתי שאפשר ושצריך לעבד טיפה את השיח הלאומי שהיה לנו בשבועיים שקדמו למפגש.
ניסינו יחד לברר האם הדיאלוג הזה מתאים לעוד סכסוכים שהן מכירות. משם עברנו למעשה הספרותי של כתיבת דיאלוג. ניסינו לברר מה הופך דיאלוג לאמין ומתי וכיצד הוא יכול לתרום לטקסט הספרותי.
כמו כן, ניסינו לברר מה נדרש לכותב הדיאלוג לדעת על דמויותיו כדי לייצר דיאלוג מוצלח. לאחר מכן כל אחת התבקשה לחשוב על סיטואציה מחייהן שנראה להן מתאים לכתוב אותה כשיחה.
הבנות התבקשו לכתוב סיפור קצר שכולו כתוב כשיחה בין שתי דמויות. בלי שום תיווך של מסופר בגוף שלישי. רק שיחה. התוצאות היו מרתקות.
Comments