שבוע חמישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית אורנים
המגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה י' של יעל אבוקרט והודיה בונן
בשיעור ספרות המשכנו להעמיק במיתוס נרקיסוס ואכו. הסברנו מהן תמות, וניסינו לחשוב מהן התמות במיתוס. לאחר דיונים ערים הוחלט על כמה מרכזיים: אובדן זהות, אהבה עצמית, אהבה נכזבת, החמצה, אובססיה, יהירות, עונש וגורל והרס עצמי. הובן והוחלט מדוע אכו ונרקיסוס הם "זוג" במיתוס, שכן שניהם מאבדים את עצמיותם בשל אהבה נכזבת.
מכאן כבר התפתח הדיון שלנו ברלוונטיות של טקסטים עתיקים כיום. מדוע לדון בהם בכלל? שכן כל הנושאים החשובים הללו נמשכים והולכים איתנו מאז, גם מהדהדים מאז בטקסטים אחרים, וגם עוסקים במקורות של תופעות ושאלות שמעסיקים אותנו עד מאוד.
עצרנו למשימת כתיבה, הפעם מחשבתית-עיונית:
היכן אנחנו מזהים את אכו בחיינו?
היכן אנחנו מזהים את נרקיסוס בתרבות העכשווית?
ההשתתפות (כרגיל) היתה ערה. בסבב הראשון, מרבית התלמידים זיהו את אכו במקומות שבהם הם נשלטים על ידי רצון עז להשתייך, ללכת עם הזרם, להתקבל ולא להעז להשמיע קול שונה משלהם. שוחחנו גם על הצד החיובי של אכו, על הצד הלומד (למשל כמו מה שמתרחש בכיתה שלנו), שסופג אמירות ומחשבות של אחרים, ואז מהדהד אותם. חשבנו גם על כך שבעצם ההדהוד יש שינוי - כפי שראינו בדיאלוג של נרקיסוס ואכו - חזרה על חלקי הדברים מייצרת משמעות חדשה.
הסבב השני עורר הרבה אמוציות. ביקשתי במכוון לא לזהות את נרקיסוס עם אנשים ספציפיים, אלא עם תופעות תרבותיות. כבר מההתחלה עלה נושא הרשתות החברתיות. התעכבנו על סצנת ההשתקפות במים, שמקבילה לתרבות של אגו, של צילום עצמי ושל תיעוד עצמי ברשתות. פנטזיה שמקבילה למציאות, נראית אמיתית לחלוטין, אך היא בעצם אשליה, ברגע שמנסים לאחוז בה היא נעלמת. תלמידים רבים כתבו על תופעת הסלבס, על "קללת" ההערצה, על הקללה של נרקיסוס בכלל, שהמעריצים והאוהבים הרבים שלו המיטו עליו אסון, שכן הוא האמין בגללם שהוא מיוחד במינו.
עברנו למיתוס נוסף ונפלא, לפרומתיאוס. קראנו אותו יחד וסימנו משפטי מפתח, כאשר השאלה המובילה כרגע את המהלך שלנו היא איזו תופעה בעולם מנסה המיתוס להסביר. התלמידים סימנו את היווצרות בני האדם, את מקור הצרות, הסבל והמחלות, את מתנת האש לבני האדם. בסוגריים עברנו בקצרה על רעיונות מכוננים במיתולוגיה היוונית, מלחמת הטיטאנים, אלים, נימפות ועוד, נמשיך לשאול האם פרומתאוס היטיב עם בני האדם או שאולי סיבך אותם עד עצם היום הזה.
בשיעור הפילוסופיה עצרנו להתבונן בכך שהפילוסופיה שזה עתה נולדה ביוון העתיקה, נכנסת כענף נוסף לתחום הקוסמולוגיה שחוקר את מבנה העולם ומנסה להסביר את הסדר שבו. למדנו קצת את משמעות המילים ביוונית עתיקה. לוגוס- שפה, מילה כתובה טקסט תיאור מילולי. ומאוחר יותר "היגיון" ואף "חקר" המוכר לנו מהמשמעות העכשווית. שחקנו עם מילים שמכירים המורכבות מ"לוגוס" וראינו איך הן נבנות ממשמעות זו, ביולוגיה, ארכאולוגיה, אנתרופולוגיה. המילה קוסמוס- שאנו משתמשים בה היום כיקום, משמעותה המקורית היא סדר וארגון. רק אחר כך העולם או היקום במובנו כיחידה אחת מאורגנת. ומכאן העמקנו במקורה ומשמעותה החשובה של המילה: קוסמטיקאית.
הקוסמולוגיה מניחה שיש סדר וארגון המשותפים לכל הדברים שאנו רואים בעולם, ומנסה לתת מענה לשאלה מהו הסדר הזה וכיצד הוא מתאפשר. וכשהיום אנו קוראים ליקום "קוסמוס" אנו מניחים את הסדר הארגון והקשרים בין הדברים.
המיתולוגיה שנהננו לקרוא בשיעור הקודם, גם כן פועלת בתחום הקוסמולוגיה ומספקת הסברים לעולם. הפילוסופים הקדומים ניסו להסביר ולתאר את הסדר והמקורות באופן רציונאלי שלא מבוסס סיפורים. (שוב, מדגישה שאין כאן התעלות והתנשאות של מתודה אחת על האחרת אלא יש כאן גישות שונות) הפילוסופים הסתכלו על התופעות בטבע ושאלו לגבי הממשות העומדת מאחוריהן, בניסיון לחקור ולהסביר אותם באופן לוגי, שפתי, תבוני ולא תלוי אמונה. לדוגמא, בקשתי שיתנו את ההסבר המיתי להד מסיפור נרקיסוס ואקו, ובקשתי שיסבירוו את התופעה הפיסיקלית כפי שמוסברת כיום. הפנמנו לרגע עד כמה אנו כיום יצורים שחושבים מדעית, רציונאלית ומכילים בתוכנו מושגים מופשטים. גם הדתיים שבנו שמקבלים באמונה סיפורים, חושבים ומנתחים דברים באופן מדעי, זו דרך חשיבתנו דורי דורות. אבל כעת ננסה להכנס לראש החומרי, של עולם התופעות שההסברים בוהם מיתיים בכדי להבין את המרקם ממנו יצאו הפיחוסופים היוונים.
התלמידות התבקשו להעלות דוגמאות לתופעות מעולם יוון העתיקה, אותן פגשנו בסיפור נרקיסוס, ואז ניכר הצורך להסביר להן מהי תופעה ולהגדירה כדבר שנתפס רק על ידי החושים, וכך, פרח הנרקיס ובבואה במים הם תופעה, אך אכזבה או תקווה לא. כך גם האלים היוונים הם חלק מעולם התופעות גם אם לא נצפו מעולם בפועל.
חידדנו את הנושא. לאחר מכן חידדנו שוב את מושג הארכיי והם התבקשו להשאר במחשבותיהם ובדמיונן בעולם טבעי לגמרי, וראשיתי מבחינה טכנולוגית, כפי שנתקלנו במיתוסים, ולחשוב מה תהיה התשובה של הפילוסוף הראשון לשאלת הארכיי. שתים מהתשובות שלהם היו מים ואויר וזה היה קולע. הקראנו את תשובתו של תאלס מהמקראה, דנו עליה בקצרה ונגמר השיעור.
בכיתה יא' של נגה וייס ויונתן דיין
בחלקו הראשון של המפגש אתמול חתמנו את המסע הניטשאני שלנו. על רקע השבועיים שחלפו מאז שדנו בו בפעם האחרונה, פתחנו עם תזכורת כללית של עקרונות המוסר הניטשאניים, והזכרנו את מקומו של האדם-המורם-מעם בתוך השיטה הכללית, ככל שניתן לקרוא לה שיטה (ללא ציניות). לאחר מכן קראנו סעיפים מתוך 'כה אמר זרתוסטרא' והצפנו שאלות אודות התגברות האדם על עצמו, שאלת הרע ההכרחי כביכול בשירות הטוב העליון (תבנית מפיסטו) ופגשנו גם שני רגעים בטקסט החופשים את מה שנדמה כסתירות בתוך סדר הדברים הניטשאני, אך בעצם הוא חלק ממנו - האחד מהם הוא אותו אי-תואם בין מות האל והתפיסה האימננטית הכללית של ניטשה, לבין חתירתו אל הנשגב (היות האדם ההליכה אל מעבר, לצד היותו ירידה ושקיעה). דווקא במהלך הדיון על גרגור סמסא, התעורר האפשרות שמא הירידה, האפשרות לשקוע, היא היא ההליכה מעבר, או לכל הפחות שער אל המעבר. לאחר קריאה משותפת של מספר סעיפים חילקנו את הכיתה לקבוצות, וכל קבוצה נדרשה לקרוא סעיף לבדה, לנסות להסביר את תוכנו ולהציע שאלה או קושי שמתעורר מתוכו. היה מרשים לראות את התלמידות מתגייסות בשעת ערב לישיבה ופענוח של טקסט. יש משהו בלשון השירית שככל הנראה מזמין בכל זאת לקריאה, ויתכן שגם קוצר הטקסט מאפשר גישה, אינו מבהיל. נקודה למחשבה. נפגשנו בחלק השני של השיעור, המשכנו לקרוא והתקדמנו ב"גלגול" כחמישה עמודים נוספים. הקריאה התמקדה בשאלת פערי הידיעה שקיימים בין הקורא לבין הדמויות בסיפור. למשל בקטע שבו גריגור עונה לסגן המנהל, שתובע ממנו הסבר על היעדרותו מהעבודה, וגריגור נואם התנצלות ארוכה, שבסופה אומר המנהל לבני הבית "הבנתם משהו?". אנו הקוראים שמענו את תחינתו הנואשת של גריגור לחמלה ומחילה, ואילו המנהל שמע, ככל הנראה, ציוצים חייתים, חסרי פשר. מהלך נוסף שעשינו היה לשאול כיצד האדם שהתגלגל לחרק, היה נתפס בעיני ניטשה שבו עסקנו בחלק הראשון של המפגש. האם גריגור הוא האדם המורם מעם? זה שבאופן יצירתי ברא את עצמו מחדש? שהשיל מעליו את עולה של התרבות וכעת הוא בשלב של ההליכה אל המעבר? ואולי גריגור הוא גילומו של מוסר העבדים? כיצד עוד ניתן להבין את העובדה שהוא חרד כל כך מן השעון והרכבת, שהוא לא מעז לחשוב על אפשרות של לאחר לעבודה, או להפסיד יום עבודה, פן יכעס עליו סגן המנהל, או חלילה המנהל עצמו. שמא ימיט בושה על משפחתו, או יפוטר? אולי הפיכתו של גריגור לשרץ היא ביטוי לחיים מלאים הומור, שבהם אפשר לדלג ממש ממצב קיומי אחד למישנהו? לאתגר את חוקי הטבע ואף את הדמיון האנושי? אולי השרץ הוא ביטוי ל"ירידה ולשקיעה", בדרך אל "הליכה אל המעבר"? בזכות הצטרפותה של נגה לשיעור שלנו, פתחנו המון אפשרויות חשיבה על "הגלגול". לקראת המפגש הבא ננסה לחשוב על תרגיל כתיבה עיוני (בשבוע שעבר עשינו תרגיל יצירתי) או התמודדות עצמאית עם הטקסט, כי ראינו השבוע שזה עובד מצוין.
בכיתה יב' של רותם וגנר ועומר בן דוד
בתחילת השיעור ערכנו סיכום ביניים של מאפייני המסה. שאלנו מה הם המאפיינים של הסוגה שעולים מארבע המסות שקראנו עד כה. בדיון עלו המאפיינים הבאים:
- חיבור בגוף ראשון
- רפלקטיביות
- דומה לשיחה
- מבוסס על חוויה אישית
- קצר (קראנו רק מסות קצרות מאד)
- הסתכלות פנימה והחוצה
- ביקורתיות
- כתיבה מאד פואטית על מחשבות מקלחת (עדן)
- מתוך התיאור הממחיש, המסוים, עולה איזו הכללה/ תובנה/ אמת.
- אומנות הסגנון
- המסה של מנהיים יוצאת דופן בין אלה שקראנו כי היא בעצם מסה פרשנית. במרכזה יש דיון בשאלה שעולה מיצירת ספרות מסוימת.
- ציינו שהעבודה/מסה שהן יכתבו תהיה בעלת אופי פרשני.
מכאן ואילך הקדשנו את המפגש לעבודות החקר שיכתבו במתכונת של מסה. ביקשנו שיכתבו עמוד אחד שמתאר את היצירה שבה בחרו לעסוק ויקשרו אותה לחוויה או התנסות אישית. הרחבנו את הדיון בשאלה איך עושים את זה, זו לא משימה פשוטה.
אחרי ההפסקה ערכנו סבב של הקראות, כל אחת ואחד הציגו בפני הקבוצה את היצירה שבה תתמקד העבודה וחוויה אישית שנקשרת בדרך כלשהי אל היצירה.
ההנחיה היתה שלאחר כל הקראה התגובה של הקבוצה תהיה בשאילת שאלות. אין צורך לענות עליהן אלא הן ישמשו את הכותב.ת בהמשך.
הטקסטים שהוצגו היו ראשוניים ברובם, חלקם יפים ואישיים מאד וחלקם יותר ענייניים. התגובות שלהן.ם היו מפרות והאינטראקציה ביניהן.ם היא מרשימה, יש בה הקשבה, הומור ואמון רב, מה שמאפשר להביא גם חומרים אישיים. במפגשים הבאים נקדיש בכל פעם זמן עבודה לתהליך הכתיבה.
Comments