בראשון האחרון, במסגרת השבוע ה 25 בבית החינוך שלנו בעמק התחיל עם מפגש מליאה שהוביל ד"ר קובי אסולין, מצוות י' פילוסופיה - הנושא היה הכרה, נתינת הכרה והביטויים שלה. מאחר ומדובר בהרצאה שניסיתי להנגיש לכלל התלמידים, השתדלתי לא לתת הרצאה מלומדת בפילוסופיה אלא לחשוף את המושג. הצגתי בתחילה את המקור הפילוסופי שלו במודל האדון והעבד ואז ניסיתי להראות ביטויים שלו בתחומי ידע שונים.
התחלתי בשדה הפסיכולוגי (ג'סיקה בנג'מין וכבלי האהבה), לאחר מכן ביטוי בשדה הספרותי-פמיניסטי (השאלה של פוקו על האלימות כלפי נשים וסיפורה של O), האופן שזה מקבל ביטוי בחינוך ( הסרט פיגומים) , הביטוי של זה מבחינה רב-תרבותית (במדינת אשכנז של רועי חסן, מדוכאים עלי אדמות של פרנץ פנון) ולבסוף הביטוי של זה מבחינת החוק (חוק הלאום).
אחרי המליאה התפזרנו לכיתות וזה מה שהתרחש שם:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה י' של קובי אסולין
בחלק השני של היום בחרתי לעשות חזרה על קאנט: הרצון הטוב, החירות כתנאי מוסרי, החוק המוסרי, הכללים המעשיים לחירות. התלמידים המשיכו להתנגד לצורת החשיבה של קאנט , עדיין הם לא במקום שהם מוכנים להשהות שיפוט לטובת החוויה האינטלקטואלית. להתראות.
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
בשיעור הראשון השתתפנו במליאה, בהרצאה בין תחומית של קובי בנושא הכרה והמפגש עם האחר. אני נהניתי אך לבושתי, לא שאלתי אחר כך את כיתתי בשעה הבאה איך היה להם, כי התקמצנתי על השעה שנותרה לנו ללמוד וחששתי שזה יחסל לנו את השיעור. כן נתתי להם זכות בחירה האם לחזור לחומר או לנהל דיון על הנושא שעלה במליאה אך ברגע שבחרו להתקדם עם אריסטו רצתי עם זה.
ובכן בשיעור השני המשכנו עם אריסטו, סיכמנו בעל פה את נושא התכליות האמצעים משיעור שעבר והתקדמנו להמשך קריאה בטקסט, ובה אחרי כל משפט או שניים עצרתי והבהרתי את הדברים. התקדמנו לאיטנו עם הפסקאות הבאות באתיקה: אם יש תכלית שהיא העליונה והרצויה לשמה אזי שהיא הטוב. אריסטו שואל איפה הטוב והאושר נמצאים ועובר בקצרה על אורחות החיים שאנשים נוטים לחיות. אם כך ההמון או הפוליטיקאים או אנשי התרבות חושבים שהאושר נמצא בתענוגות, בכסף, בפרסום, כבוד וכולי. אריסטו מסביר למה לא יכול להיות שהאושר טמון שם. סיימנו את השיעור עם ההבהרות למה זה לא טמון בכל אלה. ונחכה לשיעור הבא, אולי להבין איפה זה כן ...
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
לאחר ההרצאה היפה של קובי על הפילוסופיה של ההכרה וביטוייה השונים בתרבות, נאספנו בחזרה בכיתה והתחלנו רשמית בחזרה לקראת הבגרות, המתקרבת ובאה. חזרנו ממש לנקודת ההתחלה, ליחידת הלימודים באתיקה; הגדרנו ביחד את התחום, ופנינו להתמודד עם עמדות רלטיביסטיות, כאלו הטוענות שהחקירה האתית מיותרת מעיקרה. המשכנו הלאה אל תחילתה של האתיקה הקלאסית, ב"אפולוגיה" של אפלטון, ונמשיך עם המוסר היווני גם בשבוע הבא.
עם פסח והבגרות בפתח, לחץ הזמן מורגש יותר. החזרה הייתה מהירה, דחוסה ואינטנסיבית. בכל זאת, היא מאפשרת לכולנו להתבונן במהלך ההיסטורי של התפתחות האתיקה ממבט על, ובכך גם לעשות סדר, אני מקווה.
במגמת הספרות:
בכיתה י' של איריס אליה כהן:
בשעה הראשונה נתן לנו קובי הרצאה נפלאה ומחכימה בפילוסופיה שביסודה, אני מקווה שאינני טועה בניסוח, האני ויחסיו עם האחר, ע"פ משנתם של הגל, פוקו ופאנון. הדוגמאות היו נפלאות ומעשירות, השאלות שנשאלו עוררו דיון ואף וויכוח, קטעי הסרטים גירו את המחשבה ואת הרצון לראותם במלואם, וכך אכן אעשה. בחלק השני סיימנו לצפות בסרט ילדי גן העדן של מגיד מגידי ואז, בעקבות הסרט ובעקבות הקטע ש קובי הקרין מפיגומים, ביקשתי מהן לכתוב שני קטעים.
האחד על נעליים (כזכור הסרט של מגידי עוסק באח ואחות שנאלצים מפאת עוניים להשתמש בזוג נעליים אחד) והשני: לכתוב על מתנה שהן קיבלו או נתנו. (בתחילת הסרט פיגומים של מתן יאיר מקבל הילד חולצה של להקוסט ומיד לובש אותה, כמפגן שמחה מול פני אביו, שנתן לו את המתנה). הקטעים שכתבו הבנות היו נהדרים, בעיקר הקטעים על הנעליים, אוריה סיפר על נעלי הטיפוס שלה, עשר זוגות שלכולם סוליות מחוררות, מיה סיפרה על נעליים שחלמה לקנות, ונתגלו במפתיע בחנות בפראג, זוהרה כתבה על נעלי עקב גבוהות, שהיו משאת נפשה, אך מעולם לא העזה לנעול, ועוד. גם בגזרת המתנות היו סיפורים יפים, אבל מחמת קוצר הזמן, הבנות לא הספיקו לכתוב אותן.
בכיתה יב' של חיה גלמן :
בחלק הראשון השתתפנו בהרצאה של קובי אסולין שעסקה במושג ההכרה ובכינון האני כסובייקט ביחסים עם הזולת.
בחלק השני עבדנו על כתיבת חיבור עיוני בעקבות הסרט שראינו בשבוע שעבר - "תלמה ולואיז". הפעם עבדנו על החיבורים בצורה מובנית יותר. בשלב ראשון עשינו רשימה של רעיונות מרכזיים שעולים מהסרט.
למדנו לקחת כל רעיון ולנסח עבורו טענה מרכזית. כל תלמידה בחרה לעצמה טענה מרכזית שתוביל את החיבור שלה. הדגמנו על הלוח כיצד ניתן לפרוט את הטענה המרכזית "הגדולה" לטענות קונקרטיות יותר ואיך לסדר את רצף הטענות בחיבור.
כל טענה היתה למעשה משפט הפתיחה של הפסקה הבאה ובהמשכה למדנו כיצד לנמק את הטענה, לחזק אותה ולעגן אותה על-ידי דוגמאות מהסרט. כך, שלב אחר שלב "תפרנו" את הפסקאות לכדי חיבור קוהרנטי.
Comments