שבוע 15 בבית החינוך שלנו בתל חי. נראה ששום דבר לא עומד בפני הרוח והרצון 😊 :
במגמת הספרות
בכיתה יב' של אילה ליבנה:
בחלק הראשון כתתה של מירב הצטרפה אלינו ללימוד משותף על שלושה מדרשי חז"ל. תחילה מירב ערכה לנו סקירה היסטורית ועשתה קצת סדר בארון הספרים היהודי. פתחנו במדרש על שתי אחיות שהיו דומות זו לזו ודנו ביחסים הסולידאריים בין האחיות, בכוח העליון שפועל על הדמויות ובטומאה. לאחר מכן קראנו את מעשה חולדה ובור ודיברנו על האשה שמתחילה כעלמה במצוקה שנושעת על ידי הגבר אך בהמשך היא זו שמוכיחה מחויבות, יציבות ואמונה בעוד שהגבר מובל על ידי רצונותיהן של הנשים השונות. לבסוף קראנו את המדרש על ר' חכינאי שמרוב לימוד שכח את בנות ביתו, דיברנו על מסירות, על גמול שכר ועונש ומערכות יחסים. הדיון המשותף בין התלמידות ובינינו המורות תרם להרחבת זוויות הראיה.
בשיעור השני שאלה אותי אחת התלמידות, נוצריה מאיטליה, אם שמעתי על מה שקרה בירושלים. שאלתי לאיזה מהאירועים היא מתכוונת והיא סיפרה לכל הכתה על אירוע של השחתה ואלימות בכנסייה בירושלים. זה היה פתח לדבר על מה שקורה כרגע בארץ. דיברתי על העמדה האישית שלי ועל תחושת המחויבות שאני חשה כאשת חינוך לדבר איתן על זה. תחילה הן אמרו שהמצב אינו נוגע אליהן, שהן מעדיפות לא להיות מעורבות. אט אט התעוררה שיחה בין תלמידה שתומכת ברפורמה המשפטית לתלמידות שמתנגדות לה ובעיקר שמחתי שהן מביעות עניין ואכפתיות. כמעט כולן הביעו עמדה מיואשת מהמצב, ואף מהמין האנושי, וניסיתי לסיים בשמץ של תקווה המסתמך על כוחו של החינוך לטפח את רוח האדם. מקווה שהצלחתי.
בכיתה יא' ד"ר מירב מידן:
אמש איחדנו את ספרות בכתות יא' ו- יב. הקדמנו מבוא למדרשי אגדה חז"לים שכלל רקע הסטורי ורקע על ספרות עממית והמעבר שלה לספרות כתובה עם גרסאות שונות בכתובים.
קראנו 3 מדרשים בהקשר המגדרי. הביקורת מצד התלמידים על תפיסת האשה בתרבות הפטריארכלית הייתה מובנת אבל ראינו גם שיש בינהן דמויות של נשים בעלות תובנה ויוזמה לעומת הביקורת על ההתנהגות הגברית ואף כלפי ההלכה.
בחלק השני (מה שנותר ממנו) התפננו לכתיבה, שלא עשינו מזה זמן, הם כתבו סיפורים של אמת ושקר. שמחתי להיווכח שעם הזמן היה שיפור בכתיבה של כל אחד מהתלמידים
בכיתה י' המשולבת של סיון קיפניס ואלעד נבו:
השיעור אתמול הוקדש לדיאלוגים באשר הם. בכיתה שבה הספרות והפילוסופיה מקיימות דיאלוג, ומתוך כך המורים בין עצמם ובינם ובין התלמידים, נראה שיש מקום לחשוב על סוג השיח הזה.
פתחנו עם ציטוט של מרטין בובר ("כיצד יש בידנו לדרוש את הדו-שיח? אין מטילים על מישהו דו-שיח. תשובות אינן בחינת" חייב" אלא הן בחינת יכול") ודרכו ניסינו לברר מה מאפשר לנו הדיאלוג, בהשוואה לסוגי שיח אחרים. התלמידות מיד השוו את הדיאלוג מול הדיבייט וכך הגענו להבנה שהדיאלוג אין ניסיון להגיע להכרעה, אלא שהוא כר פורה להחלפת רעיונות ולשאילת שאלות, ושהוא מאפשר מרחב של תהיות וטעויות. ניסינו לחשוב מדוע בפילוסופיה, או בכל חיפוש אחר אמת, אנחנו צריכים אדם נוסף. מכאן עברנו לדיאלוג הספרותי, אלעד דיבר על המרכזיות של הדיאלוג בספרות וקראנו חלקים מהפרק הראשון של הספר "כלום לא נראה באופק". הקטע שקראנו מפגיש טייס קרב אמריקאי שזה אך איבד את ידו וצוללן גרמני על סירת גומי בלב ים. קראנו את הטקסט מהפך הבטן הזה כשגלי וינון נכנסו לתפקיד החיילים, ואלעד קורא את הקטעים שבין לבין.
אלעד ביקש משאר התלמידות לסמן תוך כדי קריאה משפטים שנראים להן חשובים. לאחר הקריאה קיימנו דיון על הטקסט וכל אחת הקריאה את המשפטים שסימנה.
אחרי הדיון אלעד נתן להן משימת כתיבה זוגית: לכתוב דיאלוג שמתרחש במצב קיצון בו יש קונפליקט בין הדמויות.
בשיעור השני כיתה יב' היתה אמורה להגיע להעביר שיעור, אך ברגע האחרון דחינו לשבוע הבא, מה שאיפשר לקרוא את הדיאלוגים של התלמידות, לדון בהם בקצרה ולנסות, במידת האפשר, לחבר לרעיונות מהחלק הראשון של השיעור.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אשד סילבר:
השיעור שלנו התחיל בסבב בו כל אחת שיתפה במשהו שהיא מצפה לו בסופ"ש.
המשכנו בעבודה על הפעילויות שהתלמידים והתלמידות יעבירו לתלמידי כיתה י' בשבוע הבא ולאחר מכן כל קבוצה שהיתה מוכנה העבירה לכיתה את הפעילות. קבוצה אחת העבירה פעילות על משל המערה. הפעילות כללה הדמיה של המשל ודיון קצר סביב שאלות כמו: האם ניתן לצאת מהמערב ללא הכוונה או עזרה חיצונית והאם זה מוסרי אם אנשי המערה יהרגו את האסיר שרוצה להוציא אותם במידה?
קבוצה נוספת העבירה פעילות על מסך הבערות. הפעילות כללה חלוקה לקבוצות קטנות, כל קבוצה קיבלה דמות, למשל חקלאים או כבדי שמיעה, והתבקשה לתאר את העולם המושלם עבורם. לאחר שכל קבוצה סיימה, התלמידות החליפו בין הדפים של הקבוצות השונות ושאלו האם העולם שקיבלה כל קבוצה טוב לה. ענינו שלא ואז נפתחה שיחה על מסך הבערות.
היה מרשים לראות איך התלמידות העבירו את הפעילות, למרות חוסר דיוקים בחלקים שונים של התיאוריות. לא כל הקבוצות רצו להעביר פעילות גם אם בנו אחת.
בשבוע הבא נעביר את הפעילויות תלמידות ותלמידי כיתה י'.
בכיתה יא' של יעל אבוקרט :
שמחתי לראות את האהובותים האלה, אחרי שבועיים שלא התראנו. התחלנו חומר חדש, ביקשתי מכמה מתנדבותים שיציירו את דילמת הקרונית על הלוח- מסילה מתפצלת, אנשים עובדים, הר או בניין צמוד למסילה, וקרון. זה תמיד מקסים ומרגש לראות איך כשמבקשים מאנשים שונים לצייר את אותו דבר הם מציירים את זה אחרת. זה כמובן התבטא שונה מאותה בקשה שביקשתי מהכיתה של אורנים, אין סוף למגוון האנושי, ליצירתיות, לחירות ולעולם הפנימי של כל בת אדם. לאחר הציור הצגתי בפניהם את הדילמה, ונתתי להן משימה אישית לכתוב:
1. שאלה פילוסופית העולה מן הדילמה
2. מה העקרונות ושיקולים עומדים על הפרק בסיטואציה כזו
3. מה הן היו בוחרות לעשות
4. האם יש קריטריונים מסוימים שהיו משפיעים על הבחירה במצב כזה באופן כללי
5. האם יש מידע מסוים על האנשים במסילה שהיה משנה את בחירתן באופן אישי.
משסיימו לכתוב מחקתי את פיצול המסילה ואת החתיך שמיה ציירה עליו, חצבתי מרפסת באמצע ההר היפה של שחר, וציירתי עליה איש שמן מאוד, ואיש מאחוריו, באופן שהוריד את הרמה האסתטית הנוכחית של הציור. זה חרה לי, אך רציתי להתקדם. הצגתי את הגרסה השנייה של הדילמה, ובקשתי שאם יש תוספות או שינויים מהסיטואציה הראשונה שיכתבו וכך גם שיכתבו אם אחת התשובות משתנה אם יהיו 100 איש על המסילה במקום חמישה. כשהן סיימו לכתוב הקראנו כל אחת את השאלה המוסרית שעולה מהסיטואציה ושירה כתבה את כל השאלות על הדף. עצרתי אותן מלענות תשובות על הדרך כפי שנטו לעשות, ותחמתי להקראת השאלות המוסריות בלבד, ויצאנו להפסקה.
את השיעור הבא הקדשנו לדיון על תשובות לכמה מהשאלות. הדיון היה עם חפץ דיבור והקפדתי בקושי רב על כך שתדבר רק מי שנמסר לה הכדור. היה מרתק, סוער ומאופק כאחד. השאלות שכיכבו "האם זה ראוי לקחת את תפקיד האלוהים ולהחליט מי ימות?" "האם אי בחירה היא לא בחירה לכשעצמה? האם אפשר לשפוט אדם מוסרית על כך שבחר לא להתערב? "מדי פעם התערבתי כדי לדייק את התשובות במובן המקצועי של המילה, אם עלה צורך להצביע על כך שהן זולגות לתשובה של שאלה אחרת, כשהן חושבות שהן עונות על זו. הפניתי את תשומת ליבן לנושא שאותו אנו בוחנות כרגע וכיוונתי אותן להתמקד ולהבין מה כרגע עומד לדיון. השאלה האחרונה שעסקנו בה בדיון מרתק בין שתי אסכולות: האם זה אפשרי בכלל/ מוסרי לקבוע ערך לחיי אדם, או לכמת ערך חיים בצורה כזו שנחשב את מי להרוג? זה היה שיא הדיון בין אסכולת "כל אדם הוא עולם ומלואו" או כפי שהזכרתי להן שקאנט מכנה זאת "ערך מוחלט ולעולם תכלית בפני עצמה" למול אסכולת "סבבה, אז עדיף שרק עולם ומלואו אחד ימות מאשר שחמישה עולמות ומלואם ימותו" אך... הן אדירות...
Comments