במגמת הספרות
בכיתה יב' של ד"ר מירב מידן:
למדנו שוב את המדרשים על אשת רבי עקבא ורב רחומי. חלק לא היו בשיעור ולשאר התאימה חזרה. לקראת הבגרות הפנימית שבוע הבא הן מוטרדות בעיקר מהכתיבה במבחן. עבדנו על ראשי פרקים וניסוח.
בסוף עשינו תרגיל כתיבת פנטון על השביעי באוקטובר. היה דומה ושונה ואצל כולן מאד מרגש
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אבוקרט:
הייתה זו אנליטיקאית ספרות מוכשרת ביותר שאמרה פעם שהמהות, או התכלית של ז'אנר סיכומי השיעורים היא בעצם לומר שהיה שיעור טוב. אז היום ביודעין ובכוונה תחילה אחטא למהות, כי אין לי איך להיות נאמנה לה, מלבד להודות בכנות שהשיעור היה, איך לומר, מעאפן, אין לי מילה טובה יותר. שיעור מעאפן ביום מנחוס. כל כך הרבה מאמץ נעשה מצדי להגיע אליו, נסעתי עייפה לאחר לילה ללא שינה, נסיעה כה ארוכה מרמת גן לראש פינה, נסיעה רצופת פקקים חלקם חושבו כצפויים כי "רגילים לשעה" וחלקם בבחינת הפתעות לא נעימות שהומטרו עלי בזו אחר זו. פקקים שהתחילו ברחוב שלי, והמשיכו עד לכניסה לראש פינה- כולל. בלתי נסבל.
במקום שעה וחמישים הייתי יותר משלוש שעות על הכביש ואיחרתי בשלושת רבעי שעה לשיעור שהיה לי כל כך חשוב להיות נוכחת בו (שלא לומר כיוונתי להגיע לפני הזמן בשביל מפגש של כיף). ובנוסף, לא רק שאיחרתי, הכיתה הייתה דלילה. זה הרגיש כהחמצה גדולה. זה היה שיעור החזרת המתכונות ועבודה על הערות למתכונת. בזמן שאיחרתי, התלמידות שמחו להיות יחד ולהיפגש לפני השיעור ולשוחח. משהגעתי, התנצלתי והתחבקתי, נכנסנו במהירות לכיתה הקדמתי ודברתי על הציון, על משמעותו ועל החלק שהוא לוקח, לצד העשייה של שלוש שנות לימוד אותנטי ומקיף של פילוסופיה, שהיא עשייה שבאה לידי ביטוי בהרבה פנים, מעבר לכתיבת מבחן בקיאות. קריאה, למידת תיאוריות, דיונים, כתיבת עבודות, נוכחות, תרגילים, הטלת ספק, פתיחת הראש, שיפור החשיבה וטיפוח עצמי, ובעיקר שיפור החיים. וזו עשייה ברוכה שהמתכונת והבגרות הן רק חלק ממנה. (בהמשך לקו המתוודה והאותנטי : אני חופרת להן והן מתות לקבל את המתכונת ולדעת את הציון...)
אחרי חלוקת המתכונות עברתי איתן על ההערות הכלליות ועל הכיוונים של כתיבת תשובה, מה היה חסר באופן עקרוני, מה אני מצפה, עכשיו הן יודעות איך נראית מתכונת ואני מצפה שיקחו עצמן עוד יותר בידיים וילמדו מצוין לבגרות. יש לציין שהמתכונות ברובן היו טובות אבל היו כאלה שבאופן מובהק הגיעו לא מוכנות, ויש כאלה שהגיעו מוכנות אך התקשו. הן מפונות והיתה לנו שנה שאין לתאר... אבל עכשיו הן יודעות מה זה מבחן ומה מצופה מהן. היה לי מאוד חבל שהרבה תלמידות שהיה לי חשוב שיהיו נוכחות והכי היו צריכות את ההערות האלה, לא הגיעו. לאחר שהשיעור ה"רשמי" נגמר, אמרתי שאשאר איתן כמה שיחפצו לענות על כל שאלה וגם על כל צורך פרטני. אז נשארתי באמת עם כמה תלמידות שרצו לענות על שאלות, ואחר כך ישבתי עם נעמי באופן פרטני על המבחן שלה. במהלך השיעור היא נרדמה לי מול הפרצוף בקטע קיצוני, ולא הצליחה לפקוח עיניים, אבל כשישבנו פרטני היא התעוררה. זה סיים את הערב הארוך הזה בתחושת תועלת כלשהי.
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה יא' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
השיעור אתמול היה מאוד היברידי! מורה וכמה תלמידות מהכיתה הממשית ומורה וכמה תלמידים מהזום. ואיזה כיף שאחרי חופשת לידה, אנחנו שוב מורה ועוד מורה.
חזרנו לניטשה וקראנו ביחד מתוך מעבר לטוב ולרוע (260). בעקבות הטקסט דיברנו על האופן בו ניטשה מתייחס למוסר - כאל משהו שעובר התפתחות ומשתנה בהתאם לזמן, לתרבות ולמקום. זאת תפיסה שונה לגמרי מכל ההוגים שלמדנו עד עכשיו, שתפסו את המוסר כמוחלט ואוניברסלי. המשכנו לקרוא וניסינו להבין ביחד מה זה מוסר עבדים ומוסר אדונים. התחלנו עם מוסר האדונים שמקדש כוח, עוצמה, אומץ, אצילות. דיברנו על כך שאצל ניטשה מי שמכונן ומאשר לעצמו את הערכים הוא החזק. לאורך כל הדיון הזכרנו לעצמנו ששני היסודות הללו של המוסר, על אף הנסיונות הכושלים למזג ביניהם, נמצאים שניהם בכל חברה, ואפילו בנפש אחת. בשלב הזה יצאנו להפסקה ושמרנו את הדיון על מוסר העבדים לשיעור הבא.
לאחר ההפסקה, התבקשו התלמידים למצוא סיסמאות בחירות מהשנים האחרונות ולהסביר איך הן קשורות למוסר אדונים. התפתח דיון מרתק על השפה, ועל מה נתפס כחזק ועוצמתי בחברה שלנו.
בכיתה י' של אלעד נבו ואליעזר בקלש:
חזרנו מהחופש הישר אל פרידריך ניטשה ומוסר אדונים ומוסר עבדים שלו. אליעזר הציג את התפיסה המפתחת של ניטשה מתקופות הגותו השונות על היחס בין כח למוסר. קראנו ב"מעבר לטוב ורע" על מאפייני מוסר האדונים ומאפייני מוסר העבדים, והמשכנו במשל הנשר והגדי מ"לגיאונלוגיה של המוסר". דנו בשאלה מה הופך עוצמה למוסרי ולתלמידים היו הרבה תהיות על תפיסת המוסר הייחודית של ניטשה.
בחלק הספרתי הצגנו את סוגת המדע הבדיוני. ראינו את הטקסטים המכוננים של הז'אנר - החל מיוהנס קפלר במאה ה-17, עבור לפרנקנשטיין במאה ה-19 ומשם לקלאסיקות מודרניות. קראנו קטע חדשותי קצר מכתב עת עברי מסוף המאה ה-19 המספר על "אמריקני אחד המציע מכונה אשר על פיה ידבר איש אל רעהו אף ישיג תמונת האיש הדובר אליו", ושאלנו האם אפשר לקרוא את זה כקטע מדע בדיוני. הצעתי שאמנם יש כאן מדע, אך לא מדובר במדע בדיוני, כיוון שמה שמד"ב עושה במיטבו הוא לדבר על מהות האדם, מהות האנושות והעולם ושלל שאלות פילוסופיות אחרות.
אז צפינו בקטע מופלא מלהיט הנטפליקס "בעיית שלושת הגופים" המבוסס על טרילוגית מדע בדיוני סינית. בקטע משוחח נציג האנושות עם נציגי החייזרים שעתידים להגיע לכדור הארץ ומספר לו את סיפור כיפת אדומה. החייזרים לא יודעים מה זה סיפור ומהו שקר, ומגלים כי בני האנוש מסוגלים לשקר, ובעקבות כך מנתקים איתנו מגע. דיברנו על העומק שטמון בסיטואציה הזו וכמה דברים היא מספרת עלינו בני אנוש. אז פנינו אל מחבר הסיפור הבא שנקרא - אייזיק אסימוב. קראנו את תורת האתיקה הרובוטית שלו. רצינו להתחיל לקרוא בסיפור שלו "תורת הגזע" אך כבר תם הזמן, ונעשה זאת במפגש הבא.
Comments