במגמת הספרות
בכיתה יב' ד"ר מירב מידן:
השבוע היינו מעטים, קשה להכנס לזום כשאנחנו ברחבי הארץ ואפילו בעולם.
התחלנו את נושא המגדר: קצת דיברנו על הקשר למלחמה, האכזבה מארגוני נשים באו"ם שלא תומכים מחד ומאידך נשים שפעלו בגבורה.
קראנו את הסיפור על נרקיס ואקו ובחברותות ענינו על שאלות.
בהמשך קראנו הסבר פסיכולוגי של יעל רנן לסיפור. דיברנו על נשים כהד, הקול הנשי והעדרו (בת הים) ועל הנרקסיזם...
כתבנו בהשראת הציור של דאלי נרקיס.
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה יא' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
עוד שיעור בצל המציאות המוזרה...
את השיעור פתחנו בסבב קצר בו כל אחת ואחד מספרים על משהו שחימם לה או לו את הלב. לשמחתנו זכינו לשיתוף פעולה מלא. אח"כ עברנו לחומר עצמן. גלי סיכמה לנו בצורה מדויקת ומתומצתת את חלקו של משל המערה שקראנו בשיעור שעבר, ומשם התקדמנו הלאה בקריאה. אילה הקריאה שורה וכל פעם תלמידה אחרת "תירגמה" את השורה לשפתנו, עד שסיימנו את המשל כולו. בלי שתכננו, יצא שהקריאה שאילה הובילה היה ספרותי יותר באופיו ושם דגש על המצב הנפשי של אסירי המערה ושל האדם שהשתחרר, בהמשך נלמד את הפרשנות המסורתית.
אחרי הקריאה, חילקנו את הכיתה לחדרים, כשכל קבוצה התבקשה לענות על כמה שאלות ולהתמקד בתשובה לאחת מהן אותה יציגו בדיון הכללי. לצערנו בשלב הזה כבר לא נשאר זמן לדיון, ובכל זאת עשינו "ספידיון" שלכל קבוצה חמש דקות לנהל דיון סביב השאלה בה התמקדה. סיימנו את השיעור עם הערכה ענקית לקבוצה, על ההגעה, ההשתתפות והסבלנות להחזיק שעתיים (!) בזום.
בכיתה י' של אלעד נבו ואליעזר בקלש:
פתחנו עם פילוסופיה והפעם אליעזר ביקש להציג את תחומי הפילוסופיה השונים. לשם כך התלמידים התבקשו להציג את השאלות הפילוסופיות שהם כתבו בבית, בהמשך למפגש הקודם. אליעזר הציג על המסך שש משבצות שונות – אתיקה, מטאפיזיקה, אפסיטומולוגיה, אסתטיקה, לוגיקה ואחר, ושיבץ את השאלות במשבצות השונות. ואלה חלק מהשאלות שעלו:
מהו טוב ומהו רע
מהם החיים והמוות?
האם יכול להתקיים שוויון מוחלט?
מהו אושר?
מה טבעה ומקומה של השכלתנות של ההכרה ובמודעות האנושית?
האם עץ שנופל ביער משמיע רעש גם כשאיש לא שומע?
מהי תכלית החיים?
מהו יופי ומהו כיעור?
מה עדיף – טובת הכלל או היחיד? (שאלה שמתכתבת עם החלק הספרותי של השיעור)
האם ניתן להצדיק מעשה רע?
מהי המטרה של המעשים שלנו?
לאחר מכן אליעזר הציג מצגת עם כל אחד מתחומי הפילוסופיה והרחיב עליו, ואז התמקד באתיקה, אותה נלמד השנה והרחיב על תחומי העיסוק שלה. לסיום, נתן להם אליעזר משימה לשבוע הבא – לחשוב על עיקרון אתי שהם מחזיקים בחייהם.
ומכאן לחלק הספרותי, סיפור קצר שנוגע בדילמה אתית שעלתה תוך כדי דיון – מה עדיף, טובת הכלל או היחיד? התחלנו לקרוא את סיפורה של אורסולה לה גווין - ההופכים את עורפם לאומלאס. קראנו את שתי הפסקאות הראשונות וניסינו לעמוד על ההבדל בתיאור ופניה שבשתיהן. התמקדנו באמירות פילוסופיות שהמחברת מעלה בפסקה השנייה. לסיום, התלמידים התבקשו לכתוב כיצד נראית חדווה.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אבוקרט :
התחלנו את השיעור בבדיקת נוכחות וסימוסים למי שעדיין לא נכנסו... זה עבד וצירף עוד כמה לשיעור. השיעור שעבר היה מעין מבוא לחשיבתו של ניטשה ועכשיו נתחיל להתעמק ברעיונות המרכזיים שלו. ב"מעבר לטוב ולרוע", ניטשה מתחיל לבקר את הפילוסופים מראשית תרבות המערב ועד ימיו. נתתי להן משימת קריאה עצמית של מקטע ראשון מהספר ולסמן משפטים משמעותיים.
הקראנו את המשפטים שהןם מצאו ואז הקראתי בקול את הטקסט, והתעכבתי על כל קטע. בינתיים נטשו אותנו שתי תלמידות עקב אזעקה. ניטשה שואל מה הערך של הרצון לאמת, עד כמה שווה לנו בכלל לרדוף אחריה, ורומז שיכול להיות שאנחנו לא בכיוון הנכון בחיפוש שלנו. ניטשה לא טוען שאין עולם ומציאות, אך אנו כיצורים במציאות הזו לא חייבים לחפש את האמת או להגדירה כמשהו שאנו מודדים את חיינו מולו וכמשהו שמשפיע על כל עד שלנו ונותן ערך לדברינו או למעשינו. אולי עדיף לנו אי ודאות, אי אמת. שאלתי אותן איזה יתרון מצב של "אי אמת" או "אי וודאות" יכול לתת לנו לחיים? הן נתנו דוגמאות מצוינות, תלמידה אמרה שלמשל עדיף לא לראות סרטונים של הטבח שאנשים משתפים ושהיא מעדיפה לא להסתכל כי זה יפגע בה. תלמידה אחרת נתנה דוגמת המטאור- אם מחר יפגע בכדוה"א ואין לה מה לעשות בנדון, עדיף לא לסבול מחרדה בימים האחרונים ולא לדעת.
שאלתי, אז אם הכיוון של ניטשה הוא לא לחפש את האמת מה יכול להיות הכיוון שלנו בחיים? זה מוזר לחשוב כפילוסופים על חיים שבהם אנו לא בודקים דברים מול האמת. והן ענו: סתם לחיות בינתיים. להתעסק בחיים עצמם. לא לחיות למען רעיונות שאולי יבזבזו את זמננו עלי אדמות.
הקראנו את מקטע 13 - ניטשה אומר שהחיים עצמם הם רצון לעצמה, להגברת כוח, של כל יצור אורגני וגם של בני אדם בתוך זה. כל יצור חי, כל צמח מרגע שהוא כאן הוא רוצה ושואף להתקיים, ולהתעצם. גם אנחנו על אף המורכבות והתבונה שלנו, אנו יצורים חיים שמהותם היא לא שונה מהחיות האחרות, כפי שטעו לחשוב פילוסופים בעבר- אנו רוצים להתעצם, פשוט יש לכך ביטויים שונים ומגוונים.
בדיוק התלמידות ששבו מהממ"ד ציינו בגאווה שהנה הן שרדו בחיוניות והן כאן בגבורה. ברכתי על כך בשמי ובשם ניטשה. ואכן, ניטשה לא שואל אם משפטים או מעשים תואמים את האמת שגם ככה אי אפשר לדעת אותה, אלא שואל מה מגביר חיוניות מה מקיים את החיים ומקדם חיים. מה במילים פשוטות מגדיל לנו את הרצון לחיות ולהתפתח. פילוסופיה ששואלת את השאלה הזו לדבריו בסוף הטקסט, הולכת אל מעבר לטוב ולרוע, כי היא חושבת במונחים שהם לגמרי אחרים. לא במונחים של אמת שגם קובעת מה טוב ומה רע, איך נכון להתנהג ומה צודק. סיימנו בציטוט מ"שקיעת האלילים": " מה חשיבות בכך שאנוכי אצדק- צדקתי רבות מדי והמיטיב לצחוק היום יהא גם הצוחק באחרונה. " בהתחשב בדוגמא שמיה נתנה לפני כן, דברים קורים ומתרחשים, שיבחרו מה לדעת במה להתעניין, ויבדקו איפה הידע מועיל להן ואיפה הרסני. לא חשוב לדעת ולצדוק בהכל, חשוב איך אנו מעבירות את הזמן ואיך הן נוכחות בתוך הזמן והתקופה. ניטשה לא מתעלם מהעולם ומכך שיש מצבי עניינים, אבל שהכיוון שלנו את עצמנו בהם יהיה על הצד הטוב והמעצים ביותר.
Comments