שבוע 14 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי.
בכיתה י' של מירב מידן וירון אלון:
עברנו ממוסר לאלוהים. הבקשה הייתה תחילה לכתוב מה זה אלוהים בשבילי. על הלוח אספנו בשמש מילים הקשורות למילה אלוהים בהתייחס למה שהן כתבו. המילים היו ישות אמונה דת וגם, מטבע הדברים, חסד, טוב.
בהמשך קראנו מספרו של ג'וזף הלר - אלוהים יודע, עמ' 22-28 (בדילוגים) שם מתאר דוד המלך על ערש דווי את יחסיו עם האל ומשווה אותם לדמויות מהתנ"ך שאול המלך ומשה. במהלך הקריאה השלמנו חוסרים מהסיפור המקראי.
בחברותות הם התבקשו לכתוב ולתאר את דמות האלהים לפי הסיפור הזה. הדמות שעלתה הייתה של אל אכזר ורע שפוגע בשלוחיו. היו שהתקשו לתאר והרגישו צורך להצדיק את האל. (את ההשוואה לסיפור המקראי של המילה ע"י ציפורה כבר לא הספקתי בשיעור)
(יצא סיכום מעט ארוך) בפילוסופיה אמרתי להם שנעסוק בעיקר בשאלה האם אפשר להוכיח את קיומו של אלוהים אך לפני שנוכל לעסוק בשאלה זו עלינו לברר כמה דברים. עוד לפני שהתחלתי בבירור שאלתי אותם אם הם חושבים שאפשר להוכיח את קיום האל. היה די קונצנזוס שאי אפשר להוכיח. שאלתי למה, חלקם ענו משום שזה משהו שאי אפשר לראות, שלא כמו הוכחה מדעית. שאלתי מה הם מתכוונים בהוכחה מדעית והאם אין דברים שאי אפשר לראות אבל אפשר להוכיח. הם התקשו לענות, אמרתי להם שנרחיב על המושג הוכחה בהמשך. התפתח דיון מעניין סביב מה אפשר להוכיח ובכלל מהי הוכחה. אמרתי להם שעוד לפני שנברר מהי הוכחה אנחנו צריכים לברר מה אנחנו מתכוונים במושג אלוהים. ואולי עוד לפני שאנחנו מבררים את המושג של אלוהים צריך לברר מעט מהו בכלל מושג. הבחנתי בין מילים וביטויים לבין מושגים.
אמרתי להם כי אפשר לראות במושגים את המשמעויות של מילים וביטויים ולכן כמה שמתווך בין שפה ומחשבה מצד אחד לעולם מצד אחר. לאחר הבהרה נוספת של מהו מושג חזרנו למושג של אלוהים. אמרתי להם כי צריך להיות לנו מושג מה אנו מחפשים או תפיסה מסוימת של אלוהים לפני שנדע כיצד להוכיח שהוא קיים או לא קיים. המיקוד שלנו היה במושג של אלוהים כפי שהוא נתפס בדתות המונותיאיסטיות. הבהרתי להם כי אי אפשר לדבר על תפיסה אחת בלבד בדתות אלה אך התפיסה הסטנדרטית אפשר לומר טוענת שאלוהים הוא בעל שלושת המאפיינים הבאים: כל יכול, כל יודע וכולו טוב. הבהרתי להם מדוע חשוב קודם שנעמיק מעט במאפיינים הללו: אם נגלה שהמושג של אלוהים הוא לא קוהרנטי, כזה המכיל סתירה, אז כבר בשלב הזה יהיה לנו אולי טיעון מדוע אין הוא קיים. התמקדנו במה שנשאר מהשיעור במושג כל יכול. שאלתי מה הכוונה בכל יכול? התשובה הייתה כצפוי שישות כזו יכולה לעשות הכול. אמרתי שאם אנחנו חושבים כך אז מייד אנחנו נתקלים בבעיות ובפרדוקסים שונים כגון פרדוקס האבן. הגדרתי להם בקצרה מהו פרדוקס ומהו פרדוקס האבן ושאלתי מה דעתם. לחלקם לא היה ברור מה בדיוק אני רוצה מהם אז חזרתי והסברתי. בשלב הזה אמרתי להם שהיו פילוסופים שחשבו שאם נגדיר באופן מדויק יותר מה אנחנו מתכוונים בכל יכול נוכל אולי להימנע מפרדוקסים הקשורים במושג.
הבאתי להם שני ניסיונות (שני טקסטים קצרים) להבין כל יכול במונחים של אפשרות: אקווינס ודיקרט. בשעה שהראשון הגביל כל יכולות למה שאפשרי לוגית השני טען כי אלוהים יכול לעשות גם את מה שבלתי אפשרי לוגית. הבהרתי להם מה זה אפשרי לוגית ומה זה לא אפשרי לוגית וניסינו לראות כיצד הבנות אלה עוזרות לנו (לכל הפחות במבט ראשון) להימנע מפרדוקסים הקשורים בכל יכול. ביקשתי מהם לכתוב במילים שלהם מה ההבדל בין שתי ההבנות הללו של כל יכול אבל הזמן נגמר. למרות שהיה שיעור מורכב, עמוס במושגים והבחנות התפתחו דיונים מעניינים וערים והם אמרו שנהנו מאוד ושהם מחכים להמשך. כשאני מסכם את השיעור מתבהר לי יותר שאכן היה שיעור עמוס. שבוע הבא אחדד מושגים והבחנות מרכזיים שלמדנו בשיעור הזה ואקדיש זמן רב יותר לכתיבה.
בכיתה יא' של אלעד נבו ואליעזר בקליש:
הולכים צעד צעד עם המהלך של דקארט: בשיעור הקודם סיימנו עם הטיעון שעוסק בחושים. לפעמים החושים מטעים אותנו מרחוק, היינו בטוחים שראינו דבר, אך התברר שזה לא כך כשהתקרבנו. מה זה אומר על החושים שלנו? האם ניתן לסמוך עליהם? טוב, ברור שמקרוב התמונה שונה. אין ספק שכשאני מביט בידיים שלי כרגע אני רואה אותן היטב. האם זה כך?
בנקודה זו חזרנו לקריאה ב'הגיונות' של דקארט. התחלנו לקרוא את טיעון החלום המפורסם: קרה לי בעבר שחלמתי חלום אך הייתי בטוח שזו מציאות. רק שהתעוררתי הבנתי שזה היה חלום. מה מבטיח לי שגם כרגע, שאני מביט בידי, אני לא חולם? כמובן שהטיעון עורר התנגדות רבה, הרי בחוויה שלנו, יש הבדל ברור בין חלום למציאות. התלמידים ניסו לתקוף את הטיעון מכל מיני כיוונים: חוויה בסיסית, חלימה מודעת, הבסיס המציאותי של המופיע בחלום ועוד. העיקרון הבסיסי נותר בעינו: כל עוד אני בתוך החלום, אין לי קריטריון לדעת שאני חולם – דג לא יודע שהוא במים עד שמוציאים אותו משם. בנקודה זו עברנו לקרוא שני שירים של צ'ואנג דזה: 'צ'ואנג דזה? פרפר?' ו 'מי שחולם שהוא שותה יין...'. בשני השירים חוזר המוטיב של חוסר הקריטריון, כמו שכותב צ'ואנג דזה: "בחלומו אין הוא יודע שהוא חולם. לעיתים אף הוא חולם שהוא מפרש את חלומו. רק לאחר שהקיץ משנתו הוא יודע שחלם חלום."
קשה לכם עם טיעון החלום? חכו לשיעור הבא, אז יגיע השד המתעתע...
בחלק הספרותי הגענו לחלק האחרון של קצכן, הסיפור המוזר של יואל הופמן. הלוגיקה של הגיבור, תהליך הלמידה המוזר שלו, האופן בו הוא מאמץ את תמונת המציאות של המבוגרים סביבו, כל זה מגיע לשיא כאשר קצכן יוצר למסע מוטרף עם אביו טרוף הנפש. באופן מעניין, גם חווית המציאות של קצכן מתערבבת עם סוג של חלום, חלום של שיגעון. רגע לפני שהתלמידים מאבדים סבלנות לשיגעון של הופמן, כולנו מתרגשים עם העובדה שאבא של קצכן מאשר לו, אני מכיר אותך. הסיפור מעורר רגשות מעורבים בקרב הקהל. מ'הסיפור הטוב ביותר עד כה' ועד 'תודה לאל שזה נגמר'.
צ'ואנג דזה של הופמן בחלום, קצכן של הופמן בשיגעון, מן הראוי לסיים עם עוד צ'ואנג דזה של הופמן 'לשכוח את המילים' (אחד הטובים, מומלץ מחום למי שלא מכיר...). התלמידים נותרו ללא מילים. סיימנו בתרגיל כתיבה: עם ניגוני הקפוארה ברקע, התלמידים יכתבו קטע קצר על חלום ומציאות, שמענו מספר דוגמאות וסיימנו. היה ממש חלום, או מציאות?
בכיתה יב' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
פגשנו אתמול בהרכב מצומצם מאוד! בלי סיוון ובלי חצי מהכיתה. החלטתי לנצל את האינטימיות לטובת קריאה מעמיקה בסיפור רצ'יטטיב. לפני שהתחלנו לקרוא ביקשתי מהתלמידות לכתוב בפירוט זיכרון שיש להן מחבר/ה. לאחר מכן הן התבקשו לכתוב את אותו זיכרון, הפעם מבעד לעיניה של החברה. הן חשבו שזו משימה מאוד קלה, אבל כשהקריאו את מה שכתבו - הן העידו בעצמן שהטקסט השני כתוב בשטחיות רבה, לא באמת מצליח לתאר את העולם הפנימי של החברה. בלי להוסיף דבר התחלנו לקרוא את הסיפור ועצרנו מדי כמה פסקאות לדבר על איך הדמויות השונות מעוצבות, על הקשר ביניהן, על התהליך שהן עוברות, על זיכרון, על ילדות ועל פוליטיקת זהויות. בשלב מסוים מירב הצטרפה אלינו לשיעור והיא ליבתה את השיח בשאלות חדשות. לבסוף, חיברנו את הסיפור שקראנו למה שכתבו בהתחלה ודיברנו על נקודות המבט השונות.
Comments