השבוע ה 29 בבית החינוך הצפוני שלנו – התחלנו את היום במפגש עם עשרות רבות מתלמידי כיתות ט' מכל איזור הגליל העליון שיהוו את הגרעין למחזור ג' של בית החינוך שיפתח את לימודיו אצלנו מיד לאחר חופשת הסוכות.
ובמקביל לכך המשכנו ל'הרביץ' בתלמידים תורה ורוח :
במגמת הספרות
בכיתה יא' של ד"ר טליה לוי:
בצער לא רב וביגון לא קודר נפרדנו מאיוואן איליץ'. צלחנו בקושי רב את הפרקים האחרונים, ובהם ועקבנו אחר המאבק של איליץ' במחלה ובעיקר בעצמו—בספקות המתגברים, בחרדות ובשאלות הקיומיות. העולם של איוואן חרב עליו, הנעים וההגון התגלה כמכוער, מה שחשב עליה הסתבר כירידה, ובתוך כל היפוך הערכים הזה הדבר היחיד שנותר שמור הם הזכרונות התמימים של הילדות.
ליווינו את איוואן בגסיסה האיטית והמייסרת עד שפחד המוות פינה סופסוף את מקומו לאור והקלה. טליה ציינה שהפרקים האחרונים היו מעט יותר קלים לקריאה כי למרות התיאורים המפורטים של הסבל יש בהם קילוף של צביעות והתנשלות מקליפות. דיברנו על המוות שהוא בעל תפקיד של מושיע המאפשר לראשונה אחדות עם היקום, ועל החתירה של טולסטוי למוטיב הנוצרי של וידוי, סליחה ולידה מחדש.
כמיטב המסורת ב'דרך רוח' נפרדנו מאיוואן איליץ' בהספדים.
הנה ההספד של נועה:
נפטר ומת-
איוואן אליץ', אשר ריצה עונשו
בסופו של דבר.
על כל אלימות יש לשלם,
גם כשצורתה אדישות ומבט מזלזל.
בנשפי מסכות רקדתָ
שמח מהאפשרות להשיל את דמותך, ללילה.
נזכור את כיסאך הריק בארוחות הערב,
כשהצדק קרא, מזמין יותר מקול בתך הֶעָרֵב.
בסולם הדרגות לא הפסקת לדלג,
מניחה שגם למעלה תמצא מקום להתברג.
אז שלום לחיים שהיו והלכו,
הלכו עם הפתעה אותה איש לא צפה,
הארה פתאומית של הבנה ושמחה,
שהגיעה בתום הסבל שהיה מנת חלקךָ.
תודה שפטרת אותנו מנוכחותךָ.
אמן.
בכיתה י' של אילה ליבנה:
במפגש אתמול כבר התחלנו להרגיש את הסוף, פתאום מצאנו את עצמנו זולגות לשיחות בנות קלאסיות והיה בזה משהו משחרר ופתוח. כחלק מתחושת השחרור הכללית ויתרנו על דימוי כדי לתאר את מצב הרוח שלנו - בכל מקרה רובנו תיארנו תחושת עייפות מעורבבת עם רצון "שיגמר כבר!".
פתחנו את השיעור עם קאהוט סיכום שנה שהמחיש לנו כמה המון למדנו השנה, כל כך הרבה עד שהיו יצירות שהן כלל לא זכרו, או זכרו במעומעם מאוד. גיליתי ככה אלו יצירות הותירו חותם רב ומאוד נגעו בהן (כמו למשל הסיפור "סיכוי" של אליס מונרו או הסיפור "שרידי קרנבל" של קלריס ליספקטור) ואלו פחות.
לאחר ההפסקה נתתי להן משימת כתיבה שמזמנת התבוננות על השנה החולפת מכל מיני זוויות שונות ויצאתי לשוחח עם תלמידים ותלמידות על עבודות הגמר שלהם. כשחזרתי לכתה גיליתי שאת רוב הזמן הן בילו בפטפוטים שמחים, אבל היה בזה משהו חיובי לדעתי כי לעיתים במהלך השנה זה בדיוק מה שהרגשתי שחסר לנו. אז שוב שחררתי, והצטרפתי לשיחה על היגיינה נשית וסיפורי זוועות מהתחום, היה מצחיק :).
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יא' של ד"ר אדם ויילר גור אריה:
בחלק הראשון של המפגש הצגנו את טיעון התכנון, טיעון שמנסה להוכיח את קיום האל. הטיעון נקרא גם טיעון השעון משום שהוא מתבסס על אנאלוגיה בין שעון ושען - אם כדי שתיווצר מערכת מורכבות ומסובכת כמו שעון חייב להיות שען שיתכנן וירכיב אותו הרי כך גם לגבי מערכת מורכבת ומסובכת כמו היקום.
במקרה של היקום מדובר באל. לאחר מכן התחלנו לבחון תגובות לטיעון הזה. למשל יום טוען שאם ניתקל פתאום בשעון נוכל לטעון בביטחון גבוה יחסית ששען תכנן ויצר אותו היות שאנחנו יודעים זאת לגבי אינספור שעונים אחרים. לעומת זאת היקום הוא תופעה ייחודית. איננו מכירים יקום אחר ולא ראינו אף פעם יקום אחר שנוצר באמצעות מתכנן. בחלק השני של השיעור המשכנו לעבוד על עבודות החקר.
בכיתה י' של יעל אשד סילבר :
במפגש המשכנו את העיסוק במוסר. התחלנו בתרגיל כתיבה עם תשובה לשאלה: מיהו אדם טוב לדעתי?
התלמידות והתלמידים שיתפו ומתוך תשובותיהם עלו דיונים מעניינים מאוד על שאלות בסיסיות במוסר. למשל, האם אדם טוב הוא אדם שטוב לו? האם יש אדם רע או שיש מעשה רע? אם כל חיי פעלתי במוסריות וביצעתי עכשיו מעשה לא מוסרי האם זה מספיק כדי לקבוע שאני לא מוסרית? המשכתי בשאלה האם להיות טוב = להיות מוסרי? עלו תשובות מגוונות שחלקן הדגימו להיות טוב שלא קשור למוסר.
הסברתי בקצרה את גישתו של אריסטו בנוגע למוסר בהקשר לתכלית האדם ויצאנו להפסקה.
לאחר ההפסקה הסברתי מעט על תכנית המפגש סיום שלנו ומהו ספוקן וורד (המפגש האחרון יכלול גם סדנת ספוקן וורד), הצגתי דוגמא לסרטון ספוקן של יעל טל, ציבור צעירה.
בחלק האחרון של המפגש קיימנו "קפה דילמה", בית קפה בו התפריט הוא סוגיות מוסריות לדיון של התלמידות.
כל קבוצה בחרה מהתפריט מאכל וסוגייה ודנו עליו עד שבחרו להמשיך לסוגייה הבאה.
סוגיות לדוגמא היו: האם המתת חסד היא מעשה מוסרי? האם מוסרי לגנוב תרופה כדי להציל אדם ממחלה קשה?
Comments