שבוע הלימודים ה 20 ( מי היה מאמין 😊) הסתיים לו אמש בקמפוס המזרחי של מכללת תל חי. וזה בדיוק מה שהתרחש אצלנו :
במגמת הספרות (ד"ר טליה לוי):
בהשראת ההרצאה של רחל רבינוביץ' על אמן הגרפיטי בנקסי בשבוע שעבר, הקדשנו את מפגשנו לשירים על קירות מוכתמים. פתחנו בשיר "כתובת בלתי מנוצחת" של ברכט. השיר מתאר חייל בכלא באיטליה הפשיסטית של מלחמת העולם הראשונה ששורט בעיפרון על הקיר את הכתובת: "יחי לנין!", ואת הניסיונות של רשויות הכלא למחוק ולהעלים את הכתובת, ניסיונות שנגמרים דווקא בהבלטתה.
שמנו לב ללשון הפשוטה והיומיומית ולחזרות הרבות שבונים יחד שיר פלקטי, שיר שכמו כמו הכתובת המתוארת בו שואף גם הוא להביע מחאה ולבטא באופן סמלי את המסר שככל שננסה למחוק אמירה מהפכנית היא תצוץ ותתחזק.
מכאן עברנו לשיר של דוד אבידן, "הכתם נשאר על הקיר" שפורסם כ-15 שנה אחרי שירו של ברכט. פתחנו את הדיון בשיר בכתיבה אישית במסגרתה התלמידות התבקשו לכתוב רשימה של כל מה שהן מוצאות בשיר.
ההנחיה היתה לכתוב את ההבנות לא כחיבור אלא כמשפטים קצרים ונפרדים, כשכל משפט מתחיל ב"שימו לב ש...".
ההקראה בסבב היתה הזדמנות להיווכח בקשב הנהדר של הבנות לשירה. ממה שאספנו נבנתה תמונה של כתם שהוא לא רק פיזי אלא נעשה סמל לאירוע או תופעה שאין לנו את היכולת למחוק. בעוד שאני חשבתי על הכתם כמייצג של עוול חברתי- רצח פוליטי, אפליה, דיכוי, קיפוח, ההתבוננויות בכיתה היו לכיוון של כתמים אישיים -- דברים שקרו לנו או שעשינו ואין לנו את היכולת למחוק. ההתבוננויות של התלמידות הובילו אותנו גם לערוך השוואה בין שני השירים, ביחס לשאלת הזמן והמקום אך בעיקר ביחס לתכלית: הקיר שייפול אצל ברכט יפיל את חומת הכלא, לעומת אבידן שאצלו אין כל תועלת בנפילת הקיר, זהו "סתם" קיר.
העסיק אותנו היחס בין השירים. האם אבידן (שככל הנראה הכיר את השיר "כתובת בלתי מנוצחת" כי היה חבר בצעירותו בתנועה קומוניסטית בה השיר הוקרא) גנב מברכט? דיברנו על גניבה ספרותית, פלגיאט, לעומת הומאז'- מחווה.
בהנחה שאבידן הכיר את השיר, שאלנו האם הוא רומז עליו באופן מספיק ברור כך שזו יכולה להיחשב מחווה. כדוגמא למחווה נתנו של שירה של רונה קינן "אתה מתעורר" שבו יש איזכור לשירו של אבידן "הכתם נשאר על הקיר".
בזמן שנותר לנו עד סוף השיעור המשכנו בקריאה משותפת בסוס אחד נכנס לבר שהוא הרומן אותו בחרו התלמידות לשנה זו.
במגמת הפילוסופיה (ד"ר אדם ויילר גור אריה):
בשיעור הראשון עשינו חזרה עמוקה לקראת המבחן הצפוי לנו בשבוע הבא. רעננו את הזכרון שלנו בנוגע ל: אריסטו, דקארט, ההימור של פאסקאל, שוק של דעות (משל פילוסופי), מודלים של שוויון, יחס לבעלי-חיים.
בחלקו האחרון של המפגש הצגנו ניסוי מחשבה שמעלה את השאלה בנוגע ליחס בין תכלית ובין משמעות - האם התכלית של האדם (בהנחה שיש כזה דבר בכלל) בהכרח מעניקה לו משמעות?
Comments