במגמת הספרות
בכיתה יב' ד"ר מירב מידן:
המפגש בזום מצריך גם זמן של חברותא וקשר. אתמול זה היה העיקר. שוחחנו על תוכניות לסוף יב' , אח"כ היה מפגש חברתי של בית החינוך.
בין לבין קראנו את סיפרה של אשת ר' עקיבא. הריחוק מהשפה המדרשית עדיין מפתיע אותי. הספקנו לראות בה בעיקר את דמות הגיבורה. אחרי חנוכה נמשיך גם למורכבות...
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה יא' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
נפגשנו אתמול לשיעור אחרון לפני חופשת חנוכה. התכנון היה להמשיך את התרגיל משבוע שעבר כתיבה יצירתית בעקבות השיר 'מדעי ההתנהגות', אך כיוון שהשיעור קוצר עקב הדלקת נרות במתכונת בית חינוכית מלאה החלטנו להתחיל מהחלק השני - קריאה בקטע מתוך 'על אמת ושקר במובן החוץ מוסרי' . בחרתי בפסקה שמתכתבת מצד אחד עם השיר (הגדרה מושגים), ומצד שני עם תורת האידאות (ביקורת של ניטשה עליה).
קראנו את הפסקה ביחד וביקשנו מהתלמידות להגיב עליה בכתב: משהו אחד שנגע בהן במיוחד או העלה בהן אסוציאציה למשהו אחר, ומשהו שהן לא הבינו בטקסט. בעקבות הנקודות שלהן פיתחנו את הדיון בכיתה, שהיה מרתק כרגיל, על הקשר שבין גבולות השפה וגבולות החשיבה, על המטפיזיקה של השפה, ועל פעולה הכפולה שלה בהנגשת המציאות מצד אחד, והרחקתה מצד שני. ואז המחוג הראה שש וזה היה האות לסיום השיעור ומעבר להדלקת הנרות. חג שמח!
בכיתה י' של אלעד נבו ואליעזר בקלש:
חזרנו הישר אל הנקודה שבה עצרנו בפעם שעברה – לשמוע את הניתוח של שתי הקבוצות למשלים של אפלטון על ניהול המדינה. פתחנו עם משל הרועה, ותהינו על מרכיבי המשל. מהם היחסים בין האזרח למדינה על פי משל הרועה? האם אנחנו מחפשים מנהיג שיהיה כמו רועה? ואם כן, אז מה זה אומר עלינו האזרחים-כבשים?
מכאן עברנו למשל הספינה, וניסינו להתבונן במרכיבים השונים של המשל ומה הם מסמלים – בעל הספינה (המנהיג? העם?), המלחים, הספינה, יין ותחבולות (רטוריקה? פופוליזם? שוחד?), זה שיש בידו לסייע וזה שאין בידו לסייע. קראנו את ההבחנה שעושה אפלטון בין קברניט אמיתי למזויף – שליטה באומנות ההנהגה. השווינו בין שני המשלים והתלמידים הציעו יפה שמדובר במשל שמדבר על שלטון מלוכני/דיקטטורי (משל הרועה) לעומת שלטון דמוקרטי. מתוך כך דיברנו קצת על התפקוד של המשלים בתוך ההסבר הפילוסופי, וכיצד כל משל מציג דינמיקת יחסים שונה – משל הקברניט הרבה יותר מורכב ומרובה פרטים. ובעצם, גם הדמוקרטיה כך.
לסיום, חזרנו לדיון הכללי על שאלת מהו הצדק, דרך משל האותיות הקטנות והגדולות, שהיה טיזר להמשך הלימוד בפעם הבאה.
ומכאן, הרגע הגדול הגיע – מליאת בית חינוך תל חי ראשונה לשנה. היה משמח ומאיר.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אבוקרט :
השבוע, מעבר להודעות הרגילות שאני רגילה להשאיר למי שלא נכנסו לשיעורים, הקלטתי הודעות אישיות, חופרות ונחושות, שלא משאירות מקום להתפזרות ולהתאדות לכל מי שעדיין לא נכנסים לשיעורים באופן סדיר או בכלל מאז תחילת המלחמה. אמרתי שאני מבינה את הקושי ונמצאת בו בעצמי, אבל מצאתי שהדרשות לתפקד בסוף עזרה לי ולא ההפך. וחוץ מזה, על אף כל מה שקורה, יש בגרות ושמתחילים דקארט וזהו די. כל מי שענו לי "כן... סליחה , אשתדל באמת ... עברתי תקופה קשה..." קיבל.ה הודעה חוזרת של "בטח בטח מבינה, גם אני פליטה בארצי, ולוקח לי רבע שעה לאיית את השם שלי, חוסר ריכוז.. כולנו בתקופה מאוד קשה, אבל זהו. לא להשתדל. להכנס חד משמעית. כנסי לזום מצפה לראותך פשוט כנסי ותבואי מרוכזת. בלי קשר, לצד זה לכל עניין וקושי תמיד תפני אלי אני כאן בשבילך." זה עבד. נפגשנו בנוכחות כמעט מלאה! חוץ משני שהיא תמיד נוכחת אבל היתה בנסיעה שלא תלויה בה, כולןם נכחו.
ברכתי את השבות מן הגלות התודעתית, ועשיתי רגע סדר כרונולוגי ושזרתי חוט מיוון העתיקה לימי הביניים, לתקופה המודרנית שמתחילה עכשיו והדגשתי שמה שלמדנו על ניטשה יבוא רק אחר כך כפוסט מודרנה. למדנו הקדמה קצרה על דקרט המתמטיקאי והמדען וכמובן את הנרטיב החשוב על כך שהוא מת בגלל שדרשו ממנו לקום מוקדם. נתתי להןם תרגיל ובקשתי שיכתבו דבר אחד שלמדו מההורים/מורים שלהןם והתברר כלא נכון ואחד שהוא בטוח נכון. לאחר התרגיל הקראנו את כל מה שלמדנו והתברר כנכון, ואחר כך את כל מה שהתברר כאשליה. הייתי רוצה בדיון כיתתי לפתח את זה לכל כך הרבה מקומות אך התקדמנו משם להקריא את דקרט, מכיוון שזום, בגלל שמלחמה ועוד יותר כי השיעור עוד מעט יסתיים ויהפוך לפגישת חנוכה של בית החינוך ולחופשה.
התחלנו להקריא קריאה צמודה את ההיגיון הראשון, דקארט גילה שחלק מהדברים שאמרו לו לא נכונים, ועל כן כל דבר שנבנה על דברים אלו כיסודות עורער. הוא בוחר לעשות מדע המושתת על יסודות מוצקים וודאיים במאת האחוזים ולא פחות, ולהעיף כל עקרון או יסוד הכרה שניתן להטיל בו ספק ולו קל שבקלים. לכן, הקראנו, שהוא מסלק את אפשרות הלמידה מאחרים ככלי ידיעה מהימן. המשכנו לקרוא על הטלת הספק בחושים. סיכמנו ועיבדנו את מגבלות החושים. ונגמר השיעור. אמן שיהיה חג של אור, או אור בחג.
Comments