שבוע 28 . עוד אחד ודי ☹:
יום פתוח למועמדים לתשפ"ד
במגמת הספרות
בכיתה יב' של אילה ליבנה:
אתמול היה יום גדוש. תחילה נפגשנו בהרכב הכיתתי שלנו, לכתיבת וחלוקת תעודות הערכה זו לזו. כל תלמידה כתבה לכל האחרות ואז ערכנו טקס משעשע. היה מחמם לב.
לאחר מכן איילה ואני יצאנו לפגוש את הורי, תלמידות ותלמידי כיתות ט' שבאו ליום הפתוח. ביחד עם יעל א. קראנו שני טקסטים, אחד ספרותי ואחד פילוסופי והדגמנו איך השילוב של שניהם גם מרחיב וגם מעמיק את הדיון. ההורים השתתפו יפה :)
איילה סיפרה על חוויותיה בשלוש השנים האחרונות והיה משמח לשמוע שכשהיא מדברת בכנות היא בעצם עושה את השיווק הכי טוב.
לאחר מכן חזרנו לכיתתנו, אספנו אלינו את תלמידיה של מירב שלא היתה אתמול וביחד עשינו שיעור כתיבה יוצרת על אהבה. הנושא כמובן היה מאוד רלוונטי עבור התלמידות והופתעתי מהנכונות שלהן לשתף, אפילו שהיינו בהרכב משולב.
שבוע הבא ניפגש למפגש האחרון שלנו...
בכיתה י' המשולבת של סיון קיפניס ואלעד נבו:
שיעור בהרכב חסר, חצי מהתלמידות בהצגות סיום, אלעד בירושלים והעבודה מרובה. פתחנו בחזרה על קאנט והנוסח הראשון של הצו הקטגורי, ומשם המשכנו ללמוד את שאר הגירסאות. ההרכב המצומצם אפשר גם למי שבדרך כלל משתתפות פחות, להבריק והיה כיף גדול לשמוע אותן. ביססנו את הקשר שבין המוסר לתבונה אצל קאנט, ובעיקר ניסינו להבין את ה'טוויסט' של קאנט, שלמרות התביעה לציית לחוק המוסרי לא מדובר בכפיה חיצונית אלא בחקיקה עצמית אוטונומית. דיברנו על צורות שונות של הטרונומיה (חקיקה מבחוץ), בין אם בצורת כניעה לדחפים ונטיות והן בצורה של דת, דעת קהל, או כל סמכות חיצונית אחרת. דיברנו על האוניברסליות של המוסר הקנטאיני ועל ההפשטה הגמורה מכל יסוד פרסונלי.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אשד סילבר:
שני השיעורים האחרונים הוקדשו להצגות של התלמידות את העבודות שלהן. כל תלמיד ותלמידה הציגו את העבודה הכתובה שלהם בכיתה במשך 10-15 דקות בצורות מגוונות. חלקן הציגו בדיבור חופשי, בעזרת מצגת או בשילוב של פעילות של הכיתה. ההצגות היו נהדרות. נושאי העבודות מעניינות והתלמידות הציגו אותן בצורה מעניינת וברורה. בין הנושאים שהציגו התלמידות היו בדידות והתבודדות, אהבה, איזון, מודל היופי, תיאוריות מדעיות ועוד.
היה מרגש לראות את התגובות של התלמידות להצגות של חברות שלהן. הן שאלו שאלות מעניינות, הציגו קשרים לנושאים אחרים עליהם דיברנו, פירגנו ושמחו יחד. האווירה בכיתה היתה מעולה ומלמדת.
בכיתה יא' של יעל אבוקרט:
בשיעור הראשון הכיתה הקשיבה לאליעזר שהעביר שיעור ניסיון על בודהיזם, ומיד לאחר מכן, נותרה לנו רבע שעה יחד לפני שאצא ליום הפתוח. ברבע השעה הזו נתתי להן הקדמה קצרה ביותר על פילוסופיה הלניסטית, ועל הפילוסופיה הסטואית בפרט, כפילוסופיה שאינה מהווה תכלית בפני עצמה אלא אמצעי להשגת החיים הטובים, במקרה של הסטואה- שלווה. השלווה הסטואית דורשת עבודה מוקפדת ותרגול, שיבוא בעקבות גישה תבונית חכמה.
יצאתי מהכיתה ונתתי להן תרגיל לחצי השעה בה אעדר, לקרוא את כל כתבי אפיקטטוס בסוף המקראה בתשומת לב, באיטיות ובהקשבה. אחר כך שיבחרו קטע אחד שנוגע בהן, שחושבות שהוא נכון, ועליו שיכתבו כחצי עמוד דוגמא שמראה מצב בו האמירה של אפיקטטוס באה לידי ביטוי או צודקת או משתלמת.
אחרי ההפסקה עוד קצת עיבדתי את הפילוסופיה הסטואית, ובעיקר התחילו להקריא. כל אחת את הקטע שבחרה, ואז את מה שכתבה. לא הספקנו את הכל אבל דנו תוך כדי, וחידדנו את הנקודות שעלו. לא המציאות היא שמביאה לנו סבל אלא הפרשנות שלנו אותה, והיחס שלנו אליה. אל לנו להתעצבן על מה שאין לנו שליטה, עלינו לקבל את מה שאין לנו שליטה עליו ולו בגלל שאין לנו מה לעשות בנדון גם אם לא נקבל את זה אז עדיף לא להיות מתוסכלים. הדגמנו על המוסיקה הרועשת שהפריעה לנו במהלך שני השיעורים. הסטואים יאמרו: נסו לעשות מה שאתם יכולים, תחיו ותפעלו בעולם, אבל היו שווי נפש כלפי התוצאות יהיו מה שיהיו. הלכתי לבקש שינמיכו את המוסיקה, אך זה לא עזר, ומכאן, אני יכולה להתעצבן אין קץ ולאבד ריכוז כי כל מה שאתעסק בו הוא ב"עוול" שגורמים לי, או לנסות להתרכז, ובעיקר להשתדל לא להתרגז כי זה לא ישנה את המצב והכעס יצבע בסבל את הזמן שאני מבלה עכשיו בשיעור. מה שאין לנו שליטה עליו, נעבוד על היחס השליו אליו ננסה לקבל אותו כפי שהוא. הדגמנו בהמשך על מכות, שאלתי אותן איזה סוג מכה הכי מעצבן, הן התחילו לשתף ברינה ובשמחה זכרונות: מנקה את המקרר ודופקת את הראש בזוית של דלת המקפיא, זרת ברגל השולחן, שחר הזכירה את הפצע הארור בלשון (שכיכב באובססיה בשיעורים קודמים) וכולי וכולי.. הסטואים אומרים שיש כאב פיסי, הוא תחושה לא נעימה, אך הסבל הגדול והמיותר שיש לנו עליו שליטה הוא השיפוט, הרחמים העצמיים, הכעס העצום, וזה שאנו מייחסים ערך טוב ורע לסיטואציות.
שאלתי את ליאור איך הגיבה כשדפקה את הראש במקפיא. היא אמרה שצעקה " סססאמק העולם, נמאס לי מהחיים האלה, איזה מזל רע" ואמרתי שזה מאוד אנושי לחוש את כל זה, אך הסטואים רוצים שלא נוסיף סבל ומיאוס מהחיים בגלל כמות מסוימת של כאב פיזי, אלא נשאר במידת התחושה הפיסית הלא נעימה, ומשם נתקדם, ללא שיפוטים על גורלנו המר וכולי. לא קל לעבוד על זה, אך זו המטרה. הדגמתי שכשתרגלתי סטואה לפני 20 שנה, אז פעמיים גנבו לי את המצבר של הקטנוע. בפעם הראשונה כל כך התרגזתי, וקללתי בלבי את מי שעשה זאת, הייתי מתוסכלת עסוקה ברגשות נקם, לא תכננתי נקמה אך בליבי חשתי רצון כזה וכעס גדול. בפעם השנייה אחרי כמה חודשים של תרגול סטואי, שוב גנבו לי את המצבר, והגבתי אחרת, גם בתחושה. פשוט הבנתי שזה מצב העניינים בעולם, ועכשיו אני אותו אדם ללא מצבר. לא נוח, הלכתי חצי שנה ברגל כי לא היה לי כסף לתקן את זה, אך לא היה כעס בליבי, הבנתי שהאדם שעשה זאת, לא חי מספיק בתבונה, בהבנה ובחיים טובים, ומצבי הפיסי והנפשי טוב משלו, איחלתי לו בליבי התפתחות בריאה בחיים. איזה טוב זה שאם כבר חוטפים, ממשיכים ולא נפגעים עוד יותר משיפוטים שלנו יש שליטה עליהם. זה אפשרי לחיות כך.
וכך דנו בכל מיני מצבים ובנטייה שלנו להעמיס סבל מיותר על כמות כאב שהיא טבעית, מתבקשת ולא נעימה. סיכמנו שזה כיף לחיות בכיף ובנוחות, בעושר, אך עלינו לא להתנות את שלוותנו באי נעימויות, במצבים לא נוחים. זו עבודה רצינית, והשלווה הסטואית, דורשת גם מעים אדישות שנראית לנו מוגזמת, גם לתלמידות וגם לי, למשל לא לבכות כלל על מישהו שמת או נפרד מאיתנו. אבל בסופו של דבר שווה לנו לשאוף כמו בכל פילוסופיה, לשמונים אחוז. אמרתי שאשלח להם בחופש כל כמה זמן קטעים סטואים ונתרגל יחד. שבת שלום ושלווה.
Comments