שבוע הלימודים ה 16 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי חלף עבר לו בחמישי האחרון ולמרות הסערה שהשתוללה בחוץ הרוח לא נפלה בין קירות הכיתות:
במגמת הספרות (ד"ר טליה לוי):
"בוקר וערב עולה קריאת הגובלינים: 'צאו וקנו מפירותנו, צאו וקנו, צאו וקנו'". בשורות האלה נפתח מפגשנו, שהוקדש הפעם לפואמה "שוק הגובלינים" של המשוררת האנגליה כריסטינה רוזטי.
הספר שוק הגובלינים שיצא לראשונה בעברית ממש לפני מספר חודשים בתרגומה של גילי בר הלל איפשר לנו לערוך היכרות עם היצירה. קראנו את השיר הארוך בן 500 השורות בסבב, בקול רם, והתוודענו לאחיות הצעירות לורה וליזי שיורדות לנחל לשאוב מים ובדרך שומעות את קריאתם של הגובלינים, אותם יצורים מרושעים המופיעים כאן בדמות חיות ומנסים לפתות אותן לאכול מפירותיהם המכושפים. עקבנו אחרי לורה שלמרות האזהרות החוזרות של אחותה מתפתה לאכול מהפירות ונופלת קורבן לקללת הגובלינים, ואחר ליזי שנחלצת לעזרתה ובהקרבה עצמית מצילה אותה ומחזירה לה מחדש את נעוריה.
במהלך הקריאה ואחריה צברנו שאלות רבות: האם זה ספר ילדים, או שממש לא? למה הפירות אסורים ומה החטא הגדול שבאכילתם, שמצריך עונש? איך זה שלורה אחרי שאכלה מהפירות נעשית חירשת לקריאותיהם של הגובלינים ואחותה ליזי ממשיכה לשמוע אותם? בנות כמה הן לורה וליזי, האם ילדות או שכבר נערות? מיהם אותם הגובלינים הרוכלים ומה הם מייצגים, האם הפתיינות שלהם היא מינית? שיווקית? גם וגם?
בעקבות השאלות התחלקו התלמידות לשלוש קבוצות וכל קבוצה החלה בעבודת חקר לפי הנושאים הבאים: הביוגרפיה של כריסטינה רוזטי, כולל הרקע הדתי והאמנותי שבו צמחה; ייצוגי הגובלינים בפואמה; הייצוגים הוויזואליים להם זכתה היצירה לאורך השנים. בשבוע הבא בעקבות ההצגה של הקבוצות נעמיק בהבנת היצירה שפתוחה לפרשנויות כה רבות, בינהן דתית-מוסרנית, אנטי-מסחרית, פמיניסטית.
במגמת הפילוסופיה (ד"ר אדם ויילר גור אריה):
לא מעט דברים התרחשו אמש בכיתה שלנו - המשכנו את הדיון ברעיונות שונים של אריסטו בנוגע לדרכים שמובילות ל'שביל הזהב' - בהקשר זה קראנו קטע משיר של חליל ג'ובראן שמציג גישה מנוגדת לזו של אריסטו בנוגע ליחס בין החשקים והתבונה.
המשכנו את הדיון בהימור של פאסקאל: קראנו קטע של מרקוס אורליוס שמעמיד את האל כמי שאמור להיות מחוייב למוסר ולא לאמונה בו (באל). כמו כן נגענו בשלושה הבדלים בין פאסקאל לבין ווליאם ג'ימס בהקשר להימור.ולבסוף צפינו יחדיו בסרט האנימציה 'הרנסאנס השני' מתוך האסופה שנקראת 'אנימטריקס'.
Comments