שבוע שביעי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי
בכיתה י' של מירב מידן וירון אלון:
פתחנו הפעם בשיעור פילוסופיה. לאחר העיסוק בשבוע שעבר בשאלות מוסריות התחלנו לעסוק בשאלות כגון כיצד אנו קובעים בכלל מהו טוב ומהו רע ובעיקר בשאלה המטא מוסרית האם יש אמיתות מוסריות אובייקטיביות או בקיצור האם המוסר אמיתי. לאחר דיון בשאלה הבהרתי את מרחב התשובות האפשריות והתחלנו לעסוק בתשובה אחת, שממבט ראשון קורצת ללא מעט נערים בני גילם – רלטיביזם מוסרי. נתתי להם דף עם ערכים או אמונות שונות כגון עבדות, מילת נשים ועוד ושאלתי האם לדעתם הם יחסיים (לא במובן התיאורי) או לא ומדוע. התפתח דיון ער ומעניין סביב ערכים אלה והייתה הסכמה די כללית שלפחות במבט ראשון ערכים אלה אינם יחסיים. לאחר מכן התחלנו בכל זאת לנסות ולהעלות טיעונים לטובת השקפה זו. הצגתי להם אפשרות אחת לתמוך בעמדה זו – דרך רלטיביזם גלובלי. הסברתי מה הכוונה ברלטיביזם כזה, התפתח דיון ואז הצגתי להם (דרך קטע קצר מהתאיטטוס) מדוע אין הוא כלל עומד בפני הביקורת ולכן מדוע אין זו דרך טובה נאמר כך לתמוך ברלטיביזם מוסרי. נמשיך בדיון המעניין הזה בשבוע הבא.
בשיעור השני התחלנו בכתיבה.
כמה דקות עם מתנעי כתיבה שהם: בנים יותר טובים ב.. בנות יותר טובות ב... (כמובן עם ההסתייגויות המתחייבות) הם הקריאו והיו הברקות.
בהמשך קראנו בסיפור "חבר מושבעות כמותה" של גלספל, אולי זו השעה והעייפות אולי גודל הקבוצה אבל זמן שעת קריאה היה לא פשוט ועצרנו הרבה להסברים והצגת הדמויות.
נתתי להמשך קריאה בבית בתקוה שנוכל להמשיך למוטיבים ודמויות בשיעור הבא
בכיתה יא' של אלעד נבו ואליעזר בקליש
ממשיכים במשל המערה בשיא הלהט. אליעזר חזר על הרעיונות מהשיעור שעבר והמשכנו לצלול אל המשל. אליעזר הציג את סולם המציאות שהמשל מציג, מהנמוך לגבוה – מהצללים אל השמש. לאחר מכן הכיתה חולקה לשתי קבוצות – מטאפיסיקה ואפיסטימולוגיה. כל קבוצה הייתה צריכה לנתח את המשל דרך ארבע שאלות שונות שקיבלו, כל קבוצה בהתאם לנושא שלה. קבוצת המטפיזיקה נשאלה ממה מורכב עולם לפי משל המערה? האם כל המרכיבים שלו קיימים באותה מידה? האם ישנם דברים אמיתיים יותר ואמיתיים פחות? וקבוצת האפיסטמולוגיה נשאלה מה יודע האדם? מה יכול האדם לדעת? באיזה אופן יכול האדם להגיע לכדי ידיעה? האם האדם יכול לדעת את האמת? התלמידים נשלחו לדיונים מופשטים עקרוניים עם הרבה תובנות מעניינות. בדיון בכיתה טלי המטאפיסית הציעה תשובה לשאלה האם כל המרכיבים קיימים באותה מידה וטענה שלא, כיוון שהבית הוא ממשי יותר מהצל, היות והצל תלוי בבית ולא מתקיים בחושך, למשל. במפגש הבא נמשיך ונצלול אל תורת האידיאות.
בחלק הספרותי חזרנו על "ג'וני פאניקה ותנ"ך החלומות" של סילביה פלאת. הזכרנו נקודות שעלו מהקריאה בשבוע שעבר וביקשתי מהתלמידים לשאול שאלות שעולות מתוך מה שקראנו עד כה, וגם להציע לאן יכול ללכת הסיפור, מה יכול לקרות בהמשך. המשכנו בקריאה והתעכבנו על כל פיסקה, חיברנו נקודות בין אלמנטים שונים בכתיבה. הבחנו שהמקום בו המספרת עובדת היא מחלקת מיון פסיכיאטרי, טלי תהתה אם יש לה בית בכלל, אלון הבחין שלא רק שהמספרת שקועה בעולם של חלומות, ועלמא הציעה סוף מעניין לסיפור – אולי המספרת בכלל מאושפזת במחלקה ולא עובדת שם. האם עלמא צודקת? נגלה בשבוע הבא.
לסיום המפגש תרגיל כתיבה. התלמידים חזרו אל החלומות שהם כתבו בשבוע שעבר והתבקשו לכתוב סיפור שהחלום קשור אליו – דמות שחולמת את החלום, לספר את הדמות שמופיעה בחלום או כל קשר אחר לחלום משבוע שעבר. נקרא את התוצאות בשבוע הבא.
בכיתה יב' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
הפעם לצערנו סיוון היתה חולה וכולנו התגעגענו אליה מאוד!
אז השיעור היה מלא בכל טוב ספרותי.
דיברנו על ז'אנר הרומן הגרפי. הבאתי להם סצינה מתוך "קרוב רחוק" של רותו מודן, ללא בועות הטקסט. התלמידים התבקשו למלא את הדיאלוג החסר תוך התבוננות על הבעות הפנים ושפת הגוף של הדמויות המצוירות, לשים לב לדקויות. זה עבד חלקית... מסתבר שזה מאוד מאתגר להיכנס לסצנה באמצע. קראנו את היצירות החדשות שבראו התרחשות שונה למדי מזו המקורית.
בחלק השני עסקנו באהבה. התלמידות קיבלו סיפור קצר ונפלא של קפקא שחלקים ממנו חסרים והתבקשו למלא אותו. האופן שבו הם מילאו סיפר משהו על הגישה שלהם לאהבה והתפתחה שיחה מעמיקה מאוד על חוסר ביטחון, חשש מדחייה, אמון, אומץ וספקות.
לאחר מכן קראנו ביחד שיר של אווה קילפי שגם בו היה חסר משפט, והאופן שבו ממלאים אותו מכריע לכאן או לכאן. דיברנו על היכולת להפקיד את הלב אצל מישהו אחר, על הסיכון וגם על מה קורה אחרי שמתגברים על הקושי שבהתחלה ונכנסים לקשר (ממשיכים לעבוד קשה).
לבסוף קראנו שיר של ג'לאל א-דין רומי שאיפשר לפחות 5 קריאות שונות והתלמידים מאוד נהנו לדרוש בו.
מילות מפתח :
Comments