מכללת תל-חי 11.05.2026

שבוע 25 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. 

בכיתה י' סיון קיפניס ואילה ליבנה

כל שבוע - מקום אחר. והפעם - כתה ב' בבית הספר וילקומיץ' בראש פינה. התכנסנו בשמחה ובמשבים קיציים הישר לשיחת איפוס קצרה של סיון ושלי. אחרי שבפעם הקודמת הרגשנו ששמחת המפגש והחברה גוברים על שמחת הלימוד, הפעם הבהרנו מתי נוכל ליישם כל אחד מהדברים באופן המיטיבי :) גם ללמוד, וגם לדבר מלא!

שאלתי - האם עדיף לראות את העולם כפי שהוא או כפי שהיינו רוצים שיהיה? או, איך עדיף לחיות - במציאות או בדמיון? מה ההבדל בין לחיות בדמיון לבין לקבל מידע דרך פילטרים במסכים? השיחה קיבלה כל מיני פיתולים משונים אבל התהלכה על הרצף שבין מציאות לדמיון. ואיך כל זה קשור אלינו?

דון קיחוטה כמובן! אחרי שקישרנו את הנושא אל הדמות שהכרנו שבוע שעבר אחת התלמידות שאלה אם לספר יש סוף טוב. שאלתי - מה זה סוף טוב עבור דון קיחוטה? חלקן אמרו שהתפכחות וחזרה למציאות, חלקן אמרו שהמשך החיים באשליה, והאופטימיים במיוחד קיוו שהמציאות תתיישר עם הפנטזיה - שדון קיחוטה יוסמך כאביר, אהובתו תתמסר לו והוא יוכר ויתפרסם בכל העולם (החלק האחרון אכן התממש). בינתיים השארנו את הסוף פתוח.

קראנו את פרק ב', קריאה צמודה ואיטית מאוד, נכנסנו עם דון קיחוטה לטירה/פונדק, פגשנו איתו את עלמות החן/זונות, טעמנו איתו מעדנים/אוכל כפרי פשוט וכל הזמן תהינו על פשר הכניסה הזאת אל מציאות מדומיינת כל כך מוחשית.

בחלק השני של השיעור סיון ערכה חזרה קצרה על אריסטו מהשבוע שעבר, הטוען כי הדרך הטובה ביותר ל'טוב העליון' עוברת דרך המדינה. כדי להיכנס לצורת המחשבה הזו חילקנו את הכתה לקבוצות, אשר כל אחת מהן התבקשה לחשוב מהו הערך העליון המכוון את המדינה המדומיינת שלהם, ומתוך כך לגזור חוקים, לפתור קונפליקטים, לתאר איך נראה סדר יום של נער/ה במדינה כזאת ועוד. בקבוצה שאני עבדתי איתה נתקענו כבר בשאלה הראשונה - כל ערך שחשבנו עליו מיד הוביל אותנו אל עבר קטסטרופה אחרת וכך לא הצלחנו להתמקד.

בסופו של דבר פתרנו זאת על ידי בחירה בצדק והגדרנו אותו - כטוב ביותר עבור מירב האנשים (וכמובן שגם עם החלטה זו המשכנו להסתבך). כשנאספה כל הכתה שמענו על המדינות החדשות שנולדו - מדינת ההגשמה העצמית שדוגלת בתמריצים להתקדמות ולא נותנת לאזרחותיה מנוחה ומדינת פאשימיניזמ-לנד שמתייחסת באופן שוויוני לגברים ולנשים (כך שכולם חסרי ערך וסרים למרות השליט/ה). שבוע הבא נשמע מה יש לאריסטו לומר על כך.

בכיתה יא' מירב מידן ואורי מרגלית

אחרי ההתרגשות במפגש המחודש וההתארגנות במקום החדש, לאט לאט מתוך שיחת 'מה נשמע?' קלילה צפו מתוך התלמידים שאלות שביקשו חשיבה מעמיקה. בלי להכניס סדר ולומר שהתחיל השיעור המשכנו לשוחח, תוך שאני מבקש במהלך הדיון להסתכל על הנושאים שעלו מתוך נקודת המבט של קאנט והצווים הקטגוריים ונקודת המבט התועלתנית שהתחלנו לגעת בה בשיעורים האחרונים. שמחנו שמיעוט התלמידים אפשר את הבטחון לנהל דיון, לשאול שאלות שמעסיקות את התלמידים ולשמוע דעתם.

הדיון הער נמשך שעה שלמה וכדי שבכל זאת אוכל להכיר לתלמידים שעשו את המאמץ (יום לפני בגרות במתמטיקה) משהו חדש ומרתק. הצגתי להם את moral machine ואמרתי שכל אחד יכול להשתתף במחקר מדעי שמבקש את חוכמת ההמונים ומציג לאנשים שונים ברחבי העולם וריאציות שונות של 'דילמת הקרונית' כדי להבין יותר טוב את העקרונות של אנשים שונים. היבט זה רלוונטי ביותר לימינו עם כניסתם של מכוניות אוטונומיות שהאלגוריתם שלהם יאלץ לקבל החלטות.

לאחר ההפסקה שאלתי אם ירצו להמשיך בסיפור האף או סדנת כתיבת הייקו, (תכננתי את שניהם) והם בחרו בכתיבה. קראנו שירים של באשו והסברנו את הרקע לכתיבה, התייחסנו לפשטות ולטבע. דיברנו על טיבו של "עולם הטל".

בהתחלה הם התנגדו להתייחס להייקו כאל שירה: מה זה עושה, למה זה משמש, כשקראנו מהספר "יום השנה לסלט", שירי הייקו של מורה יפנית בטוריו שכתבה על חייה בעיר הגדולה בזמננו, הם יותר התחברו. השירה הזו אמנם לא משמרת חוקיות של טבע ועונה כמו ההיקו המסורתי אבל היא נענית לתחושת הרגע החולף ולהבנה שאין היררכיה וחשיבות בטבע ובטבע האדם: זה מה שיש עכשיו.

היות שהנושא ששל המאוורר הוא "שם/ שם פרטי", (תלמידה לשעבר שעורכת את החוברת הציגה אותה והזמינה לכתוב) בחרנו בזה כנושא שלנו לכתיבה. הם כתבו הייקו על לחיות עם שם של בת, על ירושת שמות, על כפילויות של שמות. יצא מוצלח ויצירתי.

בכיתה יב' של אליעזר בקליש ואלעד נבו

     נפגשנו אמש להמשיך את ההתארגנות לקראת הבגרות הקרבה. אנו, המרכז הצפוני, נמצאים בנדודים. הפעם, בית הספר היסודי בראש פינה. אבל שום דבר לא יעצור אותנו...

 התלמידים בהתרגשות ועם לא מעט חששות לקראת היום הגדול. חילקתי לתלמידים שאלות בגרות לתרגול: דיקארט, אפלטון וניטשה – מושגים של אמת. החברה מתנסים בכתיבה של תשובה, לא פשוט להם אבל זה מתחיל לקבל צורה. חלק מייצרים תשובות מעולות ואחרים מקבלים משוב לשיפור. יש לנו עוד שבועיים של התארגנות.

     במקביל, אלעד ממשיך לשייף, לסדר, לארגן ולקשור את הקצוות האחרונים במסות של התלמידים. גם כאן, ישנם תלמידים שכבר די סיימו את התהליך ואחרים שצריכים לתת עוד מאמץ אחרון. יש תחושה של סיום תהליך באוויר.

     ובתוך כל ההתארגנות והתרגול, פגשנו אלופה אולימפית...נעמה גדול, בוגרת דרך רוח, הגיעה לספר לתלמידים על 'המאוורר', על תהליך הכתיבה שלה וגם על החוויה שלה באולימפיאדה של הפילוסופיה ביוון. גאווה גדולה והשראה נהדרת לתלמידים. לסיום ביקשתי מהם לשלוח אלי את התשובות לשאלות התרגול שעבדנו איתן בכיתה. מקווה שבמהלך השבוע אקרא את כולן ואתן משוב. ממשיכים בשבוע הבא.