במגמת הספרות
בכיתה יב' ד"ר מירב מידן:
אתמול התחלנו להסתכל על הבגרות. עברנו על היצירות שנשארו לנו ללמוד (רומן וסרט) ודברנו על יצירות שדורשות חזרה (המחזה שנלמד בזום וכמה שירים).
המשכנו בפתרון שאלות לבגרות. ההתמודדות לבד הייתה לרגע מפחידה ומאיימת. "אני לא יודעת מה רוצים ממני".
לאחר פירוק השאלה והצגת החלוקות הסטריאוטיפיות המגדריות על הלוח התחלנו לעבוד.
הן כתבו ראשי פרקים וענו לפי הסיפור חבר מושבעות משלה/ השיר המריונטה והשיר העלמה.
במהלך השיעור שמעתי גם שהם כל כך נהנו מהשיעורים ואולי הבגרות לא חשובה כל כך. אנחנו בשיחה איך לא להפוך את הבגרות לחזות הכל ומצד שני להגיע מוכנים לבחינה. לא פשוט.
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה יא' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
שיעור משמח ומרומם היה לנו אתמול. כולם, חוץ מיובל החולה, הגיעו פיזית לספריה, כך שבפעם הראשונה השנה נפגשנו פגישה של ממש עם ינון. התחלנו ללמוד את ועל ניטשה. התחברתי אליו דווקא דרך המעשייה שנגה הביאה לנו בשבוע שעבר, כיוון שהיא עוסקת בשאלה איך נכון לחיות, ושאלות מוסריות הנוגעות לשקר והעמדת פנים נדחקו הצידה, או אפילו פועלות בשירות החיים הרצויים.
הקראתי לתלמידות שני הספדים שנכתבו בעיתונות בארץ ב1900 עם מותו של ניטשה (מתוך כתבה במעריב לרגל 120 שנה למותו). ההספדים כ"כ שונים זה מזה עד שנדמה שהם מתארים אנשים שונים לגמרי. דיברנו על כך ניטשה שלא הציג תורה שיטתית כמו אריסטו או דקארט, שפרשניו אינם מסכימים ביחס לנקודות מהותיות בחשיבתו. בקיצור,"כל אחד והניטשה שלו". כדי להמחיש את הנקודה הזאת, ולהתחיל לקבל מושג על כתיבתו ואופן חשיבתו פתחנו בקלפים. קלפי ניטשה. הכנתי קלפים עם אפוריזמים של ניטשה מתוך הספר 'אנושי, אנושי מדי'. בחרתי משפטים קצרים שעוסקים בתחומים שונים והדפסתי כקלף. כל תלמידה בחרה קלף והתבקשה להתמודד עם הכתוב בו (וגם כמובן לענות על השאלה למה הקלף בחר בה. מפתיע, אבל היו קלפים שהבחירה שלהם היתה מוצלחת במיוחד!). כך התוודענו אל הכתיבה הארסית משהו של ניטשה, להומור שבה, וגם לתפיסות מהותיות יותר כמו תפיסת האמת רבת הצדדים שלו (בניגוד לאמת אחת אבסולוטית, אוניברסלית ואובייקטיבית).
אחרי ההפסקה שילמנו חוב ישן לדבורה, שסוף סוף הביאה את הטקסט שהיא מצאה שמתחבר לפילוסופיה של דקארט. גם כאן מדובר היה במעשיה חסידית, הפעם על הטועים בדרך שכל ידיעתם מסתכמת בכך שזו אינה הדרך הנכונה, ובחיפוש מתמיד אחריה.
אח"כ המשכנו עם ניטשה. קראנו את המשל על שלושת התמורות של הרוח (הגמל, האריה והילד). הבקשה היתה לקרוא קריאה ספרותית כמה שניתן ללא ניסיון ללמוד את ניטשה מתוך המשל. אני חייבת להגיד שזה היה מאתגר מאוד בעיקר בגלל השפה, ובכל זאת נגענו בנושאים רבים וטובים כמו: עינויי הגוף למען התעלות הנפש, תוך בדיקה של מהות היחסים בין גוף לנפש עומדים בבסיס הרעיון הזה (מובן ששמו של דקארט עלה מיד). דיברנו על נושאים שעולים באופן עקיף יותר מהטקסט, כמו השאלה האם לכולנו יכולות שוות ומה שמבדיל ביכולת המימוש הוא הרצון והרצון בלבד. דיברנו על היחס לעבדים, ועל המוסר שמתיר עבדות או על העיוורון האנושי שמצד אחד מחזיק במוסר ומצד שני לא מחיל אותו על כל בני האדם. וכמובן, ואיך אפשר שלא, דיברנו על הנצרות, היהדות ואלוהים. הגיעה השעה שבע ואף אחד ואף אחת לא קמה ממקומה. בשבע וחמישה הבהרתי שהשיעור הסתיים, בשבע ורבע הצלחנו לקום ולפנות כל אחת ואחד לדרכו. אסכם בתקווה לעוד שיעורים רבים כמו זה של אתמול
בכיתה י' של אלעד נבו ואליעזר בקלש:
גם השבוע המשכנו לדון בתפיסת המוסר של מיל. התמקדנו השבוע באבחנה בין הנאה כמותית להנאה איכותית. שאלנו את השאלה כיצד ניתן להכריע בין הנאות: מה הופך הנאה מסוג אחד לטובה יותר מהנאה מסוג אחר? לצורך כך הצגנו אחת ליד השנייה את תפיסתו התועלתית של ג'רמי בנת'אם אל מול זו של מיל.
התעורר בכיתה דיון מעניין בנוגע לסוגי ההנאות ולערך שלהן. האם באמת אדם שהתנסה בהנאות רוחניות, מן הסוג הגבוה יותר יעדיף אותן תמיד על אלו הגשמיות? מה עדיף, ארוחה טובה עם חברים או חוויה מוסיקאלית? ומי אמר שהנאות הגוף פחותות מאלו של הרוח? (לפחות מיל חושב כך, התלמידים קצת פחות...) עלו שאלות לא פשוטות ולהן תשובות לא פשוטות.
לסיכום נושא זה, בחנו את הדרך להחליט על מעשה מוסרי אצל מיל ואצל בנת'אם. האם המעשה הנכון הוא תוצר של החלטה של "אלו שמבינים" כמו שטוען מיל או שמא הכרעה על פי קריטריונים כמותיים נתונים מראש כפי שטוען בנת'אם. הצגנו סיפור מקרה שהמחיש את הנושא, ובו זיהו התלמידים את 7 הקריטריונים של בנת'אם. המסקנה שהגענו אליה היא שבפילוסופיה, כמו בפילוסופיה, אין תשובה אחת ברורה וחד משמעית, מוסר הוא עניין מורכב.
בחלק הספרותי, אלעד הביא לנו סיפור אוטובוס נוסף. פגשנו דינמיקה נוספת בין נהג לנוסעים והכל בהקשר מוסרי: המסקנה היא שנהגי אוטובוס הם אנשים מורכבים (ממש כמו המוסר...) לסיכום הנושא, התלמידים קיבלו מטלת כתיבה שעוסקת בדינמיקה בין נהג ונוסע, שמענו מספר סיפורים שכתבו התלמידים ואפילו שיר אחד. היה מפגש מעניין ופורה.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אבוקרט :
את השיעור התחלנו עם שאלה שמאיה שאלה עבור עבודת הגמר שלה, "מה אריסטו היה חושב על מקרה בו..." וניצלתי את המענה לשאלה בכדי ליצור מעבר בין האתיקה של היוונים לתורת המוסר של המודרניים, והסברתי להן שזהו בדיוק סוג השאלות שעליו נעבוד היום וחלק מהמבחן יהיה ממש בסגנון זה, בו יש סיטואציה והן יתבקשו לענות עליה מפיהם של פילוסופים מגוונים. אז עניתי למאיה על השאלה וערכנו דיון קטן ביחד בעל פה. ואז נתתי להן את השאלה שהכנתי מראש באותו סגנון, ואמרתי שבמבחן יוכלו לענות על שאלות כאלה מתוך פילוסופים שיבחרו אבל היום נתרגל את מיל וקאנט. לאחר שניסיתי להוציא מהן זיכרון של התכנים משנה שעברה ולא הצלחתי, הזכרתי להן בעצמי מה זו דיאונטולוגיה ומהי תוצאתנו ותועלתנות. ריענון קצר והן יצאו לכתיבת תשובה. רק תלמידה אחת שלחה לי את התשובה, השאר לדעתי הלכו לאיבוד... לאחר מכן נפגשנו לענות יחד על התשובה בקושי רב ונגמר השיעור. מחכה למפגש הפרונטאלי. הזום הזה ... ועוד עם כיתת מפונים זה לא מפנק את הנפש... ואנחנו הפילוסופיות אוהבות נפש מהודקת ומפונקת, אם לא אנחנו אז מי? זו בעיה... אבל, התלמידה שכן שלחה לי תשובה היא כזו שמתקשה בכלל ובזום בפרט, ואני חוששת בשבועות האחרונים שתיעלם, ומתאמצת לשמור עליה שתיגש לבגרות, משאירה לה הודעות עידוד, שאני כאן, ונעבור זאת יחד... במשך השבוע ומה לא... והיא לא עונה לי אף פעם... כל המאמץ שלי נבלע בבור שחור, והנה היא נכנסה לשיעור! ואפילו היתה אמיצה לשלוח לי תשובה בטלפון וזה היה שווה הכל לשיעור זה.
Comments