תשעה שבועות של שכרון הרוח. מה אני אגיד לכם, רק שימשיך כך!
במגמת הספרות (ד"ר טליה לוי):
חזרנו לנרקיסוס היפה שהמתין לנו משך שבוע שלם על גדת המעין הצלול, מהופנט לדמותו המשתקפת במים. בהמשך להתמכרות שהביאה לגוויעתו, עסקנו בהפרעה הנרקיסיסטית על פי פרויד ובמתח שפרויד מציג בין שימור ה"אני" להחלפת האחר ולדחייתו. בהקשר הזה עלו תהיות רבות, איפה הגבול בין אהבה עצמית בריאה לכזאת שמפריעה למערכות יחסים אחרות? מתי תחושת החשיבות העצמית היא מוגזמת? איך מוגדר אדם שמאוהב בעצמו באופן קיצוני?
הסכמנו שאהבה עצמית זה בריא ושנרקסיזם קיים אצל כולנו, ולאחר הסייגים המתבקשים הבטחתי לבנות שאלון "בחן את עצמך" ששואף למקם את הנשאל על טווח של נרקסיזם. מהשאלון שאותו מילאנו בשיעור השני הסתבר שתלמידות כיתת הספרות לא רק שלא מתאפיינות באהבה עצמית מוגזמת אלא הן לוקות בצניעות-יתר; הרוב התמקמו הרבה מתחת לממוצע במדד הנרקסיזם.
אחרי הקריאה במיתוס התבוננו בדימויים ויזואליים בעקבותיו: "נרקיסוס" של קאראווג'ו, "מטמורפוזה של נרקיסוס" (דאלי) ו"נרקיסוס היפה" של אונורה דומייה. השווינו את המעיין הצלול דרכו מתבונן אובידיוס בבבואתו לראי "ינפתא" ובאנגלית erased (ובהיפוך אותיות: desire) מ"הארי פוטר וחדר הסודות", אותו ראי שמציג למתבוננים בו את משאלות לבם הכמוסות ושואב אותם לאיבוד השפיות ולגוויעה ברעב.
בחלק השני של השיעור קראנו את המיתוס על פיגמליון, האומן ש"נגעל מן הפשעים שהטבע העמיס על המין הנשי" (כך בתרגום שמעון בוזגלו) ועל-כן במקום לקחת אישה בשר ודם יוצר פסל אישה יפהפה משנהב ומתאהב בו.
ונוס מפיחה חיים בפסל (מקרה חריג של "שידרוג" ב"מטמורפוזות", שם היצורים שאינם אלים משנים צורה למצב נחות יותר), ופיגמליון זוכה באישה ענוגה ויפהיפיה. ניסינו לבחון את הסיפור בהיבטים של הדגשת כוחה של האמנות וכוחה המחייה של האהבה, ודיברנו על ההתנגשות עם הערכים שלנו היום: אישה נטולת אישיות ואופי משלה (למעט תכונה של ביישנות) שהיא יציר כפיו של הגבר ושעונה על צרכיו כפי שאישה "רגילה" לא היתה יכולה.
ההתאמה של המיתוס לתקופה המודרנית תתגלה לנו דרך המחזה "פיגמליון" של ברנרד שאו אותו התחלנו לקרוא יחד. נמשיך בשבוע הבא.
במגמת הפילוסופיה (ד"ר אדם ויילר גור אריה):
בחלק הראשון של השיעור התאמצנו מאוד לנסות להבין את הטענה של דיוויד יום ש'הסיבתיות היא בנו ולא בדברים' וכן את הבעייתיות שהטענה הזו יוצרת לטיעון הקוסמולוגי.
ובחלקו השני של הערב 'שלטו' המשלים – פתחנו עם משל 'השפנים והצפרדעים' וניסינו להבין מהו המסר שלו ומשם לסיום עברנו למשל על 'האב הבן והחמור'.
עוד על השילוב המרתק בין משל לבין פילוסופיה בשיעורים הקרובים. תבואו!.
Comments