מכללת תל-חי 16.03.2026

שבוע 20 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. 

בכיתה י' סיון קיפניס ואילה ליבנה

נפגשנו שוב בזום :( התחלנו את המפגש בכתיבה שמטרתה לשקף משהו מרוח התקופה, מהימים האלה, לשלב בין חוויות החיים האישיות לזמן ולמקום.

התרגיל האחרון בסשן היה לכתוב במילה אחת מה שלומך בצליל אחד או במילה אחת,

ואז עשינו סבב שהיו בו כל מיני צלילים ומילים שנעו על הרצף שבין סבבה לממש באסה.

לאחר מכן התחלקנו לחדרים וכל חדר קיבל טקסט מיומן אישי, של א.ד. גורדון, חנה סנש או אתי הילסום. התלמידים התבקשו לקרוא אותו ולענות על שאלות, חלקן שאלות הבנה, חלקן של פרשנות וניתוח וחלקן התבוננות אישית בעקבות הטקסט.

כשהתאספנו שוב כל אחת מהתלמידות התבקשה לכתוב בקובץ משותף משפט שנגע בה או סיקרן אותה והתקבל דף עם משפטים יפים ונבונים, כמעט שיר. היה הרבה יופי בדף הזה. עשינו סבב שכל אחד סיפר מה היה במילים האלה שנגע בו, משם התפתח שיח מעניין על כתיבה לתיעוד או כתרפויטיקה, יופי חיצוני לעומת יופי פנימי, מוסר, הזדקנות, התבגרות, ייאוש מהעולם ומבני אדם, על העצב...

אחרי ההפסקה סיפרנו בקצרה מי היה כל אחד מההוגים וכל קבוצה הציגה את הטקסט שהיא התמקדה בו וסיפרה על התשובות שהגיעו אליהן.

הם היו חלוקים לגבי הרבה מהתשובות ושוב דיברנו על הפערים בתפיסות, על הגשמה עצמית, על עשייה בעולם, על אפשרות לשנות את המציאות כבודדים.

לסיום וכדי להרים את מצב הערנות, עשינו "חדר בריחה" קצר על שלושת היומנים, והצלחנו לחלץ אותם מהכספת שהיו סגורים בה שנים רבות :)

בכיתה יא' מירב מידן ואורי מרגלית

נפגשנו לשיעור זום נוסף והפעם זכינו ללמוד שירה עם סיגל וגם עם עינת שהצטרפה לשיעור.

סיגל הביאה שיר של יאיר הורביץ (סיגלת לעצמך את תכונות הערב) , קראה אותו והזמינה את התלמידים לדבר עליו. אט אט נדבך אחר נדבר הם זיהו בשיר חוויה של אהבה (אולי תשוקה, דיברנו גם על ההבדל ביניהם) ושל אבדן. הם דיברו על פתיחת השיר "סגלת לעצמך את תכונות הערב..." האם היא (הדמות הנשית שבהמשך נזהה אותה כציפור עדינה "פרפרית") מוותרת על תכונותיה או לא.

דיברנו על מוטיב האור שמלווה את השיר מהאור השמש, החלון, למנורת התקרה והמנורה הפינתית. דיברנו על תנועת הפתיחה והסגירה שלתוכה נע השיר וסיגל הדגימה להם בקריאה שמושכת ומקצרת הברות כיצד בחירת המילים של הורביץ עושה בעצמה את הפעולה הזו. זה היה רגע של קשב עמוק ורגיש לשירה.

בהמשך קראנו עוד שיר מאותו קובץ (אולי היה זה אביך). התחלנו מתנועת כריכת הרוח סביב הצוואר: האם זה חבל חונק או צעיף עדין ומחמם ? גם כאן המעשה הלשוני מציג את שניהם אותיות עם מרחב הגייה אך בעיקר אותיות גרוניות וחותכות (בשלב זה התלמידים כבר הבינו את ההקשבה למילים וזיהו בעצמם את חיתוך האותיות את מרכזיותה של המילה "כרכו" בהקשר זה). בשיר זה האבדן כבר ניכר יותר מקודמו, העולם לכאורה פרוש לרווחה אבל יש גם נמיכות קומה ומשא מכביד.

סיגל הוסיפה בסוף את החסד והאמפתיה שיש בשירה שמדברת את עצמה דרך התבוננות בזולת – בציפור.

בשיעור השני הבאתי את "החלון הפונה אל הרחוב" של קפקא. (הבית אפשר לי בחירה ספונטנית גם כהמשך לחלון, גם כי אוהבים קפקא, גם כפתיחה לכתיבה מסאית). דיברנו על הבדידות, על החיים לבד. החלון שהציפור אולי נחבטה נחבטה בו בכניסתה לחדר מופיע כאן כחיבור לעולם. המבט מעלה-מטה, רעש הרחוב יסחפו את האדם הבודד ויובילוהו אפילו מבלי שיתכוון "אל ההרמוניה האנושית."

בהמשך, אחרי כתיבת רצף, הם נתבקשו לכתוב נושאים למסה. שמחתי לראות שהרוב כבר בחרו. התחלקנו לזוגות והם דיברו על השאלה מה הם רוצים/ מתכננים לכתיבה, מה יכול לעניין, מה השאלה שאלות שמעסיקות אותם וכולי. אחר כך עשינו זמן כתיבה בזום. הם כתבו פיסקת פתיחה. תוך כדי הם שלחו לי נושאים ושאלות ואני התכתבתי איתם בוואטס אפ בניסיון לדייק את השאלות שלהם. להפוך סימני קריאה לסימני שאלה, לבחון אם אנחנו מעוניינים בכתיבה על הפסיכולוגי? חברתי ? תיאולוגי? מה מוקד העניין שלהם.

בסיכומו של דבר מצאתי שזמן כתיבה מרוכז בזום הוא אפשרי ואפילו היה פורה לרובם.    

בכיתה יב' של אליעזר בקליש ואלעד נבו

את החלק הפילוסופי התחלנו בריענון מהשיעור הקודם. ניטשה מציע תפיסת אמת שונה ומעניינת, שונה מזו של אפלטון ושל דיקארט שפגשנו בשיעורים הקודמים. בשיעור הקודם חילקנו אותה ל3 אספקטים (חלוקה לצורך למידה): אמת 'רעה', שקר'טוב' או 'יעיל' ואמת 'טובה'. פתחנו בדיון בכל אחד מן האספקטים הללו וכיצד הם מתכתבים עם תפיסות האמת של אפלטון ודיקארט. מכאן ניגשנו לחלק הטקסטואלי. הפגשתי את התלמידים עם שני טקסטים של ניטשה מהאהובים עלי. הראשון, 'מעבר לטוב ולרוע', 4, מדבר על הערך של משפטים שקריים בחיינו (שקר 'טוב'). ניטשה מתייחס שם למתמטיקה, ללוגיקה, לשפה ככלים כוזבים אך הכרחיים לקיומם של חיים. איש העוצמה מבין את היותם כלים שימושיים בלבד. האדם החלש מתייחס אליהם כאמת (אמת 'רעה'). הטקסט השני שקראנו מ'כה אמר זרתטוסתרא', 'על לוחות ישנים וחדשים', פסקה 8. ניטשה לוקח אותנו לעולם של דימויים: החיים כנהר זורם, הגשרים היציבים על פני הנהר, הקרח המקפיא והמאבן את הכל ולבסוף, הרוח החמה המפשירה את הכל, כמו שור משתולל ששובר את הקרח. זו הנפש החזקה שלא מתבלבלת מהתדמית היציבה של החיים ולא מפחדת להביט בהם ככה, כפי שהם, סוערים וזורמים (האמת ה'טובה'). כיאה לניטשה, הדיון מעורר יצרים בכיתה, בלבול, אי הבנה ואפילו כעס. נראה לי שזה מה שניטשה רצה שיקרה...סיימנו בשאלה: לו היה ניטשה צריך להחליט האם לצאת מהמערה של אפלטון, האם היה בוחר לעשות זאת? התלמידים התבקשו לשלוח אלי את התשובות במהלך השבוע.

בחלק הספרותי של המפגש המשכנו להתקדם עם כתיבת המסות. אחרי שקראתי שתי מסות שנמצאות בשלבים מתקדמים קיימתי שיחות אישיות עם הכותבים ודיברנו על אפשרויות עריכה. סיכמנו שאשלח להם עד שבוע הבא הצעת עריכה ונדבר עליה. ישבתי גם עם כותבות אחרות ודיברנו על דרכים להמשיך לכתוב בהן. סיכמנו עם כולם שעד שבוע הבא לכל אחד תהיה גרסה ראשונית של המסה שהוא יכול לשתף אותי בה ונתחיל לעבוד עליה.