בכיתה יב' ד"ר מירב מידן:
בשיעור סיכמנו את "חבר מושבעות משלה", שמחתי לראות שאחרי ריענון הם זכרו את הנלמד.
קראו שירה: העלמה של אלתרמן, דיברנו על הפואטיקה של אלתרמן, על הצבעים בשיר וכמובן על מגדר.
לשאלה אם אלתרמן היה "פמיניסט", עניתי בזמר שלוש התשובות (אמא של תלמידה שהציצה הצטרפה לשירה, דברים שקורים רק בזום🙃).
דיברנו על המורכבות שבקריאת תרבותית בעדשה המגדרית.
קראנו את השיר אולי אינך יפה כל כך של לאה גולדברג. הם צפו בתכנית של 15 דק על הביוגרפיה של המשוררת. דיברנו על מבנה הסונט, על ההיפוך במבט הנשי ועל התאהבות...
סיימנו בהומור של המלחמה, ככה יצא, שחררתי ...
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה יא' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
מהו כיסא?
בשאלה זו פתחנו אתמול את השיעור. קיבלנו שלל תשובות וניסינו להצליב הגדרות. אתגרנו את השיח בעזרת מצגת יפהפייה שסיון הכינה בה הוצגו כיסאות שונים, על חלקם לא ניתן לשבת כלל, חלקם עשויים מחומרים מפתיעים, חלקם מאתגרים במראה יוצא דופן. האם אלו עדיין כיסאות?
חילקנו את הכתה לחדרים שם כל זוג הגדיר מהי מכונית ומהי אהבה. בסופו של דבר, כשהתכנסנו יחדיו לא חיפשנו את ההגדרות שמצאו אלא דנו בעצם הניסיון להגדיר משהו. למה זה חשוב? מה הקושי? מה ההבדל בין להגדיר דבר קונקרטי לרעיון?
מהשאלות האלה יצאנו להסבר של סיון על תורת האידאות של אפלטון וחיברנו אותה למשל המערה. היה כבר סוף השיעור והדיון לא קמל אבל עצרנו אותו כדי להשאיר טעם של עוד.
התלמידות קיבלו משימת כתיבה לבית: לכתוב מדוע אפלטון מגיש את תורתו בצורת משל ומדוע הוא עושה זאת בתוך דיאלוג? ובעצם, מה הקשר בין הצורה לתוכן?
בכיתה י' של אלעד נבו ואליעזר בקלש:
במפגש היום המשכנו להעמיק בתחומי הלימוד, פילוסופיה וספרות. השיעור נפתח בחלק הפילוסופי. בשיעור הקודם קראנו את החלק הראשון של הדיאלוג קריטון של אפלטון. פתחנו את השיעור היום בעיסוק בעיקרי הטיעון של אפלטון בחלק זה. ראשית, הוסבר לתלמידים באופן הבסיסי ביותר מהו טיעון, מהי טענה, מהי מסקנה. מכאן, עברנו לבחון את הטיעון של סוקרטס בחלק הראשון של הדיאלוג. כל זה הכין את השטח לשלב הבא בו קראנו את החלק השני של הדיאלוג. התלמידים קיבלו משימה לחלץ בעצמם את הטענות שעולות מן הטקסט ולהציג את הטיעון. את השיעור הבא נפתח בזה.
רעיון שהודגש בחלק זה הוא שכשקוראים טקסט פילוסופי כדאי להבין מהן הטענות שמציג הפילוסוף ומהן המסקנות שעולות מהן. וכמובן, שתמיד יש מקום לחשיבה ביקורתית: האם אני מסכים עם הטענות או לא? לא לפחד, ניתן לחלוק על כל פילוסוף, זאת הפילוסופיה!
בחלק הספרותי הגענו לסיומו של הסיפור הקצר, 'המפנים את גבם לאומאלס'. הקריאה בפסקאות האחרונות של הסיפור עוררה דיון פילוסופי מעניין בנושאי מוסר. אלעד עצר אחרי פסקאות מפתח ואפשר לתלמידים לדון בשאלות שעלו מתוכה. סופו של הסיפור עורר הרבה חומר למחשבה עבור המשתתפים, מה מקומם של אלו שמפנים את גבם לאומאלס. סיימנו את השיעור בתרגיל כתיבה קצר בו התלמידים התבקשו להפנות גבם למשהו בחייהם ולכתוב על כך בקצרה, ולתאר את התחושות שעלו במהלך הכתיבה.
שמחנו לראות בשיעור היום שהתחומים, פילוסופיה וספרות, התערבבו ביניהם. הטיעון שלמדנו, העקרונות של סוקרטס, מצאו את עצמם בדיון על 'אומאלס' ובעצם יצרו דיון אחד. זה היה נחמד לראות את זה קורה.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אבוקרט :
נפגשנו במתכונת חסרה, האופיינית למודיפיקציה הלוקאלית שהיא כיתת תל חי בימים אלו. אז התחלתי את השיעור בשליחת הודעות אישיות וקריאות "איפה אתתתת???? מחכים לך בזום!!" ששלחתי אישית לכל הנעדרותים שאני יודעת שהיעדרותן אינה גזירת תאילנד או מיוני צבא. כעבור כמה דקות, בתוספת נחמדה של כמה תלמידות שההודעות הצליחו ללקט, התחלתי את השיעור בנחישות.
החלק הראשון הוקדש לחזרה על נושא מוסר אדונים ומוסר עבדים. חשוב היה לי לחזור על הנושא הזה שוב, לדייק אותו לפרט ולהסביר מה שצריך, מכיוון שקל להוציא אותו מהקשרו לכיוונים של אנטישמיות ולכיוונים שונים כמו קריאה להתנהגות חסרת מעצורים או אכזרית.
בהמשך, שוחחנו קצת על כך שהביטויים של הדת והמסורת, אצל היהודים הקדומים יותר לא היו בהכרח אינספור מצוות והוראות הפעלה שחודרים לכל תחום בחיים שלנו. ההלכה והמצוות התפתחו על ידי בני אדם, ובכלל הרבה מהמסורת מובלת על ידי בני אדם שלקחו את הזכות לדבר בשם אלוהים ובכך שולטים על חיים של אנשים אחרים. שמתי לתשומת ליבם של התלמידות שהבעיה היא לא עם מסורת, אלא עם מסורת שמציגה עצמה כסמכות אולטימטיבית ובלתי מתפשרת בשם האלוהים. וכך בשם האלוהים גם התפתח מוסר העבדים.
וכעת פנינו למה שמגיע אחרי הדת- חילוניות, מוסר ואידיאולוגיות המתפתחות בשם התבונה. (אל תדאגו הביקורת לא רק על הדתות ולא רק על היהודים.. הכל בסדר, כולם יחטפו...)
פנינו לקריאה צמודה ביותר של "האיש המטורף" של סעיף 125 מהמדע העליז.
אמרתי שאני חושבת שניטשה לא היה רוצה שאדבר בשמו, או עליו, כי אין לכך משמעות מבחינתו, הוא טרח לכתוב אסתטית ולפנות ללב, לשכל, לחושים של כולנו, לכן נקרא את הטקסט ונראה מה מקבלות ממנו. באופן ישיר. והתחלנו להקריא כאשר אחרי כל מילה או משפט אני שואלת אותן, מה זה אומר? מה משמעות בסיסית של המילה או הסיטואציה. והן ענו: אדם מטורף לא נורמטיבי ולא רציונאלי, מדליק פנס באור יום, כנראה שלמרות היום עדיין יש מה לראות ולדעת שאנשים עדיין לא רואים. הוא מחפש את אלוהים כי אלוהים נותן תשובות, משמעות תכלית, כיוון וביטחון, בין אנשים חילוניים בשוק, ולא באקדמיה סימן שהחילוניות רווחת בחברה כולה. אנחנו, החילונים, הרגנו את האל. אם ניטשה לא סתם אומר שאין אלוהים אלא אומר שהרגנו אותו, זה אומר שהאל תלוי בנו, ואנחנו יצרנו אותו, ושהוא לא דבר מוחלט. איך יכלנו להרשות לעצמנו למחוק את האופק עד תום ולשתות את האוקיינוס עד כלה? מחקנו את העתיד הבטוח וסיכנו את כל הקיום שלנו. אנחנו בריק ובאבדון, בחושך ובקור, אנו לא עטופים.
סיכמתי את מה שעלה מהן: האל מת ואיתו המוסר והביטחון שנשענו עליו. כל הקיום כפי שהכרנו אותו השתנה. אבל אנחנו מתנהגים בעולם נטול אלוהים כאילו אלוהים עדיין נמצא. הרגנו את היש המוחלט, אך מתנהגים כאילו אנחנו יכולים לחיות באותו אופן אך בלעדיו. ניטשה מבכה את המצב בו התייתמנו מהאל ולא יודעים איך להתנהג באופן אחר. איבדנו את היתרונות שהאל נותן- הביטחון, הכיוון, האמת, אך משמרים את החסרונות- מוסר העבדים והמגבלות. אם כך לאן נוכל להתקדם על זה? נשאר במתח עד השיעור הבא.
Commentaires