שבוע 16 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי.
בכיתה י' של מירב מידן וירון אלון:
בהיעדרותה של מירב היה שיעור כפול בפילוסופיה. המשכנו בדיון שלנו על התכונות או המאפיינים שמייחסים לרוב לאלוהים. עברנו למושג כולו טוב ושאלתי כיצד עלינו להבין את הטענה שאלוהים כולו טוב. דרך אחת שעלתה היא שמה שעושה פעולות רעות לרעות הוא שאלוהים אוסר עליהן ומה שהופך פעולות לטובות הוא שאלוהים מצווה עליהן. המונחים טוב ורע פירושם פשוט מה שאלוהים מצווה או מה שהוא אוסר. שאלתי אותם האם זה אפשרי שטוב ורע הם פשוט עניין של מה שאלוהים אומר לנו שהם? האם אפשרי שאלוהים מצווה עלינו לעשות משהו שכולנו חושבים שהוא לא ראוי מוסרית אבל שהוא יהיה למעשה ראוי מוסרית פשוט משום שאלוהים ציווה עליו? נתתי את עקידת יצחק כדוגמה. התשובות היו מגוונות: חלקם אמרו שעקידת יצחק לא יכולה להיות מוסרית על אף שאלוהים ציווה עליו וחלקם אמרו שאם אלוהים ציווה אז זה כן מוסרית על אף שזה נראה לנו לא מוסרי. אמרתי להם שאחת הבעיות עם הטענה שאלוהים כולו טוב היא מה שמכונה בעיית הרוע: האם קיומה של ישות שכולה טובה מתיישבת עם קיומו של כל כך הרבה רוע בעולם? אבל שנחזור לכך מאוחר יותר. בעיה אחרת שעולה ובה התמקדנו היא השאלה האם פעולות הן טובות משום שאלוהים ציווה עליהן או שאלוהים ציווה עליהם משום שהן טובות? ובמילים אחרות מה שידועה כבעיית אותיפרון. קראנו את הדילמה מתוך הדיאלוג הזה של אפלטון, הסברתי מה הופך אותה לדילמה, הצגתי את שתי האפשרויות והבהרתי להם מה המשמעות של כל אחת. על אף שיש עוד הרבה מה לומר על התכונות של אלוהים רציתי שנסגור את הנושא אז נתתי להם תרגיל כתיבה של כמה שאלות העוסקות בתכונות שלמדנו וביחסים ביניהן. התפתחו דיונים ערים ומעניינים סביב התשובות לשאלות אלה. לחלקם (עדיין) לא היה ברור מדוע הבחירה שלנו (במובן של אפשרויות חלופיות) איננה מתיישבת עם כך שאלוהים כל יודע. הסברתי שוב ושוב מדוע בחירה במובן הזה איננה מתיישבת עם הטענה שאלוהים כל יודע אבל אמרתי שאם נבין את המושג חופש באופן אחר (כזה שלא דורש את היכולת לעשות אחרת) אז נוכל ליישב בינו לבין פטליזם תיאולוגי כזה. בסוף נראה היה שנפל האסימון, בעיקר לשתי תלמידות שלא היה ברור להם מה בדיוק הבעיה.
לא קראנו את כל התשובות וודאי שלא מיצינו את הנושא אבל הרגשתי שהגיע הזמן שנעבור הלאה. בזמן שנותר לנו (וכאמור היה לי שיעור כפול) התחלתי להסביר מהי הוכחה, מה המבנה שלה, ולמה עלינו לצפות בדיון על אלוהים. כאן התעוררו דיונים ערים מאוד סביב טענת אחת התלמידות שברור שאי אפשר להוכיח את קיומו של אלוהים, שהרי זה לא מסוג הדברים שאפשר להוכיח, וסביב טענה של תלמידה אחרת שאם אני אומר כי כל הוכחה מבוססת בסופו של דבר על הנחות יסוד מסוימות שאיננו מצדיקים אותן אז למעשה אי אפשר להוכיח כלום. התחלנו לדבר על השאלה מה אפשר להוכיח, האם אפשר להוכיח שיש משהו ודאי, על הקשר בין קבלה של משהו לוודאות והאם חייבים ודאות כדי לקבל משהו כאמיתי (לכל הפחות עד שיוכח אחרת). הרגשתי שהמחשבה והשיח היו דיכוטומיים מאוד אבל העייפות כבר ניכרה היטב לפחות על חלק מהתלמידים. עצרתי כאן. נמשיך בשבוע הבא.
בכיתה יא' של אלעד נבו ואליעזר בקליש:
המשכנו עם החוויה הקארטאזיאנית. פתחנו את השיעור עם סרטון של כאן 11 – חן נחסמה באינסטגרם וכעת היא צריכה להוכיח שהיא זאת היא, ויוצאת למסע פילוסופי בעקבות העצמי. משם חזרנו אל רשימת הספקות שדאקרט חולל – חושים מקרוב, חושים מרחוק, חלום ומציאות, מדעי הטבע ומתמטיקה – כולם מוטלים בספק. אז התחלנו לקרוא את הפרק השני של ההגיונות והגענו לניסוח "אני קיים, אני נמצא", וממנו הלכנו אל הניסוח המוכר "אני חושב משמע אני קיים". אליעזר הציג שבקטע הזה, כל שניתן להגיד הוא שרק "אני" קיים, רק האני החושב, ולא האחרים שמחוץ לי. כמובן זה הוביל לדיון ארוך ומעמיק שהסעיר את התלמידים.
בחלק השני המשכנו לתהות על העצמי, ונכנסנו אל עולמו של פרננדו פסואה. הצגתי להם את ההטרונימים שלו ואת העובדה שאחד מהם דרש מבת זוגו של פסואה לסיים את הקשר ביניהם. קראנו שלל טקסטים של פסואה והטרונומיו שמפרקים את העצמי וכופרים בו, מבקשים לחיות בספירת החלום ומתנחמים בקיומם של העצמים הדוממים. קינחנו בטקסט ארוך של פסואה שנפתח בהצהרה "יש די מטאפיסיקה בלא לחשוב כלום" וכופר בשלל עמדות מטאפיסיות שנגענו בהן עד כה. לסיום התלמידים קיבלו משימת כתיבה – לכתוב סיפור על דמות של סופר/ת שהם בודים להם קיום. לא הספקנו לקרוא וביקשתי שיביאו למפגש הבא, נשמע שיצאו דברים מעניינים.
בכיתה יב' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
בשעה טובה התחלנו לחזור על החומר לקראת מבחן הבגרות. סיון חילקה לתלמידות שאלת בגרות על מוסר, דילמה על החלטתו של רופא המצריכה התייחסות לצו הקטגורי של קאנט ולתועלתנות של מיל. התלמידים התנסו במענה על שאלה. בזמן הזה אילה שאלה את צ'ט ג'יפיטי את אותה שאלה ובדקה אותו. להפתעתה הוא ענה מעולה, היה מקבל 97. לאחר שסיימו לענות ישבנו ביחד והקשבנו לתשובות שכתבו. רובם ענו ממש יפה, אך דיון ער התעורר סביב ההסכמה הראשונית איך על הרופא לפעול. שמנו לב שגם כשמדובר על קאנט צורת המחשבה של התלמידות זורמת באופן אוטומטי למחשבה תועלתנית וקשה לנתק אותה. נצטרך עוד להדגיש את צורות המחשבה השונות.
בחלק השני אילה החליטה לנצל את הזמן הקצר שנותר לנו ביחד רגע לפני שיחלפו שלוש שנות למידה ב'דרך רוח' ולקרוא ביחד קלאסיקה! שייקספיר! התלבטנו אם לבחור טרגדיה או קומדיה ולבסוף הכרענו לטובת המלך ליר. חילקנו תפקידים והתחלנו לקרוא. בשלב הזה ההתמודדות היא בעיקר עם הקריאה עצמה אז לא נישאר הרבה מקום לדרמה. נמשיך לעבוד על כישורי המשחק בשיעורים הבאים.
Comments