שבוע 26 בבית החינוך הצפוני שלנו בתל חי:
במגמת הספרות
בכיתה יב' של אילה ליבנה:
בחמישי בבוקר הגיעו אלי הביתה תלמידות המגמה ליום למידה מרוכז לקראת הבגרות. ההתרגשות היתה גדולה. כדי להקל על המבוכה הראשונית הלכנו לקטוף ירקות לארוחת הצהריים בשדה האורגני שבחוץ. עשיתי סיור לתלמידות וגיליתי שרובן לא אוכלות כמעט שום ירק :)
באווירה משוחררת יותר חזרנו אל גרגור סמסא שהתגלגל ועברנו על כמה שאלות בגרות. לאחר מכן תרגלנו ניתוח של (כל) שיר באמצעות כמה כלים בסיסיים על ידי קריאה משותפת של שיר הפרידה האחרונה.
כשהריכוז ירד הכנו ארוחת צהרים מפוארת מהירקות שקטפנו וליתר בטחון תגברנו אותה בפיצה. ערכנו שולחן חגיגי בחוץ וישבנו לאכול ביחד ולדבר על העתיד. עוד חודש תפנה כל אחת לדרך חדשה והן סיפרו על רגשות מעורבים של ציפייה וחשש. פתאום הבנתי גם אני שבקרוב ניפרד ונעצבתי אל ליבי.
כשסיימנו לאכול חזרנו פנימה אל תבונה ורגישות, נזכרנו במריאן ואלינור וחיפשנו שאלות בגרות שיכולות להתאים להן. ערכנו רשימת מושגים הקשורים לנושא שלנו, הסברנו אותם וחשבנו איך הם יכולים להשתלב בתשובות. חזרנו גם אל האישה מן הים.
רגע לפני שנגמר כל הריכוז ענו התלמידות על שאלת בגרות על הגלגול, קראנו כל תשובה וחשבנו איך אפשר לשפר אותה. לבסוף קראנו ביחד תשובה "מושלמת" (איזה חינוך בעייתי!).
היה יום נהדר! הצלחנו לשלב בו למידה אינטנסיבית עם גיבוש והנאה. שמחתי מאוד שהן באו ועכשיו אני מקווה שגם יצליחו כמו שהן רוצות במבחן.
בכיתה יא' של מירב מידן
קראנו את הגלגול עד הסוף. סיכמנו על המטמורפוזה שעברו הדמויות וחזרנו לדבר על הקריאות השונות בסיפור(ספרותי, פסיכולוגי, חברתי).
הבאתי להם ממאמר שמסכם את התפיסה של דלז וגוטרי על הגלגול של קפקא. היה מאתגר.
רציתי את החוויה שבעולם הקפקאי המטפורה והאלגוריה אינן מספיקות להבנה שיש שם משהו חמקמק יותר. ניסינו להבין מה זה "להיעשות חרק". היה ניסוי מעניין ונראה לי שהרווחנו גם מהבלבול והמאמץ.
נתתי תרגיל כתיבה לתאר נוף. הם אמרו שיוכלו לזהות את הכתיבה אחד של השני. הסתרנו ואני הקראתי.
אמנם הם לא זיהו הכל אבל מצאנו שישנם סגנונות כתיבה שמזוהים יותר עם תלמידים מסוימים (רגשני, ציני וכדומה), שביניהם התבלבלנו. וכל זאת הזכרתי להם מבלי לקבע אותם לכלום.
בכיתה י' המשולבת של סיון קיפניס ואלעד נבו:
ממשיכים עם קאנט במלוא המרץ. בחלק הראשון של המפגש חזרנו על היסודות של הצו הקטגורי והמשכנו לעיין במקרים שקאנט בוחן – התאבדות ובקשת הלוואה והבטחה שתוחזר בידיעה שלא תוחזר. סיון הציגה את המקרים בצמוד לטקסט של קאנט והתלמידים התבקשו להציע על פי מה שהם יודעים מהצו הקטגורי מה קאנט יטען בנוגע למקרים האלה. סיון ביקשה מהם לנסח 'כלל פעולה'. לקראת הסוף סיון חזרה על החשיבות של התבונה בעיני קאנט ועד כמה היא יסודית בתפיסתו.
בחלק השני של המפגש צללנו אל עולם המדע הבדיוני. אחרי שבשיעורים הקודמים התעסקנו בסוגת הבלש כתגובה למודרניות, הפעם הבאנו את סוגת המדע הבדיוני וסיפור קצר של אסימוב על רובוטים כדי לבחון דרכו את הביטוי של הצו הקטגורי ושאר הקשרים קאנטיאנים. פתחנו במצגת עם סקירה קצרה על ההיסטוריה של המדע הבדיוני – מהספר "סומניום" של קפלר שפגשנו בהרצאה על התפתחות המדע, ספר שפורסם בלטינית בשנת 1620 ונחשב ליצירת המד"ב הראשונה, עבור בפרנקנשטיין, ז'ול וורן, ה.ג וולס, פרנק הרברט, פיליפ ק. דיק ועוד ועד.
דיברנו על המאפיינים של המדע הדיוני וקראנו ידיעה שפורסמה שכתב עת עברי בשנת 1880 שמדווחת על היכולת להמציא שיחת טלפון שמשדרת גם תמונה. שאלנו האם זה נחשב מדע בדיוני, וטענו שמה שיפה וחשוב במדע בדיוני היא שלא מדובר רק בהמצאות טכנולוגיות חדשניות, אלא גם בביסוס אמירה מהותית על האדם. אז עיינו בשלושת חוקי הרובוטיקה של אסימוב ודיברנו על ההשפעה שלה ואז צללנו אל הסיפור בו עסקנו – "טוהר הגזע", שמספר על ניתוח השתלת קיברנטי לחיי אלמוות. לאורך כל הסיפור התלמידים ניחשו מי הרובוט ועדיין הופתעו בסוף הסיפור. הייתה קריאה מעניינת ודיונים ממש יפים שצמחו תוך כדי.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אשד סילבר:
פתחנו את המפגש בסבב בו כל אחת שיתפה מה נושא העבודה שלה. לאחר מכן דיברנו מעט על מהי הרצאה טובה? התלמידות שיתפו בדוגמאות להרצאות טובות ששמעו והתייחסו למרכיבים השונים של הרצאה טובה, למשל: סדר הגיוני, הבהרת מושגים, תשוקה לנושא וכו'. אחר כך דיברנו על אלמנטים שונים של הרצאות לא טובות, למשל: מצגת לא טובה (כזו שמסיחה את הדעת או מבלבלת). סיכמנו את החלק הזה בהסבר על המשימה של התלמידות בשיעורים הקרובים: הצגת העבודות שכתבו ב-10-15 דקות. דיברנו מעט על הדרישות והאפשרויות של ההצגות שלהן, למשל: לאחר פתיחה הכוללת הבהרת מושגים וחיבוק למבוא של העבודה הן יכולות להביא פסקה מתוך העבודה ולפתח עליה דיון קצר. עלו מעט חששות לגבי אורך ההצגה בכיתה.
את השיעור השני פתחנו עם הכיתה של יעל א. בהסבר על הנסיעה שלה ושל נעמה, תלמידה שלה, לאולימפיאדת הכתיבה הפילוסופית ביון. היה מרגש ומעניין לשמוע אותן מדברות על. השלבים השונים בתחרות, מכתיבת החיבורים בארץ ועד לתחרות בכפר האולימפי ביוון.
התלמידות כבר מרגישות את סוף השנה, בעיצומן של בחינות מתכונת ובגרות. נחמד לשמוע אותן מדברות על השלב הזה בלימודים.
בכיתה יא' של יעל אבוקרט:
נפגשנו אחרי פאוז של שבוע האולימפיאדה. שמחתי מאוד לראות את התלמידותים וכשהגעתי לכיתה גיליתי בשמחה והתרגשות שמחכה לי עוגת יומולדת מקסימה שקירה הכינה לי, עם פרחים ומתנה מיוחדת- חציל! (מרוב שאני מדגימה להן שנתיים הכל על חצילים.. מצאו מתנה הכי מקורית שיש!)
באיפוק רב נוכח העוגה המפתה, התחלנו את השיעור כפי שתכננתי מראש- שוחחנו על האולימפיאדה, נעמה ואני שיתפנו איך היה, נעמה ספרה להן הרבה סיפורים שקשורים במפגש עם התלמידים האחרים. ואז הקדשתי את השיעור לשיחה על החשיבות והערך שיש או אין לניצחון בתחרויות. שאלתי אותן מה הערך של ניצחון בתחרות וכתבתי את תשובותיהן, והן שיתפו המון בכמה זה חשוב ומקדם בחיים. אחר כך אמרתי מצדי מדוע אני חושבת שמצד אחד זה מאוד כיף ולעתים מתגמל לנצח בתחרות, ובטח בעולם כמו שלנו, יתכן מאוד שזה יעזור להתקדם בחיים. אך אני חושבת שאין חשיבות אמיתית וערך פנימי לניצחון. שיתפתי אותן מהניסיון שלי בשיפוט באולימפיאדה, ואמרתי שכמובן מי שעלו לאולימפיאדה בטח יודעים לכתוב חיבורים נהדרים ואין על כך ספק. אבל אם נסתכל על המכלול של שיפוט והחלטה של מי יקבל מדליית זהב נמצא שזה לא חד משמעי.
ספרתי שכשופטת לקחתי את המשימה בחרדת קודש, ואני מאמינה ששאר השופטים התייחסו לכך גם. אך מצד שני, יש לזה גם פן שרירותי ותלוי מזל, למשל כשמתחילים לבדוק חיבורים ב22.00 מצב הרוח ומצב העייפות של השופטת שונה לגמרי בחיבור הראשון מאשר בחיבור האחרון שהיא תבדוק. יש שוני בהערכה בין שופטת לשופטת, מבחינת חומרה, מבחינת קריטריונים שיותר או פחות חשובים לה, מבחינת נטייה פילוסופית וכולי... השיטה מנסה להיות הוגנת עד כמה שאפשר, וכל עבודה נבדקת על ידי לפחות 8 בודקים שונים, אבל עדיין יש המון אפקט של מזל. הדגמתי להן שגיליתי בדיעבד, שהניקוד הגבוה שהענקתי לחיבור הראשון שבדקתי בסבב 2, הכריע באופן מובהק לטובת מדליית הזהב ואם במקרה מישהו אחר היה בודק אותה, או שהייתי בודקת אותה אחרונה, אולי לא היתה מגיעה לכסף ואף לארד.
בכלל סכום הניקוד של השניים שזכו במדליית זהב הוא לא הגבוה ביותר, אלא יש כמה וכמה שקבלו ניקוד גבוה יותר בסך הכל, אך עדיין השקלול של המנצחים לוקח בחשבון עוד כל מיני גורמים, שאני לא מבינה אותם בעצמי עד הסוף. ציינתי שבכלל כל תחרות היא מראש על קריטריונים מסוימים, למשל באולימפיאדת הפילוסופיה התחרות היא על כתיבה באופן מסוים, ומי שמנצח בתחרות כזו הוא "אלוף" בקריטריון המסוים שנקבע. למשל עבורי, יעל, פילוסופיה היא שאילת שאלות, ניסיון להחכים וללמוד, וכמו שתמיד אומרת להןם, פילוסופיה היא אורח חיים. ויכול להיות שמי שמנצח בכתיבת חיבור פילוסופי הוא אשף בפן הטכני אבל אולי אפילו לא פילוסוף לפי איך שאני מגדירה זאת. כמו גם אנשים מסוימים שיש להם דוקטורט בפילוסופיה ויכול להיות שבקריטריונים שאני מגדירה הם לא פילוסופים בכלל.
אחר כך בכל זאת, שוחחנו על חשיבות של תחרות שלעתים מאתגרת אותי להוציא יותר מעצמי ולכך יש חשיבות, אם כי גם כאן התכלית האמיתית היא להשתפר ולאו דווקא המדליה עצמה. כמו כן הצטיינות בכתיבת חיבור פילוסופי היא נהדרת ורצויה.
התהליך של שיפור בכתיבת חיבור ואף הצטיינות חשובות כי זה כן מאפשר לנו להביא את החכמה שלנו למקום שמתקשר אותה החוצה עם העולם, לחלוק את מתנות הכישרון שלנו עם העולם, לבטא ולהגשים. אנו כמובן עובדות כבר שנתיים על כתיבה ושיפור כתיבה ונמשיך לעבוד על הפן החשוב הזה. המשכנו את הדיון עוד ועוד לכאן ולכאן והעוגה עמדה שם וקראה לנו להפסיק להתפלסף אז לא נותר לנו אלא לסיים את הדיון רבע שעה לפני ההפסקה ולאכול אותה מייד. אז אכלנו וחגגנו.
אחרי ההפסקה נגה וגרציה הגיעו עם בנות כיתת יב נעמה ואני סיפרנו באופן קצת יותר רשמי לכולן על האולימפיאדה, על החיבורים וכולי. האורחות שלנו היו סקרניות ונעימות. אחר כך חזרנו ללמוד תיאורטית על משל המערה כי בשיעור שעבר חווינו פיסית את המיצג ועכשיו תיאוריה- למחברת... מרגישה שהתלמידותים צריכות איסוף, מרגישים את סוף שנה. ועדיין היה שיעור ממצה, והשיעור רץ ואיתו חלף עוד שבוע. שבת שלום.
Comments