שבוע 14 של לימודים בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. אי של יציבות ושפיות :
במגמת הספרות
בכיתה יא' של ד"ר טליה לוי:
המשכנו לעסוק בצורת הסונטה. אחרי שבמפגש הקודם למדנו סונטה של שייקספיר משלהי הרנסאנס האנגלי חזרנו אחורה בזמן לאיטליה של המאה ה-14 לראשית הרנסנאס והכרנו את פרנצ'סקו פטררקה. הצגנו את פטררקה כהומניסט ודיברנו על ההשראה וההשפעה של העולם העתיק עליו, על כתיבתו באיטלקית שאפשרה שחרור מפיקוח הכנסיה ולימוד תחומים שלא קשורים לדת, ועל תיאוריו העצמיים כאדם קרוע ומפוצל.
אחרי ההקדמה ניגשנו לקרא את סונטה ד' מתוך "מותה של הגבירה לאורה" בדגש על הכבלים הצורניים והנוקשות של הסונטה הקלאסית, הניגודים ויסודות ארס-פואטיים. דיברנו על המשיכה לסונטה כסמל הקיצור והאלגנטיות לאורך הדורות והזכרנו את הסונטות של לאה גולדברג אותן ייחסה לדמות בדיונית- תרזה די מון, ושלהן נקדיש לאור ההתעניינות מפגש נפרד.
הצבנו אתגר של כתיבת סונטה בדגם של פטררקה או של שייקספיר תוך הקפדה על היחס הדיאלקטי בין החלקים השונים. התלמידות סיפרו שנהנו מאד מתהליך הכתיבה תחת הכבלים הצורניים, וקיבלנו סונטות נהדרות ומפתיעות! לצד סונטות אהבה/ דאגה לאהוב ולידיד קיבלנו סונטה למורה לתושב"ע, לירח, לחתולה וגם לכרובית מטוגנת. יש עוד עבודה על המשקל השירי של הסונטות וסיכמנו שנמשיך לשפץ אותן בשאיפה לפרסם את היצירות הסופיות בגיליון הקרוב של 'המאוורר', כתב העת של דרך רוח.
בכיתה י' של אילה ליבנה:
נפגשנו אמש בזום, שוב בזום, כולן כבר כל כך עייפות מזה שאפילו הדיבור על זה מתיש אותנו. חלק נכנסו לבידוד, חלק יצאו מבידוד, אבל החרמון הלבן זורח מעלינו אז אפשר לצאת קצת החוצה, להתפעל ולחזור למסך.
צפינו ביחד בסרט "ללכת שבי אחריו". בסופו נשאר מעט זמן לדבר עליו אבל החוויה שלהן ממנו היתה טובה. אמרו דברים כמו - הלוואי שהייתי מכירה בנים כאלה, שיש ביניהם חברות כזאת יפה ועמוקה ואוהבים שירה, ושהקצב האיטי של
הסרט הקשה עליהן בהתחלה אבל מתישהו נהנו מזה ודווקא נכנסו אליו, ושהיו רוצות לדבר עם האבא... שבוע הבא נעבד ביחד את הצפייה בסרט יותר לעומק. היה נעים הפעם פחות לדבר ויותר לשקוע בעולם אחר.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יא' של ד"ר אדם ויילר גור אריה:
בחלק הראשון של המפגש - הרחבה לקראת בחינת הבגרות על ניטשה. קראנו שני קטעים מפורסמים (124 ו-125) מתוך "המדע העליז" ודנו בהם.
להלן קטע 124:
אופקו של האינסוף – עזבנו יבשה, וירדנו באנייה! את הגשר שמאחורינו, - יתירה מזאת: את הארץ שמאחורינו, ניתצנו! ועתה סירתנו! הזהרי! הנה רובץ לידך האוקיינוס, וזה נכון, לא תמיד ישאג, לעיתים ינוח כמו משי וכמו זהב וכמו חולמנותו
של טוב-לב! אך בוא תבואנה שעות, בהן תלמדי לדעת, כי אינסופי הוא, וכי אין דבר איום מן האינסוף. אהה, הצפור האמלה, אשר הרגישה עצמה חופשית ועתה היא נתקלת בקירותיו של כלוב זה! אבוי, ברדת עליך געגועי יבשה, כאילו רב יותר
היה החופש עליה – אבל הלא אין "יבשה" עוד!
בחלק השני המשכנו לקיים שיחות אישיות על התשובות שהתלמידות כתבו בבחינת המתכונת.
בכיתה י' של יעל אשד סילבר :
התחלנו עם משל הקברניט (משל האונייה) של אפלטון, לאחר הסבר קצר על המשל התלמידות הביעו פליאה על האופן שבו הוא מתאר גם את המדינה שלנו, היה מאוד מעניין ומרגש עבורי להדגים כך את כוחם וחוכמתם של כתבי אפלטון.
בהמשך השיעור כמה תלמידות הציגו את התשובה לתרגיל שקיבלו בשבוע שעבר: תארו את המדינה האידיאלית לדעתכן. כולל התייחסות לצורת השלטון, איך השלטון נבחר? מה הקשר בין האזרחים והשלטון? איך מתחלקים המשאבים במדינה ואיך מתקבלות החלטות?
חלק מהתלמידים תיארו מדינות על בסיס התייחסות למדינת ישראל לפתרון של בעיות שהן מוצאות במדינה וחלקן ניסו להתרחק ממה שאנחנו מכירות ולדמיין מדינה. דוגמא אחת הוצגה בהומור, מדינה מתוך תיאור המדינות הנבחרות נוצרו דיונים מרתקים על שאלות של ייצוג התושבים בשלטון (האם ואם כן אז איך אפשר לייצג את כל הקבוצות המדינה? האם מישהו שלא משתייך לקבוצת מיעוט יכול לייצג אותה? ועוד), איך פועלים כוחות אכיפת החוק? איך ולמה מחליפים שלטון? ועוד.
Comments