השבוע ה 24 בבית החינוך הצפוני שלנו – ואמש, חזרנו גם לאכסנייה המקורית שלנו – הקמפוס המזרחי הנפלא 😊 :
במגמת הספרות
בכיתה יא' של ד"ר טליה לוי:
פתחנו בסיפורו של לוחם צה"ל איציק סעידיאן שחזר הלום קרב ממבצע צוק איתן, ומתוך מצוקה קשה הצית עצמו מול משרדי אגף השיקום. דיברנו על פציעות שאינן נראות לעין, על הזעקה של הלוחמים שמרגישים זנוחים ועל מאפיינים כלליים של פוסט-טראומה. איך כותבים טראומה משדה הקרב? האם אנחנו מכירים טקסטים שמתארים חוויות של חיילים שאיננה צבאית, יבשה?
קראנו את "מזמור לדוד" של תמיר להב-רדלמסר כטקסט טראומטי. עוד לפני שהתחלנו לקרא ציינה אחת התלמידות את אורך השיר, את היעדר החלוקה לבתים ואת הלוכסנים המכתיבים עצירה כל מספר מילים. עם הקריאה חזרנו עם הדובר לאותו יום יפה ופסטורלי בגזרת סיני במלחמת יום הכיפורים וחווינו את הזעזוע במעבר מהשקט המחולט, השמיים הכחולים והחולות הזהובים להופעת המטוסים בשמיים, האש והשריפה שיש בהם גם מימד של אימה והתגלות. הדיבור השבור והמקוטע הצליח ליצור טלטלה בכיתה ולהעביר את ההלם, אחוות הלוחמים האינטימית והחוויה השבורה והמפורקת משדה הקרב.
הידע הטרי של התלמידות על מלחמת יום הכיפורים בעקבות הלימודים למתכונת בהיסטוריה חידד את תחושת המופקרות שעוברת בשיר, שני חיילים שמוצבים נידחים ומנותקים על גבעות החול בסיני ללא כל סיוע.
דוד החייל התערבב עם דוד המלך, ואפילו האזכורים מהמקרא ומהתפילה הצליחו לזעזע, והם בעיקר החלק של אזילת הדם מגופו של דוד, שגופו אחרי הירי "נקבים נקבים/ חלולים חלולים".
לסיכום שאלנו האם זהו שיר שאפשר לקרא בטקסי יום הזיכרון, מה שפתח סוגיה גדולה שנוגעת לתכלית היום הזה.
החלק השני היה קליל בהרבה, לכבוד סיום הרומן "אנקת גבהים" בשעה טובה צפינו בסרט וסיימנו במחווה תיאטרלית של טליה ונהוראי לקתרין והיתקליף.
בכיתה י' של אילה ליבנה:
שמש בחוץ, בגדים קצרים ואנחנו פעם ראשונה בהרכב מלא! היה כל כך משמח להיפגש. הפעם נתנו לג'יין אייר יותר תשומת לב. פתחנו במבדק קריאה (שלמען הכנות אומר שהתאכזבתי שלא כל התלמידות התקדמו בקריאה), כתבנו עליה ואחר כך דיברנו על מה שחלק מהתלמידות תיארו כגועל מהקשר של ג'יין הצעירה עם מר רוצ'סטר הקשיש (בן הארבעים). הן אמרו שכל פעם שנמס להן הלב הן הזכירו לעצמן את הפער וזה הכעיס אותן.
דיברנו על האפשרות לראות את הקשר הזה מצד אחד כניצול יחסי מרות (ואפילו פדופיליה, חלקן טענו) או, מצד שני, כאקט סופר פמיניסטי של בחורה צעירה שאינה מקטינה את עצמה או מוותרת על זהותה בקשר עם גבר מבוגר יותר
ממעמד גבוה יותר. דנו בקשת האפשרויות שהסיפור הזה מציג בפנינו.
לאחר ההפסקה עברנו לנושא אחר. פתחנו בקצת היסטוריה - פיצול הכנסייה הנוצרית, התפתחות עידן הנאורות, הרומנטיקה, רומן חניכה - הכל כדי להתחיל לדבר על על ז'אן ז'אק רוסו ואמיל ספרו. התחלנו לקרוא וכבר במשפט הראשון נעצרנו, "הכול יוצא טוב מתחת ידיו של בורא עולם, הכל מתנוון בין ידיו של האדם". שאלות על מקומה של החברה בעיצוב אישיותנו, בחירה או קציצת כנפיים ובדידות מול חירות... האמת שלא הספקנו להתקדם עוד הרבה אז בטח עוד נשוב לאמיל בהמשך.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יא' של ד"ר אדם ויילר גור אריה:
בחלק הראשון של המפגש דיון במאמר "עתידה של אשליה" של פרויד. הסברנו שבהרבה מאוד מצבים ובהרבה מאוד חלקים של החיים שלו האדם מרגיש חולשה, חוסר אונים, חוסר שליטה. למשל מול אסונות טבע; מול מחלות קשות וסופניות;
מול מכות גורל קשות; מול החולשות של עצמו והמעידות המוסריות שלו; מול המוות שלו ואולי עוד יותר מול המוות של היקרים לו.
בחלק השני של המפגש התקיימו שיחות אישיות שכללו שני חלקים: א. דיון על התשובות שהתלמידות כתבו בבחינת הבגרות ב. תחילת בניית עבודת החקר שיש לכתוב במסגרת ההערכה החלופית.
בכיתה י' של יעל אשד סילבר :
התחלנו תחום חדש, פילוסופיה של המדע. פתחנו ברקע כללי על פילוסופיה של המדע, על כך שלאורך ההיסטוריה האנושית כולה בני האדם ניסו להסביר את העולם. הדגמנו כמה שיטות של הסברים שנשענים על הצדקות שונות ובחנו האם הם נחשבים להסבר מדעי.
לאחר מכן דיברנו מעט על הזרם האימפיריציסטי בפילוסופיה. תפיסה הטוענת שהמקורות היחידים של הידע האנושי הם הנסיון החושי והתצפית. כל מה שלא ניתן למדוד בחושים חסר משמעות. בחנו יחד את הרלוונטיות של גישה זו לחיינו היום.
הצגתי בקצרה את שלושת ההוגים המרכזיים של האמפיריציזם: ג'ון לוק, ג'ורג' ברקלי ודיוויד יום ודנו על התיאוריה של קרל המפל.
תחילה תיארנו את המקרה ההיסטורי של קדחת הלידה אותו המפל מתאר ומנתח בכתביו ואת תהליך החשיבה שהוביל את המפל לחשוב על התיאוריה שלו.
הצגתי את עיקר התיאוריה של המפל בנוגע לשאלה מהו הסבר מדעי: הסבר הכולל שתי דרישות: רלוונטיות הסברית ובחינות ואת מודל הDN (דוקטיבי נומולוגי) שהגה שמציג את המבנה להסבר מדעי. לפי המפל הסבר מדעי צריך להישען על חוקים מכסים וטענות פרטיקולריות (מקריות) שמובילות לניבוי. אם הניבוי מתגשם ניתן לומר שהתיאוריה מאוששת.
על בסיס התיאוריה של המפל דיברנו על הבדלים בין חשיבה דדוקטיבית ואינדוקטיבית ועל טיעונים תקפים מול טיעונים שאינם תקפים (זוהי היתה תזכורת מתחילת השנה שחלק מהתלמידות זכרו).
סיימנו את השיעור בתרגול של חשיבה ביקורתית על התיאוריה של המפל, איתה נמשיך גם בשיעור הבא.
Comments