שבוע 18 בבית החינוך שלנו בתל חי. לא יאומן כי יסופר אבל אנחנו שוב בזום ☹ :
במגמת הספרות
בכיתה יב' של אילה ליבנה:
נפגשנו בזום, שנוא נפשינו. לשמחתי כולן הדליקו מצלמות והכרנו אימהות ואחיות קטנות שהצטרפו וצעקו ברקע. הסברתי קצת על בחינת הבגרות המתקרבת והראיתי דוגמה לכך.
המשכנו לקרוא את 'בדמי ימיה', וכדי לשמור על מידה סבירה של ריכוז וערנות עצרנו אחרי כל פיסקה וכל פעם מישהי מהתלמידות הסבירה מה קראנו. מדי פעם הזום התנתק והשתדלנו לא להתחרפן. דיברנו על חלק מהיומן של עקביה מזל שתרצה קוראת ותהינו האם זה אמין? הרי איפה המחשבות שלה ברקע הקריאה - היא קוראת על אמה בצעירותה ועל הבחור שאהבה, מדוע היא נבלעת בתוך דבריו של מזל? מתוך מה שחסר יכולנו להרגיש את דמותה של תרצה.
יצאנו להפסקה ואני עשיתי שיחות אישיות עם שתי תלמידות במהלכה. כשחזרנו הצעתי לתלמידות שנקרא ביחד שיר חדש אך הן העדיפו להמשיך עם בדמי ימיה וכך קראנו לאיטנו. בסוף השיעור גיליתי שהתקדמנו במהלכו רק חמישה עמודים.
בכיתה י' המשולבת של סיון קיפניס ואלעד נבו:
אמש נפגשנו בזום בעקבות השביתה. הודענו מראש לתלמידים שניפגש לשיעור אחד ובחלק השני נמשיך לשיחות אישיות. החלטנו לשמור את המהלך על המודרניות וקאנט למפגש הפרונטלי אז התמקדנו היום בנושא קצת אחר – חלומות וכתיבתם בספרות. דיברנו על החלומות כתופעה שמשותפת לכלל האנושות, ובכל זאת חושפת משהו מאוד אישי.
קראנו קטע של ח.ל בורחס על כתיבת החלומות של נתניאל הות'ורן, שרצה לכתוב את החלום האולטימטיבי וניהל יומן בו הוא מתבונן על תנועות קטנות שמרכיבות את המציאות.
בורחס מציין בקטע הזה את אליס בארץ הפלאות כטקסט היחידי שהצליח לכתוב בצורה חלומית, אז קראנו את קטע הסיום של אליס בארץ הפלאות, שם אליס מתעוררת משנתה ואחותה מתחילה לחלום את החלום שאליס חלמה עד כה. המשכנו עם קטע שהפסיכואנליטיקאי של ז'ורז' פרק כתב על כתיבת החלומות של המטופל שלו, שיותר משרצה לחלום רצה לכתוב את החלומות ולמעשה חי כ"סהרורי המהלך ער בשנתו". לסיום קראנו שני שירים חלומיים של אגי משעול ותיעוד של חלומות שהבן הבכור שלי חלם כשהיה בן 3.
בחלק השני של המפגש קיימנו שיחות אישיות עם התלמידות שהניבו שיח משמעותי ושמחנו לשמוע את הפידבקים החיוביים של התלמידות על המפגשים.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אשד סילבר:
המפגש היום היה בזום. המעבר לזום הוביל אותי להחלטה לקיים שיחות אישיות עם כל אחד ולנסות להתקדם עם העבודה שהם כותבים. חלק מהשיחות היו פחות משמעותיות בעיניי וכנראה אקיים אותן שוב פנים אל מול פנים. שיחה אחת באמת הצליחה לקדם את החשיבה על העבודה ונראה שהיתה משמעותית.
בכיתה יא' של יעל אבוקרט :
לבעסתנו, בגלל השביתה של המועצה, קיימנו שיעור בזום, אבל לא נורא. קראתי להןם להדליק מצלמות ולהיות בדריכות מחברות ומקראות כאילו אנחנו בכיתה.
השיעור התנהל בקצב קצת איטי אך הצליח לנוע. בשיעור הראשון התחלתי לדבר על אתיקה תוצאתנית. הגדרנו תוצאתנות, שהיא סוג של אתיקה מצבית, בה התפתחות המצב היא שמגדירה את ערך הפעולה, באופן שונה ואולי הפוך מן הדאונטולוגיה בה עסקנו כשלמדנו קאנט, הערכה מוסרית של פעולה תלויה בהערכת המצב שיבוא אחריה, אחר כך הדגמנו סוגי תוצאתנות שונים, כשאנו בוחנים שתי שאלות עיקריות: על פי איזה סטנדרטים אנו מעריכים תוצאה אחת כטובה מן השנייה? ואת האינטרס של מי אנו מחשיבים כשאנו מעריכים תוצאה? רפרפנו בין הדוניזם, אגואיזם, אלטרואיזם, ואז הגענו לתועלתנות. הגדרנו בקצרה תועלתנות ושני משפטים על מיל והתחלנו לקרוא במקראה. התועלתיות לפי מיל, היא תורה לפיה יסוד המוסר הוא התועלת, משמע עקרון האושר הגדול, משמע הנאה רבה ביותר ומניעת הסבל. ההנאה והחופש מן הכאב הם התכליות היחידות של המעשה המוסרי.
מיל מציין שהתועלתנות ככזו ששמה כתכלית את ההנאה, מעוררת שנאה וסלידה בלבבותיהם של רבים. שאלתי מדוע לדעתן? וספרתי להןם על השמועות על אפיקורוס ועד כמה שמו הפך לגנאי, דיברנו על המושג אפיקורס המבוסס על האיש, עוד מימיו ועד היום. דברנו על כך שאנשים רבים רוצים לחשוב על ערכים כאמורים להיות מאוד גבוהים ומאוד מופשטים ופתאום במקום של תכלית גבוה נכנסת "הנאה", שנתפסת כמשהו מאוד ארצי, חייתי, ואף בהמי. אבל... הקדמתי ואמרתי שהנאה אצל בני אדם גם על פי אפיקורוס וגם על פי מיל היא משהו שיש לחשבו במורכבות, ולמורכבות זו נכנס בשיעור הבא. וואו, זום... לא פשוט, השתחררנו ב19.30 כשלמעשה עשינו רק הפסקה של רבע שעה בין השיעורים. אמרתי להן שאני ממש גאה בהן על הנוכחות וההישרדות בשיעור, אני בכלל מעריצה אותן , "מעריצה מספר אחת! " ימי החמישי האלה ועוד בזום, והן שם... לא מובן מאליו.
Comentarios