במגמת הספרות
בכיתה יב' ד"ר מירב מידן:
הקריאה של הסיפור 'כריתות' מאת דבורה בארון, לא הייתה קלה. השפה, הייחוס למקורות ואולי גם התיאורים הכואבים כל כך של קמילת המשפחה והעוול שנעשה לנשים הגרושות. כל אלה הביאו לשיעור כבד משקל ורגש.
קראנו בתורה ובמשנה את ההקשרים המצוטטים בסיפור. הניסיון להיכנס להשקפת העולם הפטריארכלית וממנה לראות מה ייטיב עם האשה, לא היה קל.
סיימנו בדיבור על ההשוואה לימינו.
נתתי עבודת בית לעוד חודש. המתח והקושי בגלות מבית ניכר גם אצל התלמידים שהשקיעו כל השנים ועדיין מגיעים וקוראים. מהלכת בין הטיפות...
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה יא' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
אחרי שבשיעורים האחרונים קראנו את משל המערה, מבלי להיכנס לפרשנות. ואחרי שדיברנו בשיעור שעבר על תורת האידאות, הגיע הזמן לחבר את כל החלקים יחד:
קראנו (בזוגות) את משל המערה (שוב), כל זוג התבקש לפענח את הנמשל של משל המערה, כלומר לענות על השאלה מה אפלטון רוצה להגיד לנו באמצעות המשל? כדי לעשות זאת, כל זוג התבקש לפרק את המשל ליסודות, או לסמלים, שמרכיבים אותו (למשל, האסירים במערה, השמש, האסיר שהשתחרר וכן הלאה). אחר כך צריך היה לענות על השאלה מה מסמל כל אחד מהמרכיבים של המשל? בעבור מה עומדת השמש, האדם שהשתחרר וכו'.
בסיום העבודה בזוגות התכנסנו כולנו לדיון, כאשר כל זוג משתף בשני מרכיבים שזיהה ופיענח. נהנו מדיון פורה על ההתנשאות, או שמא הבדידות של הפילוסוף, על דיאלוג ככלי אפקטיבי לפתיחת עיניים ולב, וכמובן, על האמת והשקר.
ממי שלא היה בשיעור, ביקשנו שישלים את העבודה שעשינו בשיעור, ואת כולם שלחנו לכתוב עבודונת מסכמת לשבוע הבא.
בכיתה י' של אלעד נבו ואליעזר בקלש:
פתחנו עם חזרה על הטיעון של סוקרטס מהשיעור הקודם והתמקדנו כעת בתפקיד החוקים במדינה ודרכים שונות להתייחס אליהם. משם עברנו לדיאלוג "הפוליטאה/המדינה" של אפלטון ועיסוק בשאלת הצדק – איזה סוג של צדק אפלטון מדבר עליו ואיך אנחנו מבינים את המושג. אחת השיטות – סקר ווטסאפ. "צדק הוא מצב בו שורר שוויון מוחלט בין הפרטים בחברה" – 7 לא הסכימו, 4 הסכימו חלקית ורק 1 הסכים באופן מלא (קומוניסט!). בדיון רותם העלה את המושג "שוויון הזדמנויות", בו הוא דוגל, אך לא מקבל את הטענה שכולם צריכים לקבל אותו דבר.
"צדק לכבד באופן מלא את החירות של כל הפרטים בחברה. כל אדם חופשי לעשות כרצונו". ולהלן התוצאות: 8 מסכימים חלקית, 3 לא מסכימים. הדיון הוביל למסקנה שצריך להוסיף לטענה – "כל עוד זה לא פוגע באחרים". ולסיום – "צדק זה כשהמדינה דואגת ומטפחת את אזרחיה, אין מדינה ללא אזרחים (הפרט קודם לכלל) לעומת "צדק זה כשהאזרחים דואגים ומטפחים את מדינתם, אין אזרחים ללא מדינה (הכלל קודם לפרט)". ההכרעה הייתה חד משמעית – ההיגד הראשון נבחר פה אחד. הדיון הוביל לשאלה גדולה – מהי המדינה בלי האזרחים? האם אפשר לדאוג רק למדינה בלי לדאוג לאזרחים? מכל אלה הבנו שקשה מאוד לנסח הגדרה כללית וחד משמעית של צדק.
ומהדיון הזה עברנו לטקסט שמהדהד אותו – הסיפור הקצר "באחד הימים האלה" מאת גבריאל גרסיה מארקס. הסיפור מספר על רופא שיניים שראש המועצה דורש שיטפל בו. הוא מסרב תחילה אך לאחר איומים מתרצה. הוא עוקר לו את השן בלי הרדמה ואומר שזה עבור ההרוגים במלחמה. התלמידים התחלקו לקבוצות וקראו את החלק הראשון של הסיפור יחד. אחר כך התכנסנו יחד, קראנו ותהינו על הבחירה של רופא השיניים – איזה צדק הוא מחפש? או שבעיקר נקמה, והאם נקמה היא צדק?
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אבוקרט :
קשה... קשה היום הזה חמישי, והסיטואציה הזו, אלה במיונים, אלה בנסיעה, אלה עשו "דאבל בוקינג" ולא יהיו בשיעור... אני מרגישה שאני סוחבת על הילוך ראשון. ואז החושך והזום... וואו איזה אתגר. ובנימה פאסימית זו... התחלנו שיעור. ביקשתי מהן שיספרו בעל פה על מה שזוכרות מהטקסט שיעור שעבר. והמשכנו- אלוהים מת, אנחנו הרגנו אותו מחינו את האופק.
חיזקתי והעשרתי את הנושא על השלכות הריגת האל. ואז נתתי להן תרגיל לצייר על דף איש הולך כשהקרקע שמתחתיו הפסיקה. וביקשתי שכל אחת תשלים את הציור ותציל את המצב. כל אחת השלימה ואז הציגה למצלמה ותיארנו את זה במילים כדי שהכתבנית הנאמנה שלנו, שני, תסכם במילים את הפתרונות. למשל, מישהי ציירה טרמפולינה, אז תיארנו את זה כקרקע גמישה שתמנע התרסקות ותאפשר לאדם להיות בין אויר לקרקע עד שיתייצב במצב חדש. שני ציירה הרבה אנשים למטה- שתומכים ומסייעים, אם אין אלוהים אז בני אדם יהוו תמיכה אחד בשני. כאן ספרתי להם שאני מאוד מזדהה ובזכות תמיכה של אנשים באמת היום נכנסתי לדירה אחרי כמעט חודשיים שאני תלושה ללא פינה משלי, ומרגישה ללא קרקע וכל זה בזכות אנשים שהתגייסו והתנדבו והשיגו למפונים בתים וריהטו אותם וכולי, ממש כמו האנשים ששני ציירה כנמצאים למטה ותומכים זה בזה. רותם צייר אדם עם יד ארוכה שמושיט לאדם שעומד ליפול, מיה ציירה גשר וצוק נוסף וכולי... אחר כך אמרתי שבאמת ניטשה אומר שעלינו ליצור קרקע מסוג אחר משזו נשמטה מתחת רגלינו. הראיתי להן שאני ציירתי כנפיים. ניטשה אומר שעלינו להתמודד עם משהו אחר לגמרי, אולי באמת ללמוד לעוף. נתתי להן משימה לכתוב איזו הזדמנות יכולה להיות בכך שאין אלוהים, מה נוכל להרוויח מעולם שבו גילינו שאלוהים מת. איזה דבר חדש נרוויח בעולם הזה. הן כתבו תשובות אך הן לא תפסו את המהות של השאלה עד הסוף, או לפחות את ההבדל המהותי בין עולם בו יש אל ועולם בו אין אל. הן התייחסו באופן יותר מקרי ופחות מהותי.
עיבדנו את התשובות ודייקתי את הכוונה או מלוא המשמעות של ההבנה של עולם בו אין אלוהים. אחר כך הקראנו את המשך הטקסט על האיש המטורף מאיפה שסיימנו בפעם שעברה. עשינו מעשה הכי גדול בהיסטוריה, ואולי עלינו להיות ראויים לגדלותו, להיות אלוהיים בעצמנו. לחיות את העולם שכאן. לחיות את ההכי עצום שלנו, ללא תכתיבים אלוהיים. אולי כשאלוהים לא אומר לנו מה עלינו להיות נוכל לגלות את עצמנו. להיות אותנטיים. להיות על-אדם. על כך נפרט עוד קצת בשבוע הבא.
Comentarios