מכללת תל-חי 25.05.2026

שבוע 27 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי. 

בכיתה י' סיון קיפניס ואילה ליבנה

התחלנו את השיעור בטפטופים של תלמידים ותלמידות אבל היה חשוב שנתחיל עם מי שנוכח. אט אט התקבצו כולם. שאלתי - מה אתן מעריכות בחינוך שקיבלתן, מההורים או מהסביבה? ערכנו סבב אך היה להם קשה לענות על כך, לא ברור אם כיוון שאין הרבה הערכה או כיוון שיש קושי בשיתוף. 

המשכנו עם קריאת השיר "שני יסודות" של זלדה. מיד אמרה אחת התלמידות שמדובר בשני סוגים של אנשים, שאלתי אותה איך היא קפצה למסקנה ומתוך כך דיברנו על מה מאפשרת המטאפורה שהדיבור הישיר איננו. אחד התלמידים שם לב שהלהבה, בעודה מטיחה בברוש את כל חסרונותיו, בעצמה מתכחשת לתלות שלה בו - שעל מנת לבעור היא זקוקה לו, ולכל מה שהוא מסמל. עוד שמנו לב לכך שזהו אינו דיאלוג, כיוון שהברוש לא מגיב, ושתיקתו אף מעידה על עולמו הפנימי הנסתר. כשסיימנו לדון בשיר קיבלו התלמידים שאלות המשוות בינו לבין דון קיחוטה (וסנשו פנסה), שאלות הדנות באופן בו מוצג הטירוף, ביחס אליו, באפיון הדמויות, בחיבור שלו ליצירה ולדמיון וכן הלאה. הן עבדו באופן אישי והיו מרוכזות מאוד. לאחר מכן קראנו ביחד את המעשייה של רבי נחמן על ההינדיק. עוד לפני כן דיברנו על דמותו של רבי נחמן ומי הם מאמיניו כיום. השיחה זלגה למקומות סוציולוגיים מעניינים. אחרי הפיסקה הראשונה, בה מתואר השיגעון של בן המלך, שהופך עצמו לתרנגול הודו, ולאמירה של רופא הנפש שהוא יצליח לרפא אותו - עצרתי. שאלתי - איך לדעתכם ניתן לרפא שיגעון כזה? אחד הציע לובוטומי, אחד הציע בית משוגעים, אחת הציעה לקחת אותו לבית מטבחיים, ועוד אחת הציעה מישהו שיתחזה בעצמו להינדיק. שאלתי - האם אלו דרכים לרפא אותו או להרחיק אותו מהחברה? תלמידה אחת שאלה האם אנחנו, סיון ואני, מכוונות לכך שצריך לעשות לו טיפולי המרה. פתחנו את זה לדיון, מדוע היא חושבת כך? היא השיבה שמנסים לשנות את בן המלך ההינדיק ולא מאפשרים לו להיות מי שהוא. דיברנו על הסבל שבשיגעון וגם במה הוא מאפשר, על מה הוא מפצה.

המשכנו בקריאת הסיפור עד סופו וחיברנו אותו לדון קיחוטה. כיצד מוצג השיגעון? האם באמת יש צורך לשנות אותו? כיצד מגיבה אליו הסביבה? הדיון היה פורה מאוד.

לא הספקתי להקרין את מצגת היצירות שנעשו על דמותו של דון קיחוטה...

בחלק השני של השיעור הכתה פוצלה לשניים. חצי אחד ישב בזום עם נויה ושמע על כתיבת עבודות הגמר. החצי השני ישב עם סיון, שעברה איתם ביסודיות על התרגילים משבוע שעבר.

בזמן הזה אני קיימתי שתי שיחות עם תלמידים סוררים שאני מקווה שיחזרו לתלם (האורגני, החופשי והמשוחרר.

בכיתה יא' מירב מידן ואורי מרגלית

בשיעור התחלנו נושא חדש שאנו מקווים שילווה אותנו בשיעורים הקרובים עד סוף השנה – שאלת הגוף והנפש וחידת התודעה. בשיעור פילוסופיה התחלנו עם ניסיון להבין מהי 'נפש'. כתבנו על הלוח מושגים רבים שלדעתם של התלמידים שייכים למושג הנפש, אך לא הצלחנו להגדיר באופן מספק מהי נפש. מצד אחד ראינו כי לכולנו יש הבנה ראשונית, בסיסית ודומה באשר לדברים ששייכים ל'נפש' (מחשבות, רצונות, רגשות...), אך גם ישנם הבדלי תפיסה רבים באשר למהותה של אותה נפש (נצחית או לא, נובעת ממוח...).

מתוך אותה תפיסה ראשונית באשר לדברים הכלולים במה שנקרא לו 'נפש' חזרנו לקריאה קצרה ב'הגיונות' של דקארט. ראשית, הזכרנו מי היה דקארט ועל חשיבותו לפילוסופיה המערבית. לאחר מכן, קראנו מתוך הפרק השני את מהלכו של דקארט בו הוא מוצא כי הוא מסוגל להטיל ספק בגופו, ובהיבטים מסוימים של נפשו (לא כל התלמידות הסכימו עם דעתו של דקארט שניתן להטיל ספק ברגשות ותחושות), אך כשהוא מגיע להיבט המחשבה הוא מוצא שזוהי מהותה של הנפש ושזוהי ידיעה שאין הוא יכול להטיל בה ספק.

הקריאה הדגישה את ההפרדה והניגוד בהגותו של דקארט בין גוף ונפש. למדנו שגישה זאת נקראת דואליזם. לבסוף הצגתי להם את בעיית הגוף-נפש הפילוסופית על-ידי הצגת ארבעה היגדים (הגוף הוא חומר, הנפש הוא רוח, הגוף והנפש פועלים זה על זה, החומר והרוח אינם יכולים להשפיע זה על זה), שקבלה של כל ההיגדים מובילה בהכרח לסתירה פנימית. לכן הזכרנו בקצרה גישות פילוסופיות (דואליזם / מוניזם, מטריאליזם / אידיאליזם ...) אשר מנסות בדרכן לבטל היגד אחד כדי להימנע מסתירה אך נתקלות בבעיות אחרות.

בשיעור השני התחברנו לשאלה הפסיכו-פיזית במבט ספרותי: טקסטים בהם היוצרים דוברים לגופם ועל גופם משל היו ישות נפרדת מהם. התחלנו בשיר גוף, מאת ענבר שפרוני בו היא מדברת אל הגוף שלה כזר ורחוק שאת שפתו היא איננה מבינה. קראנו דיברנו אבל כשהגענו לכתיבה היה ניכר שהם לא בעניין ומשהו לא מתניע וויתרתי.

המשכנו לקריאה בחברותות קטע של אסתר פלד, פרקטיקה אנטי דיכאונית. הם נתבקשו לדבר על היחס לגוף. שאלת הפרידה עניינה יותר ועסקנו ארוכות בשאלת השפעות הגוף על הנפש ולהיפך. הם הביאו דוגמאות מהחיים שלהם: התקפי חרדה, פחד, כאב. אחר כך ניסינו לראות אם יש גם אפשרויות חיוביות לחוויות גופנפש.

סיימנו עם שירו של אברהם חלפי קרוב אני קראנו וניסינו להבין את מוטיב הגשר מעצמי לאחרים, מעצמי לגופי? הם הציעו לקרא את הכותונת כפיג'מה או ככתונת יוסף, התעכבנו גם על הדימוי המתחלף של דם ויין והזכרנו גם את ישו. הסיום של השיר באמירה "וטוב לי" הציגה את חוויות הגופנפש האנושית באור שיש בו מן האופטימיות (ולא רק הגוף ככלא הנפש...).

בכיתה יב' של אליעזר בקליש ואלעד נבו

     נפגשנו לשיעור האחרון שלנו לפני הבגרות. התלמידים הגיעו נחושים ומוכנים לתרגל. גם הפעם הקדשנו את המפגש לתרגול מיומנות מענה לשאלות בגרות. הפעם, הצגת ביקורת פילוסופית. התלמידים קיבלו ממני תפיסות פילוסופיות (תורת האידאות של אפלטון, המהלך הספקני של דקארט וכו') והתבקשו להציג עבורן ביקורת פילוסופית. עמדנו ראשית על מבנה התשובה. הצגת התפיסה עצמה, הצגת ביקורת אפשרית. בנקודה זו, הסברתי כי ניתן להציג ביקורת נתונה, של פילוסוף אחר, שלמדנו בכיתה או מידע כללי. אופציה נוספת היא להציג ביקורת עצמאית משלהם, במידה והם מרגישים בטוחים מספיק לעשות זאת. התלמידים ניגשו לעבודה, כתבו תשובות וקיבלו משוב ממני. היה מפגש פורה ובעיקר משמעותי כחלק מן ההכנה שלהם.

     במקביל אלעד סוגר קצוות אחרונים במסות שלהם. רוב המסות כבר סגורות ומוכנות (טעמתם מהן בשבוע שעבר...) השאר יסגרו השבוע. תכף מציגים אותן באירוע הסיום. סגרנו את המפגש בפרסום ציוני המגן שלהם. הכל מוכן, מחר הבגרות. בהצלחה לכולם!