את השבוע ה 27 למניין השבועות בבית החינוך למדעי הרוח במכללה האקדמית תל חי, השבוע השני במניין השבועות ללמידה המקוונת פתחנו במפגש מליאה עם חיה גלמן, הרכזת הפדגוגית של "דרך רוח", שהציגה בפנינו את מסלול עבודת הגמר במסגרת בית החינוך. קיבלנו מידע על היקף העבודה, השלבים השונים בדרך ונושאים אפשריים. מסקר לא מחייב שערכנו בצ'אט נראה שלא מעט תלמידים מתעניינים במסלול עבודת הגמר, וכמו שציינה אחת התלמידות: "הגלגלים התחילו להתגלגל".
אחרי ההפסקה התפצלנו לכיתות הלימוד ושם:
במגמת הספרות (ד"ר טליה לוי):
בחלק השני של השיעור עסקנו בשוטטות. על רקע הגבלות התנועה החדשות שמאפשרות להתרחק מרחק קצוב מהבית ולצאת לזמן קצר ולמטרות מוגבלות, הקדשנו את המפגש לפעולה שכל כולה היעדר תכליתיות, שיש בה פוטנציאל של שחרור מעול ושל הליכה לאיבוד.
הזכרנו משוטטים מפורסמים כשארל בודלייר, פול ולרי וולטר בנימין ודיברנו על מסורת השיטוט הקלאסית. "היכולת להתענג על האספסוף, אמנות היא לכל דבר", כתב בודלייר. המשוטט האינטלקטואל הולך בניחותא.
הוא בעל המבט, הוא שומר מרחק ממושא הצפיה, ותופס את עצמו כמציב עמדת-נגד לתרבות העכשווית ההישגית והחומרית העסוקה והממהרת. משוטטים רבים ציינו את הקשר בין התעיה הפיזית ליצירתיות.
שאלנו את עצמנו האם להגבלה במרחב יש השלכות גם על המרחב הפנימי, המחשבה והרעיונות.
דיברנו עם על מי שהשוטטות נכפית עליהם, ילדי רחוב, נוער בסיכון, מיואשים וחסרי בית? כשלוקחים אותם בחשבון, השוטטות של אנשי הרוח עשויה להיתפס כחלק מתרבות פנאי פריבילגית ואפילו אדנותית.
מה קורה כאשר משוטט שרגיל להיות בעל המבט עובר למקום בו הוא נתפס כגורם עוין ברחוב? קראנו את המסה "הולך בעור שחור" בה מתאר גארנט קדוגן, משוטט אדוק יליד ג'מייקה שעבר לארצות הברית בעקבות לימודים, את חוסר היכולת לשוטט באמריקה כשצבע עורך שחור. קדוגן שהגיע לרחוב כדי להימנע מאב חורג שהיכה אותו, התאהב באפשרות לתעות לבדו ולמפות את העיר קינגסטון בה גדל. כל עוד חי בג'מייקה הרגיש עצמו כבעל המבט, אך אחרי שעבר לאמריקה גילה שבגלל צבע עורו הוא נתפס כגורם מאיים.
כשחור באמריקה הוא כבר לא יכול היה לראות עצמו חלק ממסורת של אינטלקטואלים משוטטים. כדי להמשיך ולהתהלך ברחובות הוא פיתח שיטות להישרדות: הליכה בליווי חברים לבנים, או, אם הוא לבד, מבט כנוע, הליכה איטית, לבוש בסגנון אוניברסיטאות היוקרה. את ההליכה שלו הוא ממשיל ל"פנטומימה שכל מטרתה הימנעות מהכוריאוגרפיה של העבריינות".
חתמנו את הקריאה במשפט מתוך המסה: "כף רגל מתרוממת, כף רגל נוחתת, והכמיהה שלנו מעניקה לה תנופה בין מנוחה למנוחה. אנחנו כמהים להביט, לחשוב, לדבר, להתרחק, אבל יותר מכל אנחנו כמהים להיות חופשיים".
בקרוב אצלנו.
הרצאת טד של גארנט קדוגן על שוטטות: https://www.youtube.com/watch?v=QdO9950E-Nw
במגמת הפילוסופיה (ד"ר אדם ויילר גור אריה):
אמש התחלנו לגשש לכיוון הבנה של ניסוי המחשבה של רולס שנקרא 'מסך הבערות':
- הסברנו כמה תפיסות של שוויון וצדק - שוויון במשאבים, שוויון בתוצאות, צדק כהרמוניה.
- קראנו את המשל 'העשירים והעניים' וניסינו להבין מדוע העשירים לא השתכנעו להתחלק במזון עם העניים בתקופת הרעב.
- ניסינו לבחון האם החברה היא מריטוקרטית. בהקשר הזה עלתה השאלה האם סיפורים על אנשים משכבות עניות שהצליחו להגיע לעושר גדול הם יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל.
- הגענו עד לשאלה "למה רולס מתכוון כשהוא מבקש ממך 'לדמיין שאתה אינך אתה'"?
Comments