מכללת תל חי 27.04.2023

במגמת הספרות

בכיתה יב' של אילה ליבנה:

בתחילת המפגש לא יכולתי שלא לפתוח במילות נזיפה על תפקודן של התלמידות. חלקן לא הגישו את העבודה שקיבלו לפסח וחלקן הגישו באיחור וניכר שבחלק מהעבודות לא היתה השקעה מספקת. ככה נפתחה שיחה על ציפיות ואכזבות, על כתיבה, על התבגרות ועל גבולות. זו היתה שיחה חשובה מאוד אף שלא לכל אורכה קלה עבורי.

לאחר מכן צללנו אל קורותיהם של תרצה ועקביה. אחת התלמידות סיכמה זאת במילותיה: "סיפור על פדופיל ופסיכית", סיכום שצרם לי מאוד והתעקשתי שנעמיק עוד בפרשנויות שלנו לפני שנחתום אותו ככה. שאלתי אותן: אם היינו מקבלות את היומן הנוכחי של עקביה מה היה כתוב בו? וגם, מה הניע את תרצה לרצות להתחתן עם עקביה? ואיך מתוארים עקביה ואבא של תרצה בעמודים האחרונים? השיחה שהתפתחה כבר הצליחה להעמיק לרבדים בתת מודע של הדמויות, שמנו לב ללשון של תרצה ולהתפתחות שעברה מילדות ועד רגע הסיום.

כדי להדגים כיצד נעשית עבודה פרשנית מעמיקה התחלנו לקרוא ביחד את מאמרו של עמוס עוז, "מי בא", שכמו מניח זכוכית מגדלת על תחילתה של הנובלה ורואה בה עולם ומלואו. מיד עם תחילת הקריאה הבחנתי בקפיצה שעושות התלמידות, למשל כאשר אחת מהן מיד בחנה את השם לאה ועקביה והשוותה ביניהם לדמויות המקראיות יעקב ולאה. אז מי מגלמת את תפקידה של לאה המקראית? האמא לאה או הילדה תרצה? והשם תרצה, איזה משמעויות הוא מחזיק בנובלה? קראנו את עוז והתפעלנו מהיכולת שלו להסיק הרבה מהמעט.

כשהתלמידות התעייפו מהקריאה עברנו לפעולה. ביקשתי מהן לקרוא את הנובלה כולה בעשר דקות, כלומר לרפרף עליה כדי להיזכר בהשתלשלות האירועים, מתוכה לבחור פיסקה אחת שתופסת אותן ולכתוב למה היא שמה לב בצורה ובתוכן, איך היא מתקשרת ליצירה כולה ולשאול עליה שאלה. המשימה לבית היא להעביר את זה לתלמידה אחרת שתגיב על הטקסט ואז להחזיר את זה לראשונה ליצירת טקסט דיאלקטי.

בכיתה י' המשולבת של סיון קיפניס ואלעד נבו:

אחרי כל ההכנות וההקדמות, בשעה טובה התחלנו בשיעור היום לגעת בתורת המוסר של קאנט. התחלנו מהשאלה ע"פ איזה קריטריון ראוי  לשפוט מעשים? תוצאה? כוונה? רגש? האם אפשר או שמדובר בהעדפה אישית או אולי תרבותית. ראינו שקאנט מצדד ב'רצון הטוב', כלומר בכוונה. משם עברנו למושג החובה, ניסינו להבין מה המשמעות שלו, איך הוא קשור לחוקים?

הצגתי להם את העמדה של קאנט, לפיה המעשה המוסרי צריך "להיעשות לשם החוק". באופן מוזר רוב יושבי ויושבות הכיתה קיבלו את הרעיון הזה בהבנה מפתיעה. הדיון בכיתה הזכיר לאלעד סצנה מחברים שמיד הוקרנה על המסך (ג'ואי ופיבי מתווכחים האם אפשר לעשות מעשה טוב שלא ממניע אנוכי), וקינחנו את הביקורת השנונה של שילר על קאנט.

בחלק השני של המפגש קראנו סיפור קצר של רוברט לואיס סטיבנסון (מחבר אי המטמון וד"ר ג'קיל ומר הייד) - הספינה הטובעת. סיפור פילוסופי-פארודי שגיבורו הקברניט לא מתרגש שהספינה טובעת כיוון שכולנו נולדנו לטבוע. מה שבעיקר התחבר לדיון שלנו היה התפיסה שלו של החוק - הוא כועס על קצין לא מגולח כשהספינה טובעת, מה שהתחבר (בצורה אבסורדית כמובן) לתפיסת המוסר והחובה של קאנט. אחרי זה ראינו מערכון של החמישייה הקאמרית והבנתי סופית שהדור הזה לא מתחבר להומור של החמישייה. בחלק האחרון של המפגש חזרנו לכתיבה הבלשית שהתחלנו לאחרונה וכולם המשיכו עם התעלומה ופתרונה שהגו.

במגמת הפילוסופיה

בכיתה יב' של יעל אשד סילבר:

נפגשנו היום אחרי חודש שלא נפגשנו והתרגשנו מאוד. שיתפתי את התלמידות והתלמידים קצת על חוויותיי מכנס אקדמי על חינוך מדעי בו השתתפתי בשבוע שעבר והן שיתפו במחשבות, חוויות ורגשות משמעותיים שחוו בחודש האחרון.

בשיעור הראשון התמקדנו בחינוך ביקורתי לפי פאולו פרירה. מאוד בקצרה עברנו על חלק ממושגי היסוד של החינוך הביקורתי, כמו: חינוך בנקאי או חינוך דיאלוגי, דיברנו על הרעיונות המרכזיים שניסה להנחיל פרירה ודנו מעט על יחסי כוח בחברה, האופן שבו מתעצבים מרכזי כוח ומהם האינטרסים סביבם (מי מרוויחים ומי מפסידים מהמצב הקיים?)

התלמידות והתלמידים דנו בכתיבה אישית בשאלה: "האם בכל תופעה חברתית קיימים יחסי כוח"  ולאחר מכן שיתפנו בתשובות השונות.

השיעור השני הוקדש לכתיבת העבודות שלהן ועבודה פרטנית שלי מולן ואיתן.

בכיתה יא' של יעל אבוקרט:

בדה- ז'ה- וו מיום ראשון חמש בנות לא הגיעו בגלל מתכונת במתמטיקה, אך השיעור התקיים כפי שתוכנן, עם ליבה מסוימת ומפוקסת, ובקשתי שיכתבו את החומר למען הנעדרות. חזרנו טיפה לבקשתן על מהי מטאפיסיקה, אונטולוגיה ואפיסטמולוגיה, וגם נזכרנו מהן אידיאות והדגשנו את רמת הממשות שלהן. אחר כך עברנו למשל השמש. בקשתי ממיה לצייר על הלוח אובייקט כלשהו, היא בחרה להמשיך עם הליין של "השולחן של רותם" כאובייקט, והיא ציירה גם עין וכמובן שאלנו מה עוד חסר על מנת שתתאפשר ראייה, וצוירה שמש (עם משקפי שמש...) למדנו את המשל והנמשל- כפי שהשמש מאפשרת גם את קיום הדברים וגם את הכרתם כך אידיאת הטוב היא המקור לעולם האמיתי ולהכרתו. התרחקות מהאמת, מהטוב- משמעה טעויות וסבל. גם בשיעור הראשון וגם בזה שיבוא אחרי ההפסקה הייתי נחושה להישאר בפוקוס וללמד את החומר בלי להיכנע להפרעות קשב ופיתויים לשיחות צד. לא נתתי מקום להתפזר, והשיעור היה פורה. בשיעור השני למדנו את משל הקו המחולק, נעמי הקריאה, אביה נתבקשה לצייר על הלוח מה שהיא מבינה, והיא הבינה מצוין, והאחרים ניסו בתרגיל לצייר בעצמם.

הקראנו מהטקסט עד לצלמים ולעצמים ואז המשכתי בעל פה לפרט ולשרטט את שאר השלבים והצדדים היה שיעור דידקטי ומלמד, די רציני אך באווירה טובה. חשתי עליהם שהם נשאו חזרה תיק עמוס ואיכותי הביתה. צילמנו את הלוח ואת מה שכתבו לנעדרות, ובשבוע הבא נשלים את כל החבילה עם משל המערה.