שבוע שני בבית החינוך שלנו בתל חי. האריה שואג והרוח רמה 😊. זה מה שהתרחש בכיתות:
במגמת הספרות
בכיתה יב' של אילה ליבנה:
סופסוף נפגשנו כולנו! היה משמח מאוד, ורועש ורוגש מאוד.
השיחה התגלגלה למחשבות של התלמידות על שנה הבאה, כולן הביעו יותר חשש מהעתיד מאשר ציפייה לקראתו. האווירה החמימה ביניהן ניכרה בניסיונות המשותפים שלהן לסייע זו לזו.
פתחנו את השיעור בשיחה פתוחה על תבונה ורגישות, רבות מהן לא התחברו לספר וסלדו מהדמויות בו, וניסו לשכנע את האחרות בכך. חשתי צורך לסנגר עליו, אם כי חלק מהביקורת היתה מנומקת ולא יכולתי שלא להסכים. לאחר מכן ערכנו בוחן בקיאות קצר, אך בשלב הזה כבר הייתי גם ככה משוכנעת שהן קראו את הספר (ולא רק צפו בסרט).
ערכנו סבב בו כל אחת הקריאה קטע מהספר ושאלה שעלתה ממנו. מישהי הקריאה את קטע הנפילה של מריאן והצלתה על ידי ווילובי. דיברנו על רעיון העלמה במצוקה שחוזר בסרטים רומנטיים רבים, וערכנו השוואה עם יצירה אחרת שקראנו - ג'יין אייר, שם היא שוברת את התבנית לגמרי על ידי מיקום האישה (הצעירה, הענייה, המכוערת) כמושיעה והגבר (העשיר, המנוסה, החזק) כנזקק. עלו שאלות על טיב הקשר בין האחיות, על אהבה שנובעת מהשכל ולא מהלב, על גברים דושים שמתנהגים ככה גם היום ועל חשיבות הכסף בשביל המעמד החברתי.
שמחתי שהביקורת שלהן על הספר לא גרמה להן להיות פחות נסערות ונלהבות לדבר עליו.
בשיעור השני ענו התלמידות על שאלת בגרות בנושא מגדר על תבונה ורגישות. ערכנו סבב הקראה של התשובות ונתנו משוב זו לזו. בסך הכל התרשמתי לטובה מהרמה שלהן ומיכולתן לנסח בבהירות את רעיונותיהן.
בכיתה יא' ד"ר מירב מידן:
המשכנו ללמוד את האודיסאה. קראנו את בשיר 23 אודיסאוס ופנלופה על השיבה הביתה.
חלק עקרי מהדיון נסב על השאלה אלו שאלות הן פנימיות לדיון ואלו חיצוניות. סיפור "בגידתו" של אודיסאוס שהפריע ללומדות (שמכירות חלקים מהסיפור עוד מקודם) אינו פנימי לטקסט ולכן אינו מעניין את הדמויות או את המחבר ואינו גורע מדמות הגיבור לעומת זאת אצל פנלופה זה חלק מהותי מדמותה כרעיה טובה.
לכן כשקראנו את הקטע על "האריג של פנלופה או מי מרמה את מי" יכולנו שוב לשאול את השאלה שהפכה מהותית לדרך הקריאה הפרשנית החדשה לסיפור.
(היות והם למדו עם הכתה של מחזור ב' ספרות שנה שעברה את הקטע הם ראו מה לא היה להם מובן בטקסט ועכשיו הם מבינים יותר טוב, חוויה שהייתה מאד חשובה לתחושת ההתקדמות בלימוד).
בהמשך למדנו את "הדרך לאיתקה". דברנו על השיר פרשנו. הם הביאו דוגמאות ומחשבות מהחיים שלהם מכאן יצאנו אל הכתיבה על חויית השיבה הביתה/ מציאת מקום שהוא בית.
בכיתה י' המשולבת של סיון קיפניס ואלעד נבו:
פתחנו את השיעור בסבב בו ביקשנו מכל אחת ואחד לשתף במחשבות/תחושות בעקבות השיעור שעבר. הנה כמה תשובות נבחרות "זה לא דומה לשום דבר שהשתתפתי בו", "אני לא יודעת איפה נגמרת הפילוסופיה ומתחילה הספרות", "אני סקרנ. ית" אני מבולבל.ת". כנראה שעשינו משהו טוב".
אחרי התלבטויות שליוו אותנו במשך השבוע החלטנו לוותר על עוד שיעור מבואי וקפצנו למים עם האתיקה לאריסטו. מיקמנו אותו ברצף ההיסטורי/פילוסופי וצללנו לטקסט. את הפרק הראשון קראנו קריאה צמודה וניסינו לברר האם תיתכן עשייה שאינה מכוונת לטוב? הבחנו בין שני סוגי תכליות, פנימית וחיצונית לפעולה, וניסינו לחשוב על דוגמאות. בהקשר הזה אלעד הביא את ה"חלון" של דליה רביקוביץ, והתלמידות והתלמידים דנו בו בהתלהבות, והציעו שלל פרשנויות. קשרנו בין השיר ללוגיקה של הפעולה של אריסטו, יצאנו להפסקה על רקע הביצוע של יהודית רביץ ואבי בללי לשיר. כשחזרנו מההפסקה השלמנו את הטיעון של אריסטו בדבר הטוב העליון. אח"כ חילקנו את הכיתה לקבוצות קטנות וביקשנו מהם לנסות לשחזר את המהלך של אריסטו ולהציג אותו בכיתה.
סיימנו עם תרגיל כתיבה חופשית. אלעד ביקש שיכתבו על מישהו, אמיתי או בדיוני, שעוסק בעשייה שתכליתה פנימית, שאינה נעשית בעבור מטרה החורגת מהעשייה עצמה. את המפגש הבא נפתח בשיתופי התלמידות.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אשד סילבר (גרסייה החליפה השבוע את יעל):
פתחנו את המפגש במעגל קצר של מה אנחנו הולכים לעשות היום והיכרות קצרה. משם יצאנו לסיור קצר בספריה, בו הסברתי לתלמידיםות איך לחפש בספריה, מי האנשים אליהם יוכלו לפנות כשיצטרכו עזרה וכו.לאחר מכן המשכנו את כל השיעור בספריה. פתחנו בקונוטציות למילה אהבה והאם יש הגדרה ספציפית לאהבה. את השיח חיברנו לטקסט "אהבה כרכושנות", וכל אחד.ת אמר.ה את דעתו\ה בנושא רכושנות בתוך אהבה. האם אהבה היא אך ורק ביני לבין משהו\מישהו אחר או שיש צורות נוספות לאהבה.כל התלמידים.ות שיתפו פעולה והראו עניין בשיח.המשכנו לקריאה דמומה של הטקסט, והם היו צריכים לבחור את המשפט המרכזי של הטקסט. מי שרצה\תה לשתף במשפט ומדוע דווקא המשפט הזה הוא המרכזי בעיניהם, דיבר ופתח את דעתו לשיח קבוצתי. כסיכום לשיעור על הטקסט, עברנו למתודת כתיבה רציפה בעקבות הטקסט על אהבה כרכושנות. הם התבקשו לקרוא את הטקסט שכתבו בדממה, ולבחור משפט אליו התחברו במיוחד במה שכתבו. מי שרצה שיתף בטקסט אותו כתב ובמשפט שבחרו. את השיעור השני מיקדנו לבחירת שאלת חקר. מהי שאלה חקר, איך כותבים אותה, מה מאפייניה? פיזרתי ציטוטים של ניטשה על הרצפה.הם.ן הסתובבו בין המשפטים ובחרו משפט שחשבו שרלוונטי וכל אחד כתב פסקה למה לדעתו\ה המשפט הזה הינו רלוונטי. מי שרצה לשתף את הקבוצה בשכתב שיתף, והקבוצה עזרה לכל למשתפים להוציא שאלת חקר פילוסופית בעקבות המשפט אותו בחרו.לאחר מכן שלחתי אותם.ן לספריה לעבודה בצמדים. הם ניסחו יחד שאלות פילוסופיות והתנסו בהתמצאות בספריה וחיפוש מקורות מידע בנושאים בהם השאלות שלהם.ן עוסקות
בכיתה יא' של יעל אבוקרט :
שמחנו להפגש ולפגוש את התלמידות שלא הגיעו בשבוע שעבר.
את השיעור הראשון הקדשתי למבוא קצר לתרבות המערב, הפנתי לתשומת ליבן שהפילוסופיה שאנו לומדים כל השנים האלה שייכת בעצם לתרבות המערב, ושיש עוד תרבויות ופילוסופיות ממקומות אחרים בעולם שאותן אנו לא נלמד בשנים אלו. קצת הבהרנו את זה במונחים גיאוגרפיים, ואז עברנו על התקופות השונות של תרבות המערב, האוירה, התודעה והתפיסות שרווחו בהן, והשפעותיהן על האמנות ועל חופש המדע. אמרתי שעם ההשקפות והתפיסות השונות המאפיינות כל תקופה, תכלית הפילוסופיה והחיפוש האתי משתנה. הגדרנו את המילה 'תכלית' ו'אמצעי' והבחנתי בין תכלית למטרה, והן ייסדו את מילון המונחים הפילוסופי שילווה אותן כל השנה (אותו יכתבו בצד השני של המחברת)
תרבות המערב כאמור התחילה ביוון העתיקה וכל מה שלמדנו בשנה שעברה שייך לתקופה זו. ומסמסטר זה נלמד את הפילוסופים המודרניים ורגע לפני כן ניצור קו שיחבר ביניהם. אז עברנו קצת לדבר על ימי הביניים, והשליטה של הכנסייה בחינוך ובצורות החשיבה, כאשר התפיסה היא שהאדם נולד בחטא ובא לעולם לכפר על חטאיו. אדם הוא בן תקופתו והצבעתי על כך שתקופות רבות אנשים חיו תחת תודעה אחרת, ואפילו אם לא נחשוב על האלימות ועל מי שצלבו או סקלו וכולי, כדאי לחשוב רגע על האנשים הפשוטים שהעבירו את חייהם השלמים כשהם חיו שקרים וסיפורים של הכנסיה שבאה לשלוט בהם, וצמצמה את ערכם האנושי והם חיו ללא כל שאיפה לאושר, להנאה או להגשמה. כך עברנו לרנסנס ויצאנו להפסקה .
אחרי ההפסקה חידדנו את תקופת הרנסנס, עברנו למאה 17 בארוק, המשכנו משם לתקופה המודרנית וליומרת הנאורות.
בהקשר של הנאורות למדנו את המושג 'דוגמה' ואת המושג 'דוקטרינה' והוספנו למילון. אחר כך התפתח דיון על מהי דוקטרינה ומה לא, הן מאוד התעניינו וניסו לדייק את זה. הן שאלו אותי אם יש דוגמות שאני מחזיקה בהן, או איזו דוקטרינה שאני חיה על פיה. אמרתי שהדוגמה היחידה שאני חיה עלי פיה היא שאני יודעת שאני לא יודעת אבל לא מפסיקה לחקור ודוגמא נוספת היא שלא נכנסים לאותו הנהר פעמיים ושתמיד אני אחרת ממי שהייתי וממי שאהיה מחר. או במילים אחרות שאין משהו חכם ויפה ככל שיהיה שאהפוך אותו לדוקטרינה ואת עצמי ל"גמורה". מבחינתי, חשוב ואפשר לאמץ אורח חיים ועקרונות, וזו אפילו חובתנו האנושית, זו היא האתיקה ואני בעד, אבל הפיכת אימוץ עקרונות כדוקטרינה יכול לכל הפחות להחמיץ את המטרה ולעוות את היופי, ולכל היותר להיות מסוכן. הן שאלו "מה עם דוקטרינה המבוססת על ערכים חיוביים". ואז תלמידה העלתה דוגמא מצויינת על גנדי שכטבעוני לא הסכים שאשתו תשתה מרק עוף גם כאשר זה היה יכול להציל אותה מסכנת חיים בהוראת הרופא. לקחנו את הטבעונות כאורח חיים יפה שמבוסס על עקרון טוב המבקש לא להרוג בעלי חיים. והנה כדוקטרינה התפתח במקרה של גנדי (לדעתי) לחוסר חשיבה ולפגיעה בבעלי חיים (אישתו). דברתי גם על הקיצוניות של פעולה ללא אלימות של גנדי לעומת זו השפויה יותר בעיניי של נלסון מנדלה. (ואת כל זה כשאני מאוד מעריכה את גנדי כאיש חושב ומטיל ספק, אבל דוקטרינה היא גבול החשיבה) הדגמתי גם על תזונת פליאו שאני מאמצת כרגע וכיצד אני חיה על פיה אבל לא בקיצוניות. וכולי וכולי. הם העלו את נושא 'פיקוח נפש דוחה שבת' והצבעתי על היופי שבכך שזה עצמו עיקרון מובנה בתוך הדוקטרינה של הדת היהודית, כמו 'דרך ארץ קדמה לתורה', נושא הדוקטרינות מאוד נגע בהן ומשך אותן גם עד אחרי השיעור. סיימתי עם האמירה שלי שאיפה שיש מקום לשיח זה נהדר לאמץ עקרונות, אורח חיים אתיקה אבל שצריך תמיד להשאיר מקום לשיח והטלת ספק. אבל אנחנו עוד נדון בכך רבות...
Comentários