שבוע 25 בבית החינוך שלנו בתל חי:
במגמת הספרות
בכיתה יב' של ד"ר טליה לוי:
כבר ברביעי בבוקר קיימנו במכללה את בחינת הבגרות הפנימית על היחידה הרביעית (ספרות העולם). בבחינה נדרשו התלמידות לענות על שתי שאלות, הראשונה על נובלה (בחירה בין הגלגול" ל"מותו של איוואן איליץ'")
והשנייה על פרק 23 באודיסאה או על שיר (סונט 130 של שייקספיר או "אנבל לי" לאדגר אלן פו). בגלל ההקלות של תקופת הקורונה הרבה מהיצירות שלמדנו לא נכללו בבחינה.
בלטו ושימחו אותי במיוחד שתי מחברות בחינה של תלמידות שבשנתיים וחצי האחרונות עברו דרך ארוכה בשכלול יכולות הלמידה והכתיבה.
בכיתה יא' של אילה ליבנה:
התחלנו את השיעור באנרגיות גבוהות, שמחנו להיפגש. שלומנו עייף, עמוס, מלא ציפייה, שמח. בהמשך לשיעור מלפני כמה שבועות בו התלמידות התבקשו ללמוד וללמד על משורר/ת ויצירתו, הפעם הן הציגו ולימדו את יתר הכתה.
למען האמת, מעט התאכזבתי מהרמה הנמוכה של השירים שבחרו ומהקושי הרב לעבוד עם השיר. עשינו את זה ביחד ולשיעור הבא בו יציגו אני מקווה שנלמד יותר לעומק ביחד.
בחלק השני של השיעור נכנסו התלמידות לכתה לצלילו של השיר "הו, דון קישוט". שאלתי אותן מה הן יודעות על דמותו והן השיבו "גיבור", "נלחם בטחנות רוח", "אמיץ"... היה מעניין לראות איך זו התמונה שהתקבלה 400 שנה
אחרי שנכתבה היצירה. הסברתי רקע קצר וצללנו לקריאה משותפת שהיתה מרתקת והעלתה מחשבות ורעיונות מעניינים מאוד.
בכיתה י' של ד"ר מירב מידן:
ביום השואה ולקראת יום הזיכרון למדנו שירים של דן פגיס, "כתוב בעפרון בקרון החתום" ו"עדות". דיברנו על השדות הסמנטיים שלנו, כישראלים, מיד מתארים שואה, לעומת מלחמה. התייחסנו לסיפור קין והבל ולטעמי היה מורגש שהם ניגשים לשירה ביתר בטחון בהשוואה לתחילת שנה: מי הדובר בשיר, הפניות לסיפור המקראי, שפה וכדומה.
בהמשך למדנו את השיר של אמיר גלבוע "ואחי שותק", היות שגם שם יש התייחסות לסיפור קין והבל אך באופן שונה לגמרי. וזהינו את ההקשר של מלחמות בחברה הישראלית.
אחר כך כתבנו בהשראת השירה בסגנון פאנטון.
בחלק השני המשכנו עם המחזה הדיבוק. האוירה תמיד עליצה בלימוד והם התעקשו שנתעכב לסיים את המערכה. למרות הזרות התרבותית והצורך בהשלמת פערים יש חוויה של למידה טובה והתעניינות במחזה.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יא' של יעל אשד סילבר :
המפגש התחיל בסבב שיתוף של משהו כיף או נחמד שעשיתי בחופש. הרבה מהתלמידות שיתפו בחוויות נחלי הגליל העליון ובלמידה מרוכזת.
לאחר הסבב דיברנו מעט על קונפורמיות ועל סמכותנות, אחרי הבהרה קצרה של המושגים צפינו בשני סרטונים קצרים המציגים ניסויים שבחנו את ההשפעה של סמכותנות וקונפורמיות על ההתנהגות שלנו, לדוגמה: ציפינו בסרטון על הניסוי של מילגרם, בו הוא מתאר שהמוטיבציה המרכזית שלו לביצוע הניסוי היתה להבין טוב יותר התנהגות אנושית תחת סמכות כדי להבין איך התקיימה השואה ללא התנגדות של האזרחים.
בניסוי מילגרם מסביר לנסיין כי הוא בוחן שיטת למידה חדשה וכיוון שמצאו שהלמידה טובה יותר לאחר תגמול שלילי במידה והתלמיד טועה על הנסיין לתת לו זרם חשמלי. מול הנסיין יש מכונת "מחולל זרם" המעבירה זרמי חשמל מ-15V-450V. בכל פעם שהתלמיד טועה הוא מקבל זרם חשמל במידה הולכת וגברת מטעות לטעות.
תוצאות הניסוי מצביעות על כך שבין 60-65% מכלל המשתתפים ממשיכים בניסוי עד לשלב בו הם מגיעים למתן חשמל במידה הגבוהה ביותר.
חיברנו בין תכני הניסויים לתכנים שלמדנו שנה שעברה עליהם דיבר אריך פרום בספרו מנוס מחופש. פרום מדבר על בעיית החופש בחברה המודרנית בעקבות שינויים חברתיים במתחוללים ומפרט על שלושה מנגנונים פסיכולוגיים המשפיעים על התנהגות האדם: סמכותנות, הרסנות וקונפורמיות, או אחידות אבטומטית כמו שפרום קורא לה.
תיארתי לתלמידות בקצרה על חלופת המכתבים שהתרחשה בין פרויד לאיינשטיין בה הם דנים על טבע האדם ועל השאלה האם המלחמה הבאה היא בלתי נמנעת. בתרגיל כתיבה חופשית התלמידות ענו על השאלה ולאחר מכן שיתפו במחשבותיהן.
בשיעור השני חיברנו גם בין התכנים הללו לשיעור האחרון בו למדנו על משל המערה. בחנו יחד את הקשרים בין משל המערה וקונפורמיות או סמכותנות.
בחלק האחרון של השיעור צפינו בסרט הנחשול וחיברנו בין כל חלקי השיעור.
בכיתה י' של יעל אבוקרט קליין
מכיוון שהיה יום השואה תכננתי שיעור אחד על השואה ושני על אריסטו. בסוף את שניהם עשינו על השואה.
אמרתי להן שזה קודם כל יום של זיכרון של הנרצחים, ברמה האישית והמשפחתית וברמה הלאומית, אבל אנחנו בשיעור נדבר על הנושא מזווית אחרת. שאלתי מה יודעות על השואה וקצת נתתי להן רקע על כך שזה אירוע שהוא
חלק ממלחמת העולם הגדולה שידעה האנושות ובתוך זה התרחשה השואה. סקרתי קצת את תהליכי עלייתו של היטלר לשלטון ושל סדר הגודל של המלחמה שהתרחשה פחות או יותר בכל העולם. שמתי דגש על המדינה הדמוקרטית שכורסמה
באיטיות על ידי מנהיג שתחילה לא חשבו שבכלל יבחר ולא היה בקונצנזוס, עד שעלה לשלטון וניצל חוקי חירום והפך את המדינה לדיקטטורה.
דברנו על דעות קדומות וגזענות שהיא תופעה אנושית שקיימת והיתה קיימת תמיד, על שנאת הזר ועל כך שאנטישמיות היא עוד סניף בנטיה של תרבויות לשנוא תרבות או דת אחרות. שוחחנו על זה שכאן לקחו את השנאה הזו למקום
אידיאולוגי מרחיק לכת ולרצח שיטתי שאין שני לו. דברתי על השואה כפשע נגד האנושות שבוצע בגוף היהודים, כפי שהיטיבה לתאר חנה ארנדט.
תיארתי להם את התעמולה הנאצית המשובחת ואת סרטי התעמולה ובכלל האסטרטגיות הפסיכולוגיות המתוחכמות שהנאצים הפעילו בכדי לא רק להשמיד את הגזעים הנחותים אלא כדי להצליח לגרום למדינה שלמה להפוך לרוצחים או
למשתפי פעולה. שאלנו מה אפשר ללמוד כבני אדם ממה שקרה. מעבר לכך שכעם אנחנו תמיד חוזרים ביום השואה על המנטרה "לא יקרה לנו עוד, לא ניתן שיהרגו אותנו". מנטרה חשובה מבחינה הישרדותית, אך איפה מעבר לכך אנו
יכולים ללמוד ממה שהתרחש, לא רק כיהודים, אלא כבני אדם שלא רוצים שיתרחשו דברים כאלה בעולם שלהם. דברנו על אמירות מפלות גזעניות ומסוכנות, שאסור לומר וגם לא לחשוב, על הניסיון לעקר מעצמנו הכללות גזעניות, שגזענות היא תמיד טעות, כי הכללה היא תמיד טעות. על כך שבמדינת ישראל גזענות חוגגת וחוסר סובלנות כלפי הזרים וכעם שראה לאן גזענות יומיומית יכולה להוביל אנו צריכים לפתח רגישות גבוהה יותר ולאסור על עצמנו לאפשר דיבורים גזעניים והסתה כלפי מיעוטים או אוכלוסיות באשר הן. דברנו בהמשך על הבנאליות של הרוע. לא מספיק זמן כפי שרציתי להקדיש לזה.
Comments