את שבוע הלימודים ה 19 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי פתחנו אמש בהרצאת מליאה ראשונה לשנה זו של רחל רבינוביץ' מהמכון לאומנויות בתל חי על אמן הגרפיטי בנקסי.
רחל, אמנית בעצמה, תיארה באופן חוויתי ומרתק את סיפורו של האנגלי האלמוני שהתחיל לרסס על קירות באופן מחתרתי בסוף שנות השמונים, ובמשך השנים נעשה אמן משגשג שדואג לתחזק סביבו הילה של מיסתורין.
אחרי ההפסקה התפזרנו לכיתות :
במגמת הספרות (ד"ר טליה לוי):
התלמידות שלי דיווחו שהרצאה הייתה מעניינת ומלמדת, אבל שהן לא רואות את החיבור למה שאנחנו לומדים ב'דרך רוח'. הלא בנקסי שייך לאמנות, וכאן אנחנו לומדים ספרות. מתוך האמירה הזאת ניסינו לבחון איך בנקסי מתחבר לנושאים שאנחנו עוסקים בהם, למשל היחסים בין תרבות הרוב לתרבות השוליים. מה קורה כאשר מי שצמח ברחוב זוכה לחיבוק מצד החברה ומתמסחר? האם העובדה שעבודותיו של בנקסי נמכרות בסכומים גבוהים מעקרת אותן ועושה את האמן בהכרח לחלק מהשיטה הכלכלית ומהסדר החברתי? האם הפעולה של בנקסי של ריסוס ציורי מחאה נגד הכיבוש על הצד הפלסטיני של חומת ההפרדה ולאחר מכן פתיחת מלון שחלונותיו פונים לציורים היא הפרעה לסדר הקיים או דווקא תרומה לתיחזוק הסטטוס קוו?
השאלות האלו התחברו לשיעורנו האחרון, בו כהכנה לקריאת הספר סוס אחד נכנס לבר, עסקנו בז'אנר הסטנד אפ שגם הוא עממי, צומח מלמטה, וכמו הגרפיטי יכול להיות מסתכן ובועט אך גם מתחנף ומעוקר.
בהמשך השיעור התחלנו לקרא את הסיפור הקצר "חוף מבטחים" מאת אליס מונרו. הכותרת קיבלה משמעות ככל שהתקדמנו בקריאה: לכל אחד חוף המבטחים שלו, ועבור ג'ספר, דודה של הנערה המספרת שעוברת לגור איתו ועם אשתו, חוף המבטחים הוא הבית שמתנהל כממלכה הסרה למרותו. המספרת שמגיעה מבית שיוויוני וליברלי מגלה אט אט את היתרונות בבית המארח שלה, בו הדודה הכנועה והצייתנית דואגת שהחיים יהיו נוחים יותר.
במגמת הפילוסופיה (ד"ר אדם ויילר גור אריה):
אחרי ההרצאה המרתקת חזרנו לכיתה החמימה שלנו והספקנו לנהל מספר דיונים אודות חשיבותה של העדות של אנשים אחרים - Testimony - במארג הידע שלנו, אודות טיעון המלאך הזדוני של דקארט - האם הטיעון אכן מצליח להטיל ספק בחלקי המציאות שמהם מורכב החלום? האם הטיעון מצליח לערער על קיומו של עולם חיצוני כפי שהסובייקט תופס אותו? וגם אודות הטיעון של דקארט שמנסה להוכיח את האל באמצעות מושג האינסוף.
בהקשר של טיעון החלום של דקארט קראנו קטע מתוך קולות האדמה של צ'ואנג טסה שמתאר מצב שבו צ'ואנג טסה חולם שהוא פרפר.
ובהקשר של האתיקה של אריסטו קראנו קטע מ'הנביא' של ג'ובראן חליל ג'ובראן שמציג גישה שונה לגבי היחס בין ההגיון והתשוקה. ולסיום קראנו על 'יסוריו של רבי' ממסכת בבא מציעא וסיפור צופי 'למה אני כאן?' מתוך משלים פילוסופיים של מישל פיקמל וזאת בהקשר של חמלה וצער בעלי חיים.
Comentários