במגמת הספרות
בכיתה יב' ד"ר מירב מידן:
למדנו 'גואודלופה' מאת שהם סמית. קראנו את הסיפור תוך דיבור על הכתיבה הפוסט מודרנית ועל הדימוי שהוא המציאות הסיפורית.
בהמשך הם נתבקשו לסמן בסיפור דימויים כאלה ולסמן דיכוטומיות מתחלפות העין מגדרית (בוס/ מזכירה ואז היפוך: קטן/גדול, אלימות/ חמלה, עצמאות/ תלות וכיו"ב)
מכאן יצאנו לדיבור על הסיפור המגדרי. סיימנו בכתיבת סיום לסוף הפתוח שמשאיר הסיפור
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה יא' של סיון קיפניס ואילה ליבנה:
בפגישה היום הורגש שנוצרה שיגרה של זום, על אף שרוב המצלמות היו סגורות יש הרבה תקשורת, שיתופים וצחוקים.
לאחר שבשיעורים הקודמים עלתה השאלה כיצד תורמת הלשון הציורית לפתח את הרעיון הפילוסופי במשל המערה המשכנו היום להתעסק בשאלה דומה. מה תורמת הלשון הציורית להעביר חוויה? קראנו את שירה הנהדר של ענת לוין, מדעי ההתנהגות, בו היא מגדירה מחדש באמצעות מטאפורות ודימויים רגשות ופעולות. נראה שהשיר נגע מאוד בתלמידים ועורר אותם לדיונים מחכימים מאוד.
לאחר מכן קיבלו התלמידים משימה: לכתוב בעצמם 3 הגדרות חדשות באמצעות לשון ציורית. בשיעור הבא נקרא ביחד את מה שכתבו.
בכיתה י' של אלעד נבו ואליעזר בקלש:
ראשית, שמחנו לראות שהתגבשה קבוצה די עקבית ומתמידה שמגיעה לשיעורים. בשיעור נכחו 13 תלמידים. זה לא מובן מאליו בהתחשב בכך שכל ההכרות ביננו היא מרחוק. היו לנו לא מעט חששות בנושא.
במפגש זה אלעד פתח את השיעור בהצגת המושג מיתוס. התלמידים כבר פגשו את הפילוסופיה היוונית, את סוקרטס ואפלטון, ומצאנו לנכון להכיר להם את המושג מיתוס שכל כך קשור לפילוסופיה זו ולתקופה.
ראשית, אלעד ערך בירור מושגי, כדי להבין את משמעות המושג. ראינו איפה אנחנו פוגשים את המושג בחיי היום יום שלנו (מיתוסים שגורים וניפוץ מיתוסים) ומכאן עברנו למשמעות היותר קלאסית של המושג.
אלעד הפגיש את התלמידים עם המיתוסים הגדולים של תרבות יוון, האודיסיאה והאיליאדה, עם פנתיאון האלים ועם גלגולים מאוחרים יותר בתרבות היוונית והרומית. כמו כן, נעשה חיבור להקשר התקופתי ושנת 500 לפנה"ס הוצגה בסמן למעבר מן החשיבה הלוגית לחשיבה הפילוסופית (מיתוס ולוגוס). המעבר מכאן לעיסוק בסוקרטס ואפלטון הפך טבעי.
החלק של אלעד, החלק הספרותי של המפגש, נתן מבט תיאורטי מעניין ועיסוק בנושא שהוא גם ספרותי, גם פילוסופי ובסופו של דבר, תרבותי. היה מעניין!
מכאן עברנו לחלק הפילוסופי. בשיעור שעבר התחלנו לדבר על תפיסות של צדק ועל מושג הצדק. היום, פגשנו את המושג בדיאלוג המדינה לאפלטון. ה'מדינה' היא האוטופיה הראשונה שהגיעה לידינו. ביררנו את המושג אוטופיה ואת מטרתו.
לאחר מכן, הכיתה חולקה ל2 קבוצות וכל קבוצה קיבלה משל מן הפוליטיאה: 'משל הרועה' ו'משל הקברניט' העוסקים בצדק מדינתי ובמערכת היחסים בין שליט ונתיניו. לטקסט עצמו הוצמדה משימה והתלמידים נדרשו לבצע ולשלוח אלי. בקבוצות התעורר דיון פעיל (רק אחת הן סיימה את המשימה). הסברתי לתלמידים שזו קפיצת מדרגה כפולה מבחינתם: התמודדות עם טקסט של ממש והגשת משימה קבוצתית. הצגתי להם את המשימה כהכנה למשימות הערכה שיגיעו בהמשך בהן יתמודדו עם טקסטים ומשימות כתיבה.
לא הספקנו להציג את התוצרים במליאה, ומכאן נתחיל בשיעור הקרוב.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של יעל אבוקרט :
את השיעור הקדמנו באופן נסיוני ליום רביעי. עדיין הרגיש כבד... זום זה כבד, והתקופה הזו כבדה... ואוספות את המאחרים, וכותבות לנעדרים. ואז התחלנו. חזרנו בקצרה על האמירה הכללית בסעיף 125 שלמדנו בשני השיעורים האחרונים, על השלכות מותו של האל ועל כך שניטשה אומר לנו להיות אלוהיים בעצמנו, להפוך לעל אדם, להיות אותנטיים. על מנת שנוכל לעשות זאת הרוח צריכה לעבור שלושה גלגולים. נתתי להן תרגיל הן קבלו את הטקסט על שלושת הגלגולים של הרוח מ"כה אמר זרתוסטרא". הן התבקשו לקרוא את כל הטקסט ולכתוב במשפט או שניים מהו התהליך שהרוח עוברת בגלגול הנוכחי ולבסוף למצוא מילה אחת שמאפיינת או מתארת את הגלגול באופן ממצה. נתתי זמן עבודה לבד או בזוגות, והוספנו את ההפסקה בפנים וקבענו להיפגש עוד ארבעים דקות לשיעור של שעה ורבע, כשאני מתחזקת שאלות פרטיות בגוגל מיט.
חזרנו אחרי ההפסקה ושלא כמו באורנים, ששם היינו פיסית וכל צמד הקריא את תשובותיו, רק מעט הקריאו וגם הן לא הבינו נכון. אמרתי שלא נורא, הכבוד על כך שפגשו את הטקסט והתנסו לא נורא אם לא הבינו נכון. ניטשה מדבר על לחיות עם הניסיונות ועם החיים עצמם גם אם לא מצליחים.
עברנו כל שלב עם הטקסט צמוד, ואז הסברתי, אחרי כל גלגול שאלתי אם הן בחיים, הדממה של הזום שואבת באקו"ם שחור... וכל פעם כששאלתי הן הפגינו נוכחות קשובה. אמרתי להן, שמי שנשארה בחיים עד הסוף הרוויחה, כי השלבים האלה של התנסות והתפתחות מקדמת אותנטיות הם החיים המשובחים. ספרתי שניטשה היה מאוד חולה והיו לו חיים מאוד קשים, והוא זה שאמר "מה שלא הרג אותי חיזק אותי" שאחר כך עשו לו כל מיני וריאציות של "מה שלא הורג מחשל". והלוא זהו הגמל שמתנסה בקשה, במשפיל, במאתגר, בשחור ובלבן, ואחר כך האריה שגובר על המחסומים הגדולים ביותר שלו, מזה דורות, בשביל לחיות כמו ילד בחירות ויצירה עלינו לעשות את המסע הזה ולעבור את גלגולי הרוח האלה. אמרתי שזה לא חומר "לבגרות" אבל היה לי חשוב לתת להן את המתנה הזו.
לסיום סיומת הפניתי לתשומת לבן שה"על-אדם" לא תלוש מחברה ומהקשרים, לא מזלזל בכולם בשם הייחודיות, אלא חי בהקשר ותחת חוקים מסוימים ובגבולות, פשוט לא לוקח אותם כאמת אולטימטיבית. חידדתי מדוע מי שהולך אחרי דברי ניטשה לא יכול להיות נאצי. (מהרבה בחינות אבל אם נסתכל רגע על הטקסט הזה ספציפי) להיות נאצי זה לחיות על פארש, לבזבז את החיים שלך בהשטחה עצמית חוטאת לייחודיות, ולסגוד לאיש עם שפם מגוחך. זה ההפך מלהיות אותנטי ועל אדם. אדם אותנטי יצמיח את עצמו ויגביר את החיוניות שלו, והייחודיות שלו, ואם עבר את הגלגולים הנ"ל אין לו צורך שזה יהיה על חשבון אחרים. הדרקון שאנו גוברים עליו בשלב האריה הוא בעיקר החסמים שלנו והערכים שהגבילו אותנו אלפי שנים ולא בני אדם אחרים. המטרה עם מות האלוהים והערכים היא לא להשתולל בעולם ולבעוט לכל כיוון, זה בזבוז שמתרחק מאותנטיות. המטרה היא להיות ילד שיוצר מתוך חופש. להיות חד פעמי שאני. אם נקח ילדים מכל הגזעים והעדות והצבעים הם פשוט ישחקו אחד עם השני בלי ערמות של סטיגמות ודעות קדומות והסתות שמרעיפים אליהם. והם יצרו דברים נהדרים וייחודיים בלי שנגיד להם מה הם צריכים ולא צריכים, מה נחשב יפה או טוב, ובלי הכוונה בינונית קונפורמיסטית.
בסוף השיעור שלחתי להן טקסט רשות, סעיף 11 בפרק האחרון ואיחלתי להן בהשראתו לחיות את החיים עם העסיס, עם השמרים עם העוצמה ועם הכאב. לחיות באותנטיות, ולא לעשות לנו גורואים. גם לא את ניטשה. לחיים! או כמו שאני אומרת, לחיים טובים!
Comments