השבוע ה 22 של הלימודים בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באונ' בר אילן, בשיעורי הפילוסופיה אנחנו מוטרדים מהקושי של התלמידים לייצר עמדה חדה ולעמוד מאחוריה ובשיעור הספרות התחלנו את 'המשתה' לאפלטון! זהו תקציר העלילה ועכשיו בהרחבה:
בכיתת הפילוסופיה של ד"ר אושי שהם קראוס:
המשכנו בהקראת המניפסטים מהשבוע שעבר. החומרים היו טובים מאוד ומה שהיה מעניין מאוד הוא הגיוון בטענות ובסגנונות הכתיבה. היה מרתק כשסיימנו השיחה גלשה לבעיה הדורית של התלמידים. הקושי לייצר עמדה חדה ולעמוד מאחוריה. ניסינו לייצר עמדות ולא הלך. היה ממש מתסכל. את המצב הצילה טליה המנהלת של בית החינוך שיצאה בהצהרה שהקפיצה חלק מהאנשים.
ויכוח נולד. טיעונים עפו ולאט לאט עלו יותר ויותר אמירות חדות ומשמעותיות. אחרי ההפסקה קראנו את הטקסטים לקראת הכנס אבל התרגיל היה לקרוא ולאתר בעיות פילוסופיות. וכך דיברנו על פטרנליזם והזכות למות.
על מה אפשר ואי אפשר לקנות ועוד. בשבוע הבא אנחנו חוזרים לקרוא טקסטים מהמקראה. חייבים!
בכיתת הספרות של יעל איזנברג:
השיעור אתמול היה שיעור מרגש במיוחד כי התחלנו את הפרוייקט הבא שלנו, קריאה ולימוד של הספר הכי יפה בעולם: ״המשתה״ לאפלטון!
בחלק הראשון נכנסנו לעולם הפילוסופיה היוונית דרך היכרות עם הפילוסופים של האסכולה המילטית – תאלס, אנקסימנדרוס ואנקסימנס. דיברנו על שאלת ה״ראשית״ שהעסיקה אותם כשאלה הגדולה ביותר שאפשר לשאול – מה? מהו העולם, מהו כל מה שיש, מה זה הכל? הצגתי את שלושת הפתרונות של המילטים, ודיברנו גם על פגמיהם וגם על האופן שבו הם הולכים ומשתכללים ומלמדים בכל זאת משהו על העולם. יש להודות שהפתרונות לא ממש הרשימו את התלמידות, אבל הם איפשרו לנו לדבר על הקשר בין פילוסופיה ומדע ולהתנסות בדיון מושגי בעל אופי די שונה ממה שעשינו עד כה. על הרקע הזה תתבלט גם צורת הכתיבה המיוחדת של אפלטון, שמנסח את הרעיונות בהתגבשותם מתוך שיחה שבעל-פה ושם אותם בפיהם של אנשים חיים ונושמים, כך שאפשר ממש לראות איך החיים שאדם חי, סוג ההתנסויות שהיו לו בחייו, התפקידים הוא ממלא – כל אלה מעצבים את הבנתו את העולם.
המחשנו זאת בתרגיל שתוצאותיו היו די מדהימות. עוד בטרם קריאה, חילקתי לכל אחת מהתלמידות ״תפקיד״ של אחד מהמשתתפים במשתה: רופא, משורר, פילוסוף, מצביא וכו׳. כל תלמידה התבקשה לכתוב פסקה שתגדיר מהי אהבה עבור האיש הזה.
אחת התלמידות כתבה כאיש צבא ותיארה את האהבה ככוח מניע לפעולה – כדבר להילחם עבורו, כבית לשוב אליו מהקרב, כעוגן שמאפשר חיים מלאי הרפתקאות.
תלמידה אחרת, כמשורר, כתבה שיר שתוכנו דומה להפליא לנאום אגתון, כולל שימוש באותם דימויים ממש.
תלמידה שקיבלה את התפקיד "רופא" הגדירה את האהבה כתהליך ביולוגי ושאלה את השאלה החשובה ״האם זה מאריך את החיים?״, ואחרת העירה, כמחזאי, שאהבה היא ״דרמה״ שיש בה לפחות שתי דמויות ושחייבת להתגלות באיזה שהוא אופן דרך בחירות ופעולות.
תלמיד שקיבל תפקיד של ״אדם שבור לב״, כתב טקסט עצוב ויפה ביותר על האהבה כ״כשל ומחסום״, שכולא את המאוהב בעולם מבודד וריק, שולל את כוחותיו לפרוץ החוצה ומותיר אותו משותק.
ה"פילוסוף" ענה כמובן בשאלה נוספת.
אני כתבתי, בשם אדם צעיר, יפה ואהוב ממוצא אצילי, משהו בנאלי למדי. התלמידות העירו לי שאדם כזה יכול דווקא להיות די מנוכר לאהבה, לחשוב עליה כדבר ש״מרוויחים״ אותו ביחס ישיר לתכונות כמו עושר ויופי, ושמאותן סיבות אפשר גם ״להפסיד אותו״ - כלומר, שאדם כזה עשוי לחשוב על אהבה בצורה כלכלית. יפה!
אחרי התרגיל התחלנו לקרוא את הספר, ועד שהגענו לתחילת החלק המעניין – הנאומים – השיעור נגמר. נמשיך בשבוע הבא.
Commenti