שבוע 18 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בן גוריון. בכיתה י' אור פיינר ואושי קראוס דיויד יום. כן, שוב דיויד יום. וזה לא פשוט. מתחילים חלק. אמפיריציזם ורציונליזם. ואז רשמים ומושגים. והכרה פסיבית. ואז "איך זה שאי אפשר לראות את הטוב" ואז כשל נטורליסטי ואז.. הכוכבת...הסיבתיות. ושוב תסכול ודוגמאות של משקפיים ורודים מקדימות עיניים שמביטות על לוח לבן שנראה בעצם ורוד, אבל לא בגללו, אלא בגלל ההשקפה או הפסיכולוגיה או ההרגל של השופט המוסרי הכל מתערבב להם? חלק כבר מבינים

שבוע 18 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון במכללה האקדמית תל חי.  בכיתה י' סיון קיפניס ואילה ליבנה השיעור הראשון אתמול הוקדש למבוא למחשבה מדינית או פילוסופיה פוליטית. לצערי הרב הנוכחות בכיתה עמדה על חצי (הכל מוצדק! טיולים סיורים ושאר...). באופן מעניין, דווקא ה"גרעין הפוליטי" והקולני בדרך כלל נעדר, מה שיצר דינמיקה שונה מהדמיונות שלי: במקום שיעור סוער ומלא דיונים וויכוחים, יצא שיעור שקט שלא לומר "כבוי"... ​התכנון המקורי היה לחלק את הכיתה לקבוצות שכל קבוצה תתבקש לשחזר את הניסו

שבוע 18 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה. בכיתה י' ענבל המאירי ודניאל פלדי השבוע המשכנו בדיון שלנו על פנומנולוגיה ואיך היא יכולה להעשיר את הכתיבה שלנו. פתחנו בחזרה קצרה על הנלמד בשיעור הקודם, ואז קראנו את השיר "הגיבונים" של נתן זך.  בשיר ראינו איך זך משתמש בשני ערכים אנציקלופדיים זה מול זה באופן שאנה אבחנה יפה כאירוני.  דיברנו על איך הוא יוצא מתוך הגדרות (בדומה לפנומנולוגיה השואלת את שאלת ההגדרה/מהות מהו X) וכן יוצר איזושהי הזרה ביחס לאנושי והחייתי, שמאפש