שבוע שישי. משתדלים לשלב בין הלמידה המקוונת למפגשים, פנים אל פנים, במרחב הפתוח ובינתיים נראה שאנחנו בכיוון. אל דאגה, ברגע הראשון שנוכל נחזור לאונ' בר אילן 😊:
במגמת הספרות:
בכיתה יב' של יעל איזנברג:
המשכנו לקרוא את הנובלה ״סיפורו של מר זומר״ עד סופה, מתוך סקרנות, התרגשות והזדהות אינסופית עם חוויות ההתבגרות המספר. אני לא רוצה לספר מה קראנו ועל מה דיברנו, כי אני וכל תלמידי הכיתה שלי מפצירים בקוראי וקוראות הסיכום השבועי - רוצו לקרוא את הנובלה החכמה, המצחיקה, והלא מספיק מוכרת הזאת! תודה לאילנה המרמן שתרגמה אותה כה יפה! תודה למשרד החינוך שהכניס אותה לתוכנית הלימוד ולעולמנו!
נפרדנו בהחלטה לעכל לאורך השבוע את סופה המפתיע של הנובלה, לתהות למה בעצם היא נקראת ״סיפורו של מר זומר״ (בעוד שהסיפור הזה נותר במידה רבה בעלטה, לעומת עלילת התבגרותו של המספר האנונימי) ולסכם יחד את הקריאה בשבוע הבא.
בכיתה יא' של ד"ר מורן בנית:
השבוע ניצלנו את השמש היפה ונפגשנו בפארק מרום נווה ברמת גן. את המפגש שלנו פתחנו בתרגול פראנמיה בסיסי. כדי לסייע בתרגולי הנשימות, השתמשנו תחילה בשמן אתרי שמצוין לשימוש בחורף, ונועד לפתוח את הנשימה ולהרחיב את הריאות. הנשימה שתרגלנו נקראת נאדי שודהנה, שפירושה המילולי הוא תרגול של נשימה דרך הנחיריים לסירוגין. קשה לומר שתרגולי הנשימה ריככו את התודעה, אלא בעיקר גררו צחוק. גם כך טוב לפתוח את השיעור. את המפגש הקדשנו לפרק ח' בדון קיחוטה. עשינו את הקריאה בסבב, ובכל פעם שאחד התלמידים צחק, עצרנו וניסינו יחד להסביר את המקור לצחוק. דיברנו על מושגים כמו אירוניה, פער, ופארודיה.
קינחנו בקטע מתוך "המילים והדברים" של מישל פוקו העוסק בדון קיחוטה. הדברים של פוקו סייעו לנו להרחיק את המבט על היצירה היפיפייה הזו, ולהסתכל על הניסיון של קיחוטה ליצור תואם בין השפה למציאות במבט חומל.
הבנו כי הניסיון הזה, כפי שהעמיד אותו סרוונטס ביצירה, נועד להיכשל שוב ושוב.
בכיתה י' של ד"ר אודליה חיטרון:
ובכן, אתמול עשיתי מעשה רובוטריק, וממורה לספרות הפכתי לדוורית. טקסטים שהתלמידים בחרו בשבוע שעבר, והעתיקו בכתב ידם, שוגרו בזה אחר זה במעטפות חתומות אל חבריהם לכתה.
כל אחד מהם התבקש לפתוח, לקרוא, וגם לחבר מכתב-תודה ששוגר אחר כבוד בחזרה למוסר המקורי. קראנו פסקאות מפיליפ רות, קרת ואחרים, ודיברנו על מעשים ספרותיים שהופיעו בתשובות - כגון מחווה ווריאציה.
תוך כדי כך התחלנו לחשוב על סוגים שונים של מכתבים: מכתב אישי ורשמי, מכתב תודה, תלונה, תביעה, מכתב זימון, מכתב אהבה. תהינו גם על ״מיקום״ המכתב בחלל: בין קרוב לרחוק, וחשבנו עליו כעל חץ או בקבוק שנשלח מעל פני הים. משם המשכנו למכתבים מנסיעה מדומה של גולדברג, ממנו קראנו את מכתב-הפתיחה, שכמו עומד ׳מחוץ׳ לרומן. התפקוד הכפול (״מכתב שהוא גם הקדמה״) היה גם ההקדמה שלנו לז׳אנר של רומן המכתבים
ולדיון החמקמק בגבולות המציאות והבדות שמחזיקה הכתיבה האפיסטורלרית.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של ד"ר אושי שהם קראוס:
נפגשנו שוב פנים אל פנים, בפארק. היה מרענן ומתחת לפני השטח הורגשה תחושה של רווחה, ושמחה ושל תקווה. הגענו לפארק מרום נווה ברמת גן לקראת ארבע וחצי כרגיל,
ולאט לאט התחילו התלמידים להתאסף. הלימוד היה אפשרי יותר מאשר בפארק הלאומי (לפני שלושה שבועות): לא היו הפרעות בצליל של ציפורים זועקות, כולנו הקפדנו על מסכות ועל ריחוק סביר.
מאחר שלימוד כיתתי (לוח, מחברות) או לימוד זום (מחברות דיבור ברור וקרוב) לא היו אפשריים בכל זאת, הקדשתי את הזמן לדבר על דברים שלא יצא לנו לדבר עליהם. מרקס למשל. הצגתי את ההגות של מרקס בקצרה ובשטחיות, רק כדי לדבר על המאמר של אנשי אסכולת פרנקפורט: אדורנו והורקהיימר, על חרושת התרבות. היה מעניין. אי אפשר להגיד שהיה מאוד עמוק או מאד מורכב.
בטח לא ביחס ליכולות שלנו בלימוד בכיתה ואפילו בזום, אבל היה מרענן ומעניין, ונוצר דיון כמעט בין כולנו. סיימנו בתחושה של נעימות ובעיני גם בתחושה של כוח להמשיך בעוצמה בזום בשבועות הקרובים.
בכיתה יא' של ד"ר רמי גודוביץ:
איך יותר מתאים לסיים את הפרק על משנתו של אפלטון מבלי שאלות על משל המערה? אז זה מה שעשינו בשיעור הפילוסופיה. המטרה של התרגיל היתה להוכיח, קודם כל כל איש ואישה
לעצמו/ה שהבנו את המשל ואת תפקידו בתמונה הפילוסופית הכוללת של אפלטון ושנית ולא פחות חשוב, לחדד את יכולת הקריאה והכתיבה. המשימה עלתה בהצלחה. במשך השיעור כולו, ישבו התלמידים וכתבו את התשובות ובכל פעם שמישהו/י ביקש עזרה, ניצלתי את ההזדמנות והצגתי הרצאה קצרה על הקשר הדברים ממנה הם נדרשו לדלות את התשובה. מעבודות הזריזים, שהספקתי לקרוא, התלמידים מגלים הבנה מעמיקה של החומר ומוכנים למשימה הבאה: הכרות עם תפיסתו העשירה של אריסטו.
בכיתה י' של אדם לויד אלפיה:
השבוע צללנו ישירות לתוך האפולוגיה. ראינו כיצד סוקרטס בונה את נאומו לבנה אחר לבנה, כיצד הוא משתמש בטכניקות עליהן הוא מעיד שהן נחותות, על מנת להגן על עצמו ולנקות את שמו הטוב.
למדנו על רדוקציה ודדוקציה, כיצד ניתן לבנות טיעון רק באמצעות מהלך לוגי טהור, וגם מתי זה לא תמיד מצליח לעבוד. שאלנו אם סוקרטס מצליח לשכנע אותנו, האם נקודת המבט שלנו בכלל משחקת תפקיד בשאלה הזו, או שעלינו
להשלים עם כך שהמבט שלנו על הטקסט יהיה תמיד טעון משמעויות, סמלים ודעות מובנות. מעגל המשתתפים התרחב ונראה שהקריאה הצמודה והביקורתית בטקסט, בסופו של דבר, מושכת יותר מכל דבר.
Comments