אוניברסיטת בן גוריון 21.05.2025

שבוע 26 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בן גוריון.

כיתה י' – עדי חבין ותמר חנה נקש רות:

בחצי הראשון של המפגש המשכנו (איתי, עדי) לקרוא את המסה של יונית נעמן. כיוונתי את תשומת הלב בקריאה גם כמובן לתכונות הספציפיות של המסה הזאת - התוכן שבו היא עוסקת, הסוגיות שעולות בה, ההשקפות שבאות בה לידי ביטוי, וגם למה שניתן ללמוד ממנה, דרך ההתנסות, לגבי ״מסה״ באופן כללי. כך שהקריאה והדיון שליווה אותה ניסו לגעת בשני המישורים האלה. לפעמים התעכבנו על משהו שעלה בתוך הטקסט, נושא פוליטי, חברתי, רגשי, ולפעמים הצבעתי על משהו מבני שחשבתי שכדאי ללמוד מהטקסט. במיוחד רציתי להמחיש את התנועה שקורית גם באופן כללי במסה, אבל גם ממש בתוך פסקאות בודדות, אפילו בתוך משפטים בודדים, בין ההתנסות האישית, הספציפית מאוד, לבין האוניברסלי/תיאורטי/ציבורי. ניסיתי להעביר את המסר שהתנועה הזאת פנימה והחוצה ובחזרה פנימה ובחזרה החוצה היא אחד העקרונות החשובים במסה, כשכל טקסט עושה אותה בצורה אחרת, עם פוקוסים אחרים. 

אחרי הקריאה התלמידות פנו להמשך הכתיבה. מעניין מבחינתי, כמנחה, לראות מהם הקשיים שתוקעים תלמידות ולנסות להגיב אליהם, לבדוק מה עובד. תלמידה אחת למשל מאוד מתביישת, כבר מתחילת העבודה, ולדעתי זה מעכב אותה מלכתוב - הפחד שתצטרך לקרוא בקול, שמחלחל לתוך החשיבה עצמה ויוצר תחושת תקיעות. זאת בכל אופן פרשנות שלי למצב, בינתיים. ניסיתי להסיר את איום הקריאה בקול, ולצד זה לבקש מהתלמידה שתחזור לרשימה קטנה שהיא שרבטה בפינת הדף, שכללה כמה מושגים ומושגים מעניינים, ולחזור לבסיס - לתאר התנסות שלא בהכרח קרתה לה אישית, אלא שהיתה עדה לה, שעוררה בה מחשבה וכו׳, ופשוט לתאר אותה. ראיתי שהיא באמת כתבה, עדיין לא קראתי מה, אבל אני מקווה שזה מבשר תנועה כלשהי.

בהמשך השיעור, כשתמר דיברה על לוק (בהמשך הסיכום!) מצאתי המון נקודות השקה בין שני השיעורים. היה לי מרתק להקשיב.

הקריאה המשותפת במסה של יונית נעמן - חוץ מזה שהיא מעניינת, ומרגישה מאוד שימושית בידי רוחה של עדי - משאירה אותי (תמר) עם עוד מחשבות על קריאה פילוסופית וקריאה ספרותית וזהות ושונות ביניהן בשיטה, מניע, אולי רק שפה. זה עוד לא התבהר לי מספיק כדי לשתף את הכיתה אבל הרגשתי את זה ברקע, כשהצבעתי על ממשקים אחרים. המסה של נעמן בין השאר מעוררת וממחישה רעיונות שחזרנו אליהם במסה של לוק, למשל אידיאה או בכלל תמונה מנטאלית ומהיכן אלה מגיעות. נתנו על זה את הדעת ופנינו לקרוא קטעים שקראנו בשבוע שעבר בהרכב מצומצם. קראנו גם פסקה על חשיבותם של עוגנים מילוליים ברורים לדיון פילוסופי פורה. דיברנו על אידיאות פשוטות כמו "לובן" ו"מתיקות" שאי אפשר ממש להגדירן אלא להחוות באמצעותן על תפיסה שאותה אנו תופסים שאנו תופסים, ועל אידיאות מורכבות, ועל המקורות השונים של אידיאות - כולם סוגים של ניסיון עבור לוק האמפיריציסט. בשביל להתחמם קראנו קטעים קצרים שלו על מקורותיהן של אידיאות כמו כאב והנאה וגם קנאה, ייאוש ושמחה. ואז זהות ושונות: דיברנו קצת על העיסוק שלנו בזהות בשיעורים שהיו, בספרות ובפילוסופיה, דרך כמה זוויות שתלמידות.ים הצליחו לשחזר בכיתה. ראינו שיש הבחנה אצל לוק בין להיות "אותו אדם" ולהיות "אותה האישיות". נשמענו ללוק ונזהרנו שלא ליצוק תכנים מהיומיום אל תוך המילה "אישיות" שבטקסט. קראנו שהזהות האישית עומדת על רציפות של אותה תודעה. האידיאה הזאת עצמה מגיעה ככל האחרות מהניסיון, מהתפיסה של תפיסה, אולי אפילו מרושם של איזה עצמי "שהרשמים והאידיאות הבודדים הם בזיקה אליו", אם לשאול מדיוויד יום שכבר אורב מעבר לפינה בגלימות ארגמן וחיוך מונה-ליזה.

כיתה יא' – יעל איזנברג ונוריאל פריגל:

(נוריאל) המשכנו את ניטשה והשיעור הזה היה אחד המהנים עבורי השנה, ובכלל הרגשתי כאילו אני מתאהב מחדש בניטשה (לא שאי פעם איבדתי את אהבתי לניטשה), הרבה בגלל שאלות חכמות ולא רווחות כלל שגרמו לי לחשוב ולספק תשובות מעניינות. המשכנו עם חיסול, מוסכמות והמצאות המוסר והפיקציות שאנחנו מספרים לעצמנו, ואני אוסיף שאנו גם מספרים לעצמנו (ואולי חייבים לספר כך) כחברה מודרנית וחופשית וליברלית. זה שוב היה נהדר לראות כמה תלמידות הכיתה הזו עם צניעות אינטלקטואלית ולא מפנות אצבעות לקבוצות אחרות, אלא מבינות את ההשלכות על אורח חייהן שלהן, מי העבדים? אנחנו. מי העדר? אנחנו. מה אנחנו רוצים? להיות אדונים? מה הבעיה? אדונים הם מה שלמדנו כרעים.

מה שכיף בניטשה הוא שאפשר לרוץ איתו לכל מקום כמעט ולהביא מלא אחרים לתוך הקלחת: שופנהאואר, פרויד, קירקגור, פסיכולוגיה, חרדה ודיכאון והנרקיסיזם שבו (וזוהר המקסימה קישרה את זה לשיעור של יעל שהיה לאחר מכן, מהמם!), חברה, פוליטיקה, תרבות, יוונים, נוצרים, יהודים, בודהיזם, הינדואיזם, קאנט, מיל, רולס. כל אלה ועוד עלו היו בשיעור. זה באמת מסוג השיעורים שהכי כיף לי ללמד וללמוד.

בהמשך לשיעור הקודם, השיעור הזה גם היה בקשב כמעט גמור. משהו בניטשה הוא מחשמל, גם אם זה מגיע מיד שנייה וקצת דרמתית (קרי, אני). ניטשה מאפשר מלא קריאות, בשנאתו לסוקרטס הוא סוקרטי להפליא, ניטשה לוקח מלא מושגים ומילות קוד של פילוסופים שונים ועושה מהם מטעמים, משנה את השימוש, את הרעיון, את התוכן ויוצא למחול פילוסופי.

הבנו למה ניטשה אומר מעבר לטוב ולרוע, ומה ההבחנה בין הצמד טוב ורוע לטוב ורע, האחד הוא בהקשר מוסרי, והאחר הוא פשוט בהקשר איכותי וכמותי גרידא. זה הצריך כמה בירורים. אלין הנהדרת שאלה למה הטוב נקבע על פי הרע ולא הרע על פי הטוב. שאלה מצוינת שהתשובה שלי התבססה קצת על שופנהאואר, והיא שאנו תמיד שמים לב לטוב רק דרך החוסר והרע; האידיאל תמיד מונח לוגית לפני, אנחנו מבינים מהו שובע רק לאחר שיש רעב. כמה זה מספק כתשובה? לא לגמרי, אבל גם לא מעט.

משם עברנו לחלוקה ההיסטורית שניטשה עורך לתקופות המוסר: הקדם מוסרית, המוסרית והתקופה שצריכה לבוא, מעבר למוסר. מה היה ה"המצב הטבעי" שכולם מדברים עליו, מי הם האדונים, מי הם העבדים, מהו מוסר האדונים, מהו מוסר העבדים. מה ערכי האדונים, ומה הפגמים של העבדים ומניעיהם. מתי העבדים התגברו על האדונים (סוקרטס ובהמשך הנצרות), ונשארנו עם השאלה, לאן הולכים מכאן? התשובה, עוד קצת ניטשה בשבוע הבא ונתחבר לרולס, למה ואיך? (ולא ישירות לקאנט כמו בדרך הרגילה), זאת נגלה בשיעור הבא.

(יעל) גם אני כמו נוריאל נהניתי במיוחד מהשיעור אתמול. בשבוע שעבר קראנו על הדייט החלומי שמתכנן גיבור הנובלה שלנו, "סיפורו של מר זומר", וביקשתי מהתלמידים לשלוח לי הצעות משלהם לדייט חלומי. השבוע פתחנו את החלק השני של המפגש בחידון קאהוט חגיגי, שבו התלמידים היו צריכים לנחש מי מהכיתה הציע.ה איזה דייט. מי תיקח את קרולינה לראות שקיעה על גג בניין נטוש? מי תזמין אותה לסיור היכרות עם חתולי רחוב? מי תגרור אותה לנהריה? והאם נוריאל חולם לעשות על האש במיני ישראל או שהוא חולם על דברים אחרים לגמרי? (לא תאמינו - אחרים לגמרי...) היה כיף ומצחיק, והיו גם פרסים! זהר שכבשה את המקום הראשון זכתה בספרו המוכר ביותר של זיסקינד, "הבושם", והסערה סביב פרסי המקום השני והשלישי נתנה לי רעיון לשבוע הבא - המשך יבוא.

אחרי החידון המשכנו בקריאת הנובלה. קראנו את סצינת הסמרק הבלתי נשכחת, שמובילה לסערת רגשות של הגיבור ולמשבר רציני וכואב. זהר היטיבה לקשר זאת לחלק הראשון של השיעור, שבו התפתחה שיחה על מאפייניו הנרקיסיסטיים של המשבר הדכאוני. איתי העיר בחדות (וגם באמפתיה) שהמורה לפסנתר שהוצגה כנבלית בוודאי חוותה בדיוק את אותו תהליך מחשבתי שהוביל את המספר למחשבה "בשביל מה אני צריך את כל הנבלות האלה, שקשרו קשר נגדי? מה לי ולעולם הזה. בעולם שפל כזה אין לי מה לחפש" (תהליך שאני עצמי חוויתי בבית הספר באותו בוקר). השיחה המשיכה להיות רגישה ומעניינת, ואני ממש מחכה לראות איך הכיתה תגיב בשבוע הבא לסיום המפתיע.

כיתה יב' – אור פיינר ואילן בר דוד:

על הלוח נכתב התאריך, ציון האירוע וברכת הצלחה. הנה מתחילה בחינת הבגרות שאליה כוונו לכאורה שלוש השנים האחרונות.

לכאורה משום שבחינה היא שיקוף מוגבל של מפגשים מלאים בשיחות ובלימוד טקסטים, בתכנים ובפעילויות שאי אפשר לעשות להם רדוקציה לשאלון בחינה.

כך או כך, אם נציץ לעבר ההתרחשות עצמה נראה שכולםן הגיעו! כולםן כתבו, התרכזו, שאלו שאלות.

החלון היה פתוח ומתוכו הציץ סיגלון בפריחתו כמו בישר על חשיבות האירוע (מצורפת תמונה).

לאט לאט החלו להגיש וחיוך בצבץ, והתלמיד האחרון אחז עוד בשאלון וכבר אחרי שמונה, אך חיוך לא עלה על פניו.

מבחינתו היה "קשה יותר מהמתכונת".

אחר כך כמו תמיד ציוני המבחנים ידהו בשולי הזיכרון ויבואו הגעגועים לימים האחרים.

בהצלחה לכולםן!