אוניברסיטת חיפה 26.05.2025

שבוע 28 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה.

בכיתה י' של עומר בן דוד ועופר שור:

אתמול עומר ועופר קיימו שיחות אישיות עם כל התלמידים.

במקביל אני העברתי להם שיעור.. בחלק הראשון צפינו בפרק של מראה שחורה שמתאר מציאות שבה אנשים מדרגים זה את זה והדירוג משפיע על כל מרכיבי החיים שלהם. 

על העבודה שבה הם עובדים, איזה רכב הם יכולים להשכיר וכמובן על המעגלים החברתיים שלהם. 

בסוף הפרק קיימנו שיחה והתלמידים אמרו שהחלק שהם הכי התחברו אליו היה בסוף, כאשר הדמות הראשית הייתה בבית כלא וסוף כל סוף הייתה משוחררת מהצורך להיות םוליטקלי קורקט. היא פגשה שם עוד בחור שהיה בתא הסמוך אליה והם קיללו אחד את השני בלי מעצורים.

את החלק השני התחלנו בתרגיל כתיבה, כל אחד התבקש לבחור סצנה מהפרק שהוא התחבר אליה ולכתוב איך היא קשורה לחיים שלו, או לקחת סצנה ולכתוב אותה דרך עיניים של מישהו אחר. 

אחד התלמידים הקריא שיר שכתב, הוא פתח בהקדמה שהוא ילדותי, הוא כתב בחרוזים את המובן מאליו שכולנו חווים - הצורך שיאהבו אותנו וכמה חשוב לנו מה האחר חושב עלינו. 

הייתה הזדהות גדולה וזה היה יפה לראות שדווקא הילדותיות אפשרה לכולם להתחבר. 

אח"כ שיחקנו משחק מגבש שנקרא פתקיות והיה ממש כיף ומצחיק.

בכיתה יב' של ענבל המאירי ואושי שהם קראוס:

את השיעור פתחנו עם השיר "אמא" של נפתלי שם טוב. סיפרתי קצת על שם טוב, חוקר תיאטרון, דור ראשון להשכלה גבוהה, שגדל בדרום ת"א להורים קשי יום, לאמא שניקתה בתים, ושלימודיו בתיכון בצפון ת"א, האינטגרציה והאפליה שחווה כנער מזרחי מהדרום, עיצבו את תפיסת עולמו החברתית, וסיפרתי גם על נסיבות כתיבתו את השיר - בעקבות זיכרון שהתעורר בו משאלה שהפנתה המשוררת האקטיביסטית אודרי לורד לנשים שהשתתפו בכנס פמיניסטי בניו יורק: "כיצד אתן מתמודדות עם העובדה שבזמן שאתן נמצאות בכנסים על תיאוריה פמיניסטית, הנשים המנקות את בתיכן ומשגיחות על ילדיכן הן ברובן הגדול נשים עניות ונשים כהות?". השיר עורר דיון סוער: האם יש כאן ביקורת על החוקרת הפמיניסטית הדגולה, שהאמא מנקה את השירותים בביתה? האם יש כאן ביקורת על החברה? על הבדלי מעמדות? עזרא אמר שתחומי המחקר המצוינים בשיר מצביעים על כך שהביקורת היא על חברה שבה רק בשלב מאוחר כל כך (השיר פורסם לראשונה ב-2007) אישה הופכת להיות פרופסור מן המניין. עילאי אמר שהאישה הגדולה באמת בשיר היא האמא, המנקה, והצביע על כך שאין בשיר סימני פיסוק, כלומר - הוא נקרא כמשפט אחד, מה שקושר בין שתי הנשים וגם מאיר את המשפט האחרון "עוד הצלחה פמיניסטית בצמרת האקדמיה" באור ציני, ואמר שבעיניו האישה הגדולה באמת בשיר היא המנקה שעובדת הרבה יותר קשה, ושחוסר הצדק הוא כפול - גם מבחינת התגמול הכספי וגם מבחינת ההכרה והיחס החברתי. דיברנו על הקשר בין המרחב הביתי לשוק התעסוקתי (שכדי להתקדם בו נדרש מיקור חוץ של עבודות בית) ועל השקיפות של הנשים המנקות, שבלעדיהן אותה חוקרת ונשים אחרות (וגם גברים), לא היו יכולות להתקדם בקריירה. דיברנו גם על ההבדלים בין הפמיניזם הלבן והפמיניזם המזרחי, ועל כך שבעשורים הראשונים של המדינה נשים מזרחיות היו "הפועלות הטבעיות" של המרחב הביתי. המשכנו בקריאת מאמר מצוין (תודה לעומר!) של פניה עוז זלצברגר על רולס ("מסך הבערות, צדק ושוויון"), שמציג את תיאוריות הצדק של רולס על מושגיה וערכיה וממקם אותה בהקשר פוליטי ופילוסופי, ובעקבותיו ניסינו לחזור לשיר ולקרוא אותו שוב, הפעם מנקודת מבט רולסיאנית. דיאנה, דוד ואוליאנה הציעו נקודת מבט היוצאת נגד תפיסת התועלתנות שהם זיהו בשיר, מנקודת מבט של הישגי נשים שמיטיבים אולי עם נשים רבות אך מותירים מאחור נשים אחרות; עזרא, ירדן ועברי הציעו הסתכלות פרגמטית, המתעלמת מהתפקידים, מהמקצועות עצמם, ומבקשת לברר האם המערכת בנויה כך שההצלחה של הפרופסורית מקדמת גם את התנאים של המנקה ובני/בנות מעמדה, כלומר, האם המערכת בנויה כך שהישגיהם של אנשים מסוימים תורמים לאנשים הנמצאים במעמד נמוך.

ספרות ערבית

בכיתה יא' של עלי קאדרי ויעל אבוקרט

נפגשנו לשיעור למידה האחרון שלנו לפני חופשה ומסיבת סיום. בחלקו הראשון של השיעור, עסקנו בהקראה של תרגיל הכתיבה של התלמידים מהשבוע הקודם. 

המשימה התבססה על משל המערה של אפלטון שלמדנו בשיעור שעבר. לאחר ההסבר המקיף של יעל, ביקשנו מהתלמידות לתת דוגמא למערה שאנו כאנושות נמצאים בה. המערה כאן מייצגת ומשקפת היבטים שונים של החיים – ברמה החברתית, האישית, הפוליטית, האנושית, הערכית והמוסרית. רימה קראה ראשונה. לאחר שרימה הקריאה את עבודתה, ניסינו לחדד את ההבדל בין תהליך של יציאה מהמערה לבין תהליך של גילוי האמת והתפתחות אותנטית אישית בתחומים שונים, שלאו דווקא מהווה יציאה ממערה כמערכת שלמה כפי שמתאר אותה אפלטון. תוך כדי כך דיון חשוב התפתח בנושא הנטייה המינית מתוך תפיסה שההומוסקסואליות היא אחת מההתמודדויות שמחייבות את האדם לעבור תהליך של גילוי עצמי ולהתעמת עם האמת החברתית ועם עצמו.

נושאים נוספים שנידונו היו עימות עם העצמי וניתוח מסלול הסבל שחווה האדם בדרכו לגילוי האמת ולראות את השמש עם צאתו מן המערה, במיוחד בנושאים רעיוניים ואידיאולוגיים. כאן דיברה יעל על עימות עם המציאות הפוליטית, המלחמה, והאמת של העמדות המוסריות וההומניטריות בקרב ישראלים שמתנגדים לעוול.

לאחר מכן, אנג’ל שיתפה במה שכתבה – סיכום של משל המערה על פי קריאתה והבנתה את המשל. כי היא לא היתה בשיעור שעבר והשלימה את החומר בבית וסיכמה. אחריה שיתפה זיזי, בטקסט יפה ומרגש והרי תרגום דבריה:

"המערה יכולה להיות בחיים שלנו הרבה דברים וסיפורים, אבל באמת המערה מדברת אולי על המחשבה האידאולוגית של הרבה אנשים חשובים – מייסדים, נבחרים או פוליטיקאים. אך אני רואה שכל החיים האלה וכל האנשים הם בעצם מערה – מערה סגורה שאין לנו ממנה מוצא. וזה מעייף לחשוב על כל המערות האלה, כי לדעתי כולנו תקועים במערות האלה, והמערות האלה כאילו דומות למשחק הרוסי– מערה קטנה בתוך מערה גדולה, בתוך מערה עוד יותר גדולה, וכך הלאה. ולכל מערה יש את שמה, רעיונותיה וצרותיה. ולכן אני מגלה שאם אני יוצאת ממערה מסוימת – אני נכנסת למערה עמוקה יותר. אבל לפי דעתי האישית, המערה הגדולה ביותר בחיים האלה, אפילו יותר מהחיים עצמם, מהיקום ומהחלל – היא השֵׂכֶל. השֵׂכֶל הוא המערה הגדולה ביותר בעיניי, כי הוא מייצג עולם בפני עצמו. למשל, מי שרוצה להיות אידיאולוג, או רוצח, או שליט, או טוב לב, או חכם – כל דבר מתחיל מהשֵׂכֶל. כי אומרים שכל דבר בחיים מתחיל ברעיון, וכל הרעיונות מתחילים מהשֵׂכֶל – אפילו מי שסובל משיגעון, או מחלה, או כאב אהבה – משתמש בתודעה שלו כדי לחשוב. תודה על ההקשבה ותודה על השנה היפה הזאת. אני אתגעגע אליכם מאוד."

לאחר החזרה מההפסקה, פתחנו בשיחה חופשית על המציאות המורכבת שאנו חיים בה כיום בישראל – מציאות המבוססת על שקר, עיוות והטעיה שמובלת על ידי ממשלת ישראל. זו מציאות שמזכירה את האמת המעוותת והמדומה שבתוך המערה – ואת השקרים והאשליות שמובילה חמאס ברצועת עזה. מתוך האמון שבנינו עם התלמידים, ביקשנו מהם להשתתף בדיון בארבעה נושאים עיקריים: מה הם חושבים על מדינת ישראל ומדיניותה? על האדם היהודי-ישראלי? על האדם הערבי-פלסטיני מעזה? ועל חמאס.

התלמידים שיתפו בכנות בדעות, מחשבות ורגשות רבים, שלא נפרט אותם כאן כי נאמרו לאוזנינו בשיתוף ובדיון שנבנה על בסיס של אמון הדדי.

עלי שיתף ברגשות, תהיות והתלבטויות אישיות שנוגעות בו מאז תחילת המלחמה ועד היום. הוא דיבר על תחושת התסכול וחוסר האונים לנוכח מה שמתחולל בחייהם של שני העמים.

יעל שהיתה האישה הישראלית-יהודייה היחידה בדיון הזה הביעה את מודעותה במידה רבה לעומק ולמורכבות השיח הפוליטי, מצאה הרבה משותף עם הדעות שעלו מהתלמידים, והסכימה עם חלקים גדולים שעלו, ולצד זה ציינה את הדעות האחרות שרווחות בחברה היהודית ישראלית.  

לא היתה מזיקה לנו עוד איזו שעה שעתיים להמשיך ולהתעמק בהעלאת הדברים. מה שבטוח המציאות כל כך מורכבת, אנו מוקפים בצללים מכל כיוון, ויש לנו עבודה רבה לעשות כדי להתקרב לגילוי המציאות. אין ספק שאחת הדרכים להתקרבות הזו היא באמצעות מפגש ושיחה כנים בין בני אדם שחווים אותה מזוויות שונות. כפי שעשינו בשיעור הזה.