אוניברסיטת תל אביב 06.01.2022

השבוע ה 15 בבית החינוך באונ' ת"א עמד בסימן נגיף האומיקרון המשתולל שחייב גם אותנו להתארגן מחדש. כעיקרון אנחנו עושים כל מאמץ על מנת להמשיך ולפגוש את התלמידים, פנים אל פנים וכך נהגנו גם אתמול.

שתי כיתות נפגשו בספריית תיכון שז"ר וב'תרבוטק' (וכך זכו גם למפגש ראשון ומרגש עם תלמידי היסודי שלנו שלומדים דרך קבע במקום) והשתיים האחרות עברו לזום (עקב כמות חולים ומבודדים גדולה).

וזה מה שהתרחש אצלנו:

במגמת ספרות:

בכיתה יא' של ענבל המאירי :

נפגשנו בספריה של תיכון שז"ר ולקח קצת זמן עד שהצלחנו לחבר לזום את מי שלא יכלו להגיע. חלק מאיתנו היו אחרי מבחן בהיסטוריה, וההכרזה של לינוי שהיא "לא רוצה לשמוע יותר על אדולף היטלר בחיים" הובילה לשיחה על לימודי השואה בביה"ס (התעוררה השאלה למה צריך ללמוד על מנגנון ההשמדה עצמו), על המסעות לפולין (ועד כמה אפשר לעבד חוויה אינטנסיבית כל כך של ריבוי מחנות), על שואה ביזנס וגם על ייצוגים של השואה באמנות.

ראינו עבודת וידאו של בעז ארד "שיעור עברית" שבה נראה היטלר נואם ואומר את המשפט "שלום ירושלים, אני מתנצל". המניפולציה של העריכה שקופה, ברור שארד חתך הברות מנאומים של היטלר כדי להרכיב את המשפט (וברור שהתהליך הזה ארך שעות רבות). חלק ראו במהלך הזה הזמנה למחשבה של מה היה קורה אם היטלר היה מתנצל, אחרים תהו למה ליצור מצג שווא כזה. אל מול השאלה של אילו משמעויות עולות מעבודה שלוקחת חומרים של המציאות ומדגישה בפנינו את המניפולציה שהיא עושה בהם, התעורר דיון על כך שמאחורי כל ייצוג של מציאות - בחדשות, בתיעוד, בריאליטי - ישנה יד מכוונת, שיקולי עריכה, החלטות (כמו איפה להציב את המצלמה, במה ובמי להתמקד, מה להדגיש, מה להעלים) שיוצרות אפקט עלינו כצופים, שגורמות לנו לחשוב ולתפוס את הדברים בצורה מסוימת שיכולה לשרת מישהו או מערכת כלשהי.

אח"כ ניסינו לסכם קצת את השנה החולפת דרך רשימה של "זה כל כך 2021" המשלבת דברים אישיים ודברים הקשורים לתרבות ולמרחב הציבורי. מי שרצו הקריאו, פיתחנו קצת חלק מהנושאים שעלו (גם בהיבט של מה כדאי לפרט, למשל - ספרים, שירים, חוויות ספציפיות שקיבלו רק כותרת), והתמקדנו בשני נושאים שליוו את השנה החולפת וכנראה עתידים להישאר - תרבות הביטול והדרת אנשי התרבות מרשימת הצעירים המבטיחים.

קראנו קטעים משני מאמרים (דורון קורן על הוצאתם של ספרים ותכנים שאינם עומדים בהלימה עם מילון המהפכה של הפוליטיקלי קורקט, ויאיר אסולין על משמעות היעדרותה של הקטגוריה שהיא אולי המשמעותית מכול מרשימה שמבקשת לסמן את מי שייקחו חלק בעיצוב העתיד). גם השיר של עומר אדם עלה לדיון, ולא נשאר זמן לחזור לגוגול, עזבנו את קובאליוב כשהגיע למערכת העיתון וביקש לפרסם מודעה על אובדן האף.

אז סיימנו בתרגיל כתיבה בעקבות המודעה ובעקבות בוב דילן, שאוהב לקחת מודעות וליצור מהמילים שלהן טקסט אחר. זה בדיוק מה שעשינו, יצא מצחיק :) לינוי ואיתי, למשל, בחרו מודעת קוסמטיקה וכתבו ממנה את הטקסט הבא:  "הצעה להסרת יום הנישואין ללא כאבים. היופי שלך בתוקף עד 2011... הסוף לפטרת הציפורניים, או סתם לאהבה".

בכיתה יב' של רנה ורבין

חזרנו לזום בכוחות מיואשים מעט. ליאל פתחה בהצגת מדרש מעשה בחולדה ובור, ורוב השיעור עסקנו במדרש, המשכנו לחפש חומרים עליו בגוגל, והגענו לפרשנות יפהפיה של אדמיאל קוסמן בהארץ.

אחרי ההפסקה הראיתי להן כמה סרטונים מהחתונה של אחי שנערכה בשבוע שעבר - זה התחבר לנושא הברית והנדרים בצורה יפה למדי :)

סיימנו במעבר על כמה שאלות בגרות ובקריאת שיר העלמה של אלתרמן וניתוחו בקצרה. שחררתי אותן חצי שעה לפני הזמן עקב תשישות הזום ששררה בכיתה ובתמורה הן הבטיחו להגיע בשבוע הבא עם מצגות על הקטעים שחילקתי להן להכין.

במגמת פילוסופיה:

בכיתה י' של אושי שהם קראוס

אתמול הרגשות מעורבים וגם הרפלקציה. אילו כך היו נראים השיעורים שלי בכיתה באופן קבוע, עדיף היה שאתפטר, אבל בשביל זום ראשון בתקופה קשה היה ממש ממש מוצלח.

המשכנו את השיחה הפילוסופית שלנו על הסרט מטריקס והפעם דיברנו על פילוסופיה טרנס הומניסטית. היה קצר ולא עמוק מספיק, אבל היו כמעט רוב התלמידים והיתה השתתפות ערה וערנות רבה.

המשכתי בתרגילי כתיבה בנוסח ענבל (שעברו אלי דרך יעל אייזנברג, עמיתתי) והתלמידים התבקשו לכתוב כיצד בן לאוכלוסייה זרה להם היה מתאר אותם: מישהי תארה את הכלבה שלה מלאת פליאה שהיא (הבעלים) לא עושה פיפי בטיול עם הכלבה, אחרת תארה מבט של סרסור לזנות על קבוצת בנות חמש עשרה. אחרת תארה מבט חייזרי עליה ועוד ועוד.

סך הכל היה מעניין ומוצלח.

בחלק השני התבקשו התלמידים להציג בכמה שורות את הפסקאות הראשונות של אפיקורוס. (אני צריך להגיש ציונים).התוצרים היו טובים, ושני תלמידים היו ממש ממש מוצלחים ומדויקים.

שמחתי!

אם כך, מדוע אני לא מרוצה?

אילו זה היה נעשה בכיתה, הכל היה יכול להעמיק בעוד כמה דרגות.

אבל, החיים חשובים.

בכיתה יא' של טל יחזקאלי:

תכננו להמשיך את השיעור שעבר בלי יותר מדי הקדמות, עם המשך הקריאה המשותפת בהגיונות של דקארט. אבל, רק התחלנו בקריאה והיה ניכר שהתלמידות היו ממש זקוקות לחלוק את הקשיים של השבוע שחלף - הבידודים, ההמתנות הארוכות במתחמי הבדיקות, החשש שלא יצאו בזמן מהבידוד עבור הבגרות בלשון בשבוע הבא, החשש מכך שהתקופה הקשה הזו עוד עשויה להימשך זמן רב.

השיחה הזו המשיכה לשיתוף אינטימי יותר, על בעיות שונות שמטרידות אותן בזמן הזה, ומתן עצות הדדיות. שמחתי לראות איך הן מצליחות, גם מרחוק ובתיווך הזום, להקשיב אחת לשנייה, לתמוך ולייעץ.

את השיחה חתמנו בתקווה שהלימוד ינחם אותנו - ומיהרנו לשוב אל דקארט. שם קראנו שעל אף שהמהלך שלו כ"כ מטלטל ברמה המחשבתית - הוא לא דואג שזה יפגע בחיי היומיום שלו, כי זה נמצא בתחומי הלמידה וההגות.

ניסינו לחשוב יחד מה זה אומר - ותהינו אם גם הכיתה שלנו היא מרחב כזה, שמור ומוגן, שבו אפשר לעשות ניסויים מחשבתיים רדיקליים, מבלי להיפגע. קראנו את היפותזת המלאך הרע, והבנו היטב מדוע הוא זקוק למלאך הזה.

סיימנו את ההגיון הראשון והספקנו לקרוא מעט מההיגיון השני עד ההפסקה.

בחלק השני של השיעור צפינו יחד ב״המופע של טרומן״, צפייה מודרכת, כשמראש התכוננו לכך שלאחר הצפייה יהיה תרגיל כתיבה - על הדומה והשונה בין המהלך של דקארט לעלילת הסרט. באופן שהפתיע אותי, הסרט הצליח להיכנס להן ללב, ומהצצה ראשונה בתרגילים שכתבו - גם הצליח לעורר אותן למחשבה.

בכיתה יב' של עומר בן דוד:

לנוכח האיום הזומי, הצלחנו למרבה מזלנו לקיים מפגש פנים אל פנים בספריית התרבוטק, שכבר אירחה אותנו לא פעם, תמיד ביחס חם ואוהב. ההבדל בין המפגש הנוכחי לזה של שבוע שעבר, שהיה בזום, הרגיש תהומי: במפגש הפרונטלי, בנוכחות מלאה, הקבוצה הייתה פעילה וקשובה, והחזרה לקראת הבגרות הרגישה יעילה בהרבה. לבקשת הקבוצה, חזרנו שוב על הביקורת האמפיריציסטית של לוק בה עסקנו בשבוע שעבר.

דיברנו על המטרה שמציב לעצמו לוק, במציאת "גבולות הידיעה", כמו גם על הביקורת כנגד "המושגים המבולבלים" של הפילוסופים. המשכנו לוויכוח של לוק עם דקרט בדבר שאלת האידיאות הטבועות מלידה.

הדיון בלוק המשיך גם לאחר ההפסקה, והתקדמנו הלאה אל החלוקה שמציע לוק בין אידיאות פשוטות למורכבות. סיימנו בניסיון של לוק להגן על החושים כמקור מהימן לצבירת ידע, בניגוד לטענת קודמיו הרציונליסטיים.

ההפרדה של לוק בין איכויות ראשוניות למשניות היוותה פתח לדיון באידאליזם של ברקלי, אליו נשוב בשבוע הבא.